את הסיבה 

את הסיבה לבוא השחר...

להתחדשות הלבנה.

איתך, אני אותו הנער,

רק השנים הן מתנה.

את אור בהיר מקרן שמש...

המלטפת עם בזריחה.

כל יום יותר טוב מיום אמש...

מוסיף הוא לקרבו ברכה.

את מנגינה, המתנגנת...

כל רגע בפעימות הלב.

שמחת חיים, שאת קורנת

משקה בי פרח מלבלב.

את השראה לאימא טבע,

תפילת ציוץ הציפורים.

בקשת, לך מוקדש כל צבע...

מי המעיין הנעורים.

בכל פסיעה בה את פוסעת,

ברכה עונדת אדמה.

פרי עץ חיים ופרי עץ דעת,

בך תערובת מדהימה.

אהבתך כאש יוקדת,

אושר, - נקטר הנאגר.

אוהב אותך, המיוחדת...

עינייך, - כאבני אימבר.

ברוח שאת שמך לוחשת...

בורא עולם לברוא נחפז,

תשוקה אשר דמותך לובשת...

לי יקרה יותר מפז.