מערכות כיבוי אש כגון ספרינקלרים מותקנות לרוב בתקרה של מבנים ובניינים. מערכות אלו אמורות למנוע שריפה בשעת הצורך. המערכות מופעלות על ידי חיישנים של גלאי עשן. מערכות כיבוי אש מדגם ספרינקלרים מופעלות, כאשר טמפרטורת החדר עוברת מעלות מסויימות. המתזים מופעלים על ידי לחץ מים שנדחס בין השסתומים לבין מאגר המים שממנו נשאבים המים. בשעת הצורך נפרצים השסתומים על ידי לחץ גובר שמוזרק לשסתום ובכך נפרץ ומתיז מים לכל עבר בחדר בו יש שריפה.
לאחרונה החלו ניסיונות של תכנון וחשיבה היכן ניתן להתקין את המתזים של מערכות כיבוי אש אלו, מעבר למיקומם הטבעי בתקרת החדר. הרעיון בהזזת מיקומם מן התקרה היא בעקבות הולכת צינורות חשמל וכבלים שעלולים ליצור חיכוך ולהביא לדלקה בעת דליפה של מים לתוך צינורות החשמל. בנייה של הולכת כבלים של חשמל מקובלת לרוב בבנייני משרדים. הרעיון החדש הוא למקם את הספרינקלרים בדפנות המבנים ובכך ישפריצו בסיבוב לכל עבר.
אם זאת ולמרות הרעיון להפרדה בין החשמל והמים, שהינו רעיון מצויין. יש לקחת בחשבון את היעילות בשינוי טקטיקת כיבוי האש הנפוצה עד כה. כאשר מערכות כיבוי אש מדגם ספרינקלרים מותקנים בתקרה ומופעלים בעת הצורך. יש באפשרותם להגיע לכל עבר ולכל מקום ובכך לבצע התזה והזרקה של מים לכל המקומות. אם יוזזו הספרינקלרים לדפנות הבניין הדבר יצריך תכנון מחדש של מערכות אלו ושל המתזים. לא ניתן יהיה להשתמש באותה טכניקת התזה וסיבוב של הספרינקלרים.
על פניו ניתן להזיז את מערכות כיבוי אש הללו אך ורק אם יתבצעו שינויים משמעותיים בתכנון מערכות אלו. על פניו הרעיון במתן עדיפות להולכת חשמל ולא להולכת מים שנועדו לכיבוי אש בעת שריפה, מעלה איזושהו גיחוך בסדרי העדיפויות של יזמים וקבלנים. אם זאת, איך שזה נראה כעת לא יהיו שינויים מרחיקי לכת וסביר להניח שהולכת החשמל תפסיד למערכות הספרינקלרים. חשמל ניתן להעביר בדפנות הבניין וברצפה. כבלים של חשמל אמורים להיות מוצפנים ואין צורך בהם בשעת חירום. בניגוד לספרינקלרים שאמורים לפרוץ לחלל החדר ולהציל חיים בשעה צרה.
