האם כשלו רואי החשבון המבקרים של קבוצת ''חפציבה דיור ואחזקות בע''מ''? 

אתחיל בציטוט כונס הנכסים הרשמי והמנהל המיוחד מהדוח המיוחד שהגיש בנושא:

"פרשת קריסתה של קבוצת חפציבה הינה פרשה סבוכה, שגם היום רב הנסתר בה על הנגלה. המדובר ככל הנראה בקריסתה הגדולה ביותר של קבוצת בנייה שאירעה עד היום בישראל, ובפרשה שיש ושעוד עשויות להיות לה השלכות רוחב חמורות על ענף הבנייה בישראל, ובמידה כזו או אחרת גם על הכלכלה והחברה במדינה".

לאחר התפוצצות הפרשה שמם של רואי החשבון עלה תדיר בסיטואציות נעימות ובעיקר נעימות פחות. אין דעה אחת מכרעת לכיוון האם כשלו רואי החשבון אם לאו, ועל כן אבאר את שתיהן.

להלן מכלול הסיבות מדוע יש תימוכין וסימוכין לדעה כי רואי החשבון המבקרים בפרשת חפציבה כשלו:
ראשית, למרות ההפניה המצויה בדוחות הכספיים לשנת 2006 באשר למצבה העגום של חפציבה חופים לא נרשמה אזהרה בדבר מוסכמת העסק החי, דבר שיכול היה להתריע על העתיד לבוא ולמזער את מימדי ההונאה.
שנית, כמופיע בדוח הבודק החיצוני ממשרד בר-לב (סימוכין 32256), החל מיום 1.4.07, יום לאחר סגירת המאזן של הרבעון הראשון של חפציבה ג'רוזלם גולד (חברה בתוך הקבוצה), בוצעו כ-50 משיכות בסך 70 מיליון ש"ח (ממצאי החקירה של רשות ני"ע העלו, כי מעשי המרמה ומשיכות הכספים התבצעו גם ברבעון הראשון של אותה שנה). כאשר מתבצעים אירועים מהותיים המצביעים על תנאים שהתעוררו לאחר תאריך המאזן ועד לחתימת הדוחות הכספיים, אין להביאם בחשבון בדוחות הכספיים של השנה הנוכחית אך יש להסתפק בביאור מילולי (תקן חשבונאות IAS 7). עם זאת, הדוחות של חפציבה ג'רוזלם גולד, שהתפרסמו ביום 30 במאי 2007, לא שיקפו את האירועים שקרו לאחר תאריך המאזן. במידה והיו משקפים כהלכה אירועים אלה, ייתכן כי העברות הכספים המסיביות היו נקטעות באיבן, הנזק לקבוצה היה קטן וכלל המעילה הייתה נחשפת בשלב מוקדם יותר.
שלישית, מבקר הפנים הינו המתריע על כך שנוהלי החברה, אשר מטרתם לשמור על נכסיה ועל התנהלותה התקינה, ייושמו. העובדה כי היקף הביקורת הפנימית בחברה הציבורית, חפציבה גלובל (חברה בתוך הקבוצה), הסתכם לכדי 40 שעות שנתיות בלבד ובחפציבה חופים אפילו לא היה קיים, מלמדת כי על רואי החשבון המבקרים היה לבחון ולשקול מחדש את כלל תכנית הביקורת לאור נתון חשוב זה.
רביעית, טרם קריסת קבוצת חפציבה "נדלקו" נורות אדומות רבות, כגון העברות כספים בין החברות השונות ועסקאות עם בעלי שליטה, שהתרחשו בעיקר בחפציבה ג'רוזלם גולד, אשר מרבית עסקיה מתמצים בבניין אחד להשכרה.

להלן מכלול הסיבות מדוע יש תימוכין וסימוכין לדעה כי רואי החשבון המבקרים בפרשת חפציבה לא כשלו:
ראשית, אליבא דנשיא לשכת רואי החשבון לשעבר, רו"ח ראובן שיף, הדוח המסוקר האחרון של חפציבה חופים היה לחודש מרץ 2007, ונכון לאותו תאריך, לא היה מקום להערת העסק החי אלא להפניית תשומת לב למצבה התזרימי של החברה:

"אנו מפנים את תשומת הלב לאמור בביאור 1 ב' בדבר גרעון בהון של החברה ותזרים המזומנים השלילי מפעילות שוטפת ולאמור בביאור 1ג' בדבר אי קבלת כל ההסכמות להעברת הזכויות בפרויקט חופים לחברה מבעל קרקע ותאגידים בנקאיים, ובדבר תכניות הפעולות של החברה במידה ולא תתקבלנה ההסכמות כאמור".

רו"ח שיף מפנה אצבע מאשימה לשני גורמים עיקריים: האחד, הדירקטוריון אשר היה אמור להתייחס בכובד ראש להערה זו. הדירקטוריון, לדעתו, לא היה מעורה בחברה כנדרש בשל התכנסותו אחת לרבעון, בעוד שההתכנסויות אמורות להיות תכופות יותר. השני, הרשות לני"ע, אשר ערכה בדיקות בניסיון לאתר כשלים, אך העלתה חרס בידה.
שנית, רואי החשבון המבקרים פעלו עפ"י הכללים החשבונאיים המקובלים ואין אפשרות להאשימם בדבר הפרה של הוראה כזו או אחרת כל עוד הפעולה הינה סבירה ("הסטנדרט הכפול") . הדבר מופיע בתקנות רואי חשבון (דרך פעולתו של רואה חשבון), התשל"ג - 1973 ומהווה חזקת תקינות:

"מי שפעל בהתאם לתקן, להוראה או להנחיה של לשכת רואי חשבון בישראל, שאינם סותרים במפורש או מכללא תקנה מתקנות אלה, רואים אותו כאילו פעל בהתאם לתקני ביקורת מקובלים, אלא אם יוכח כי פעולתו בנסיבות שבהן נעשתה לא הייתה סבירה".

בהקשר זה "פעולה סבירה" משמעה, כי רואה החשבון נקט בפעולות אשר אינן חייבות להסיר את הסיכון, אלא שסביר לנקוט בהם. ייתכן שרואה החשבון ינהג במקצועיות סבירה, ואף על פי כן לא יצליח בזיהוי ההונאה, שכן טיבן של הונאות הוא שנעשה מאמץ להסתירן.
השופטת גילאור בפס"ד מגאסון תחמה את גבולות אחריותו של רואי החשבון המבקרים באומרה כי:

"אין זה מתפקידו של רואה החשבון למנוע הונאות, אולם הוא כן נדרש לנקוט בנהלי ביקורת שיבטיחו במידה סבירה של בטחון כי יזוהו מצגי שווא שמקורם בהונאות ואשר הינם מהותיים לדוחות הכספיים".

שלישית, רואי החשבון המבקרים לא העלו חשד בקיומה של הונאה או תרמית, שכן נקודת המוצא של בדיקת אחריותו של רואה החשבון המבקר בפרשות מעילה, היא שהוא לא שוטר - אין זה מתפקידו לבלוש ולחקור מעילות. פער הציפיות והדעה אודות הגדרת תפקידו של רואה החשבון בקרב הציבור מכתיב לעיתים את הטון בתביעות נגדו, אך אין הדבר מלמד שכך הם פני הדברים.