חג הפסח- למה כל כך חשוב לזכור את יציאת מצרים?
דף הבית  >> 
 >> 
הרשם  |  התחבר
מאמרים

חג הפסח- למה כל כך חשוב לזכור את יציאת מצרים? 

מאת    [ 18/03/2010 ]
מילים במאמר: 528   [ נצפה 14570 פעמים ]

 
 

 בפרשת "בא" אנו קוראים על יציאת מצרים, ומיד אחרי יציאת מצרים אנחנו מצטווים על מצוות תפילין. הפסוק עצמו מדגיש  שהתפילין נועדו להזכיר לנו את יציאת מצרים: ”למען תהיה תורת ה‘ בפיך כי ביד חזקה הוציאך ה‘ ממצרים“.

יתרה מזאת, אם נתבונן בפסוק, נשים לב שכתוב ”למען תהיה תורת ה‘ בפיך“ ומיד אח“כ ”כי ביד חזקה הוציאך ה‘ ממצרים“. יש קשר ישיר והדוק בין זיכרון יציאת מצרים, לבין זה שתורת ה‘ כולה תהיה בפינו.

אנו מוקפים במצוות שנועדו להזכיר לנו את יציאת מצרים- אנו מצווים מהתורה, להזכיר בפה את יציאת מצרים כל יום וכל לילה מימי חיינו, (זו הסיבה שאנו קוראים פרשת ציצית גם בלילה, משום שכתוב בה ”אני ה‘ אלוקיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים“), תפילין כאמור, גם הם זכר ליציאת מצרים. פדיון בכורות, פדיון פטר חמור, כולם באים להזכיר את מכת הבכורות שקדמה ליציאת מצרים. השבת, מלבד היותה זכר למעשה בראשית, היא גם זכר ליציאת מצרים, וכן המועדים כולם, כולל ראש השנה ויום הכיפורים.  וכן מצוות עבד עברי, איסור הונאת הגר ועוד מצוות רבות מהתורה. במה זכתה יציאת מצרים שכל כך הרבה מצוות באו להזכיר אותה?

אמת שיציאת מצרים היא אחד החסדים הגדולים שעשה ה‘ לעם ישראל, אולם מה מייחד אותה יותר מנס פורים או חנוכה, למשל, שאותם אין חובה לזכור ביום יום (מלבד מצוות הפירסומי ניסא שחלה בימי החגים האלו עצמם)?

לפני שנענה על שאלה זו נקדים שאלה נוספת- מובן מדוע חג הפסח וחג הסוכות הם זכר ליציאת מצרים, פסח הוא זמן יציאת מצרים וסוכות הם זכר לענני כבוד שהקיף ה‘ את אבותינו במדבר לאחר יציאת מצרים. אך במה בדיוק שבת, חג השבועות, והימים הנוראים הם זכר ליציאת מצרים? מה בדיוק הקשר ביניהם לבין יציאת מצרים?

אם נאמר שהכוונה כשאומרים בקידוש שהשבת או המועדים הם ”זכר ליציאת מצרים“ הכוונה היא שהשבת והמועדים הם בכלל מצוות התורה וכל התורה כולה היא זכר ליציאת מצרים בגלל שמיד אחרי יציאת מצרים עם ישראל קיבלו את התורה, האם לא היה יותר הגיוני לומר שהשבת או המועדים הם ”זכר למתן תורה“?

בשביל לענות על שאלה זו עלינו להבין מדוע בכלל גזר ה‘ על עם ישראל שירדו למצרים. אברהם אבינו נולד לתרח. תרח כידוע, היה ממחטיאי הרבים. כאשר ה‘הבטיח לאברהם שמזרעו יצא העם הנבחר, שאל אברהם את ה‘ ”במה אדע כי אירשנה“, איך אדע שזרעי יזכה לקבל את התורה ולבוא לארץ ישראל? אולי הם יהיו רשעים ח“ו? ואם תאמר שתעמוד להם זכות אבות של אברהם, אולי דווקא תעמוד להם חובת אבות של תרח ח“ו? מה ענה לו הקב“ה? ”ידוע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום ועינו אותם ארבע מאות שנה“. אומר ה‘ לאברהם, הייסורים של גלות מצרים יכפרו עליהם, וינקו אותם מהזוהמה של תרח, וכך יהיו ראויים לקבל את התורה. כלומר, כל הירידה למצרים היא היא ההכנה שנהיה ראויים לקבלת התורה. אם היינו ממקדים את עיקר הזיכרון רק במתן תורה (למרות שיש מצווה מהתורה לזכור את מתן תורה לפחות פעם אחת בכל יום, אבל אין כל כך הרבה מצוות שהן ”זכר למתן תורה“), היינו מרגישים פחות מחויבים לתורה ח“ו, מה שבא בקלות הולך בקלות. אולם כשאנו נזכרים ביציאת מצרים אנו נזכרים גם בכמה שועבדנו לפני כן בשביל שנהיה ראויים לקבל את התורה, וזה ייקר את ערך התורה והמצוות בעיננו, וממילא ברור למה כל התורה היא זכר ליציאת מצרים דווקא, ולא למתן תורה.

                                                                                          

הרה"ג אלדד יונה הוסמך לרבנות מטעם הרבנות לישראל, ולשעבר סגן חתן התנ"ך הארצי לבתי ספר דתיים.

מאמרים נוספים שעשויים לעניין אותך:

שליחת המאמר שלח לחבר  הדפסת המאמר הדפסת המאמר  קישור ישיר למאמר קישור ישיר למאמר  דווח מאמר בעייתי דווח על מאמר בעייתי  כתוב לכותב המאמר פניה לכותב המאמר  פרסום המאמר פרסום המאמר 

©2017
כל הזכויות שמורות

מורנו'ס - שיווק באינטרנט

אודותינו
שאלות נפוצות
יצירת קשר
יתרונות לכותבי מאמרים
מדיניות פרטיות
רשימת כותבים
כותבים מומחים
עלינו בעיתונות
מאמרים חדשים
פרסם אצלנו
לכותבי מאמרים: פתיחת חשבון חינם
כניסה למערכת
יתרונות לכותבי מאמרים
תנאי השירות
הנחיות עריכה
לבעלי אתרים:



מדיה חברתית:
חלון מאמרים לאתרך
תנאי שימוש במאמרים
ערוצי מאמרים ב-RSS Recent articles RSS


מאמרים בפייסבוק מאמרים בטוויטר מאמרים ביוטיוב