למה כולם רוצים לעבור לצד השני? 

"הפירמידה של משרדי הפרסום צפופה,
לעומת זאת בצד השני יש הרבה מקום"
כך מנמק יאיר גלר, היו"ר הנכנס של
האיגוד לפרסום, את הנדידה ההמונית
של עובדי משרדי הפרסום לצד השני,
כלאמר אל המפרסמים.

מי שיסתפק בנימוק הזה, שיבושם לו.
דווקא מאיש ראוי כיאיר יש לדרוש
התמודדות אמיצה יותר עם אחת הבעיות
האקוטיות של תעשיית הפרסום, המקומית.

אני יכול לספר שמכל 10 אנשי פרסום:-
תקציבאים, פלנרים, מדיה וקריאייטיב
שמגיעים אלי, 9 (אם לא כל ה-10)
רוצים לעבור לצד השני.
ברוב המקרים מהסיבות הלא נכונות
או מחוסר ידיעה על המצפה להם, שם.
אבל הם כל כך נחושים לעזוב את משרדי
הפרסום שאינם מוכנים לשמוע לקול ההגיון
או המציאות. "אני עם משרדי הפרסום, גמרתי"
זהו המשפט החוזר.
השאלה היא למה? מה גורם להם "לברוח"
מהמשרדים או לחילופין מה כל כך מושך אותם
בצד השני?
הרי במרבית המקרים, העבודה במשרדי הפרסום
מגוונת יותר, מרתקת יותר, עם הרבה יותר
סיפוקים מהירים ואפילו מתגמלת יותר
מאשר בצד השני.
יתר על כן, אני יכול להעיד שפרסומאי טוב
יכול להשפיע על עתיד החברות והמותגים
שבאחריותו, יותר מסמנ"כלי השיווק שלהם
ולא פעם גם יותר מהמנ"כלים שלהם.

הסיבות האמיתיות לנטישה, הן:
העבודה התובענית והשוחקת במשרדי הפרסום,
ובעיקר כפיות הטובה.
ולעומת זאת , לפרסומאים תמיד נדמה שהחיים בצד השני
קורצים יותר. סינדרום הדשא של השכן.

בין העובדים הנפלטים מהמשרדים בשנה שנתיים
הראשונות לבין אותם בודדים המחזיקים מעמד, מקסימום
10-15 שנה, ממוצע השהות בענף הוא לא יותר
משלוש שנים!
זהו לדעתי אות קלון לענף שעובדיו נמלטים ממנו.
אינני מכיר עוד אף מקצוע חופשי אחר שעובדיו
נשארים בו כל כך מעט זמן.

הבשורות הטובות הן שהבעיה היא בת פתרון,
צריך רק רצון.

יאיר גלר, יכול, ואני מאמין שהוא ינסה, להוביל
מהלך כזה.
כל מה שנדרש הוא הכרה בחומרת הבעיה
ובעלויותיה הגבוהות.
אם בעלי המשרדים היו מחשבים את עלויות
הגיוס, ההשמה, הקליטה וההטמעה
של העובדים הנודדים ואת הנזקים הנגרמים
בקרב הלקוחות, חסרי האונים, הם היו כבר
מזמן נותנים את דעתם למציאת פתרון.

מה אם כך, אני מציע? או!
הנהלת האיגוד צריכה להעמיד בראש
מעייניה את הקידום המקצועי של העובדים
. עובד שמרגיש שמשקיעים בטיפוחו מבין שרוצים
ביקרו.

כל משרד שמבין שכוחו ועתידו הם פונקציה ישירה
של איכות ההון האנושי שלו, צריך לבנות וליישם
תוכניות הכשרה והעשרה מקצועיות שיקדמו
את העובדים ויתנו בידיהם את מיטב הכלים
המקצועיים, להצלחה.

מעבר לכך, האיגוד צריך להפוך את הבצפר
ל"חממה" מקצועית אשר תיזום ותפיק
סדנאות, ימי עיון, כנסים והרצאות מומחים
מהארץ ומחו"ל שתכליתם: קידום המקצוענות,
קידום מעמדם המקצועי של הפרסומאים
והארכת תוחלת החיים שלהם ( מעבר לגיל 40)
אין לי ספק שאם כך יקרה, יותר אנשים יראו
את עתידם בתעשיית הפרסום.
וגם אם זה הדבר היחיד שיקרה, בקדנציה של יאיר
כיו"ר האיגוד, דיינו.

יותר מזה לא צריך לבקש.
אני מאחל ליאיר גלר איחולי הצלחה כנים.
הצלחתו תהיה הצלחת הענף כולו.

נכתב ע"י גינגי פרידמן , מנכ"ל ADMAN.
החברה למשאבי אנוש לענפי הפרסום, השיווק והתקשורת
פורסם ב-YNET ב- 16.1.06