בכל פעם שכותבים או משדרים כתבה על אנשים עם בעיות אכילה, אני פשוט מודה. מודה שמביאים את הנושא שוב ושוב למודעות שלנו.
אנחנו מסתכלים על המרואיינים ליבנו יוצא אליהם. אל חוסר האונים שלהם.
אנחנו שומעים על הדיאטות שהם מנסים לעשות, על הכעס העצמי שלהם, על הערך העצמי הנמוך שהולך וגובר עם כל בולמוס.
חלק מאיתנו מרגיש חמלה, חלק הזדהות וחלק כועס ושופט, כל אחד מהמקום בו הוא נמצא בחיים אבל אף אדם לדעתי לא נשאר אדיש לתופעה הזו, שהולכת וגדלה בשנים האחרונות, במיוחד אם מעורבים בעניין ילדים .
כשאני שומעת תוכנית כמו התוכנית של אמנון לוי, אחד הדברים שיותר קשה לי לשמוע היא ההצהרה ש"אני חולה". "יש לי מחלה והמחלה הזו תלווה אותי עד יום מותי".
אם אני יוצאת מנקודת הנחה שמחשבה יוצרת מציאות, המציאות שאנו יוצרים כשאנו מדברים כך על עצמנו היא מציאות קשה ביותר.
חבר'ה, אתם לא חולים. נכון, יש כאן בעייה מאד מאתגרת. את כל אחד מהם היא מאתגרת באופן שונה, גם כשהתוצאה היא דומה (אכילה כפייתית).
בדבר אחד הם בהחלט צודקים: ברגע זה הם מכורים. ההתמכרות נובעת בין היתר מהסוכרים הפשוטים שאנחנו אוכלים, החל בממתקים עוגות וכו', דרך בצקים (המתפרקים במהירות לסוכר בגוף), מאכלים מעובדים בהם מסתתר שפע סוכר ועד משקאות.
סוכר ממכר יותר מקוקאין
כאשר אני שומעת אנשים בעודף משקל אומרים שהם אוהבים לאכול, אני שואלת האמנם? מתי בפעם האחרונה אכלתם בתשומת לב? מתי בפעם האחרונה שמתם לב לטעמים, למרקם, לצבעים של האוכל שאתם אוכלים? האם באמת אפשר להרגיש ולהינות מהאוכל כשבולעים אותו?
והתשובה לשאלה האם הבעיה ניתנת לפיתרון? היא: כן, בהחלט!!!
איך? בעבודה המשלבת:
1. עבודה רגשית - למציאת המקור לאכילה הרגשית, סילוקו מהמערכת כדי לפנות מקום לבניית ערך עצמי יציב וחזק או עוצמתי.
2. חינוך מחדש של עצמנו ושל גופנו להקשבה לאוכל.
3. השבת ויטמינים ומינרלים חיוניים לגוף אשר יתמכו בנו בתהליך הגמילה מהאכילה הכפייתית. כי הגוף שלנו יפסיק לחפש את אותן אבני בניין שחסרות לו.
4. תיכנות מחדש של המוח להעדפות המזון שלנו, כך שתת המודע שלנו ידאג לגרום לנו להימנע מאותה אכילה כפייתית
האם כל אחד יכול?
כן בהחלט.
האם זה פשוט? כן
האם התהליך קל? ממש לא.
האם התהליך מתאים לילדים? כן ולא. אם הילד הוא היחיד שנמצא בתהליך, קרוב לודאי שהתהליך יכשל. כדי שהילד יצליח בתהליך, על כל המשפחה להתגייס. אפשר להסתכל על הילד כעל שליח המאפשר למשפחה דרך הבעיה שלו להתחיל ולחיות באורח חיים בריא ונכון יותר. כשמדובר באכילת יתר, באכילה כפייתית, בבולמיה, אנורקסיה וכו' - האוכל הוא לא הבעיה, האוכל הוא תמיד התוצאה. לכן, חייבים למצוא קודם את ה גורם לבעייה. ובמקביל לבנות את הערך עצמי.
המאמר התפרסם לראשונה בבלוג "הרזיה ללא דיאטה" של דלית אביטל
