הדג נחש על ששת חבריה מוציאה אלבום ששי , כולל אלבום הלייב , שנקרא כמה סמלי- שש.
אתה יודע,אני עוקב בהערכה רבה אחר הקריירה המגוונת והעשירה של להקת ההיפ הופ הזו שתפסה בעשור הקודם מקום מוביל במוסיקה הישראלית, במיוחד בשל האומץ שלה להעביר מסרים חברתיים ופוליטיים חדים אבל הפעם - קשה לי להתרשם.
לכאורה, הכל אמור להיות מושלם, סטריט,יאיא והחברים בוגרים,בשלים,יודעים מה הם רוצים להעביר וממטרת הביקורת החברתית והפוליטית מחד ועשן הג'ויינטים מאידך מפזרת קילוחים לכל עבר אבל נדמה לי שלמעט מספר די מצומצם של קטעים החבורה העליזה הגיעה למבוי סתום ואינה מביאה לנו משהו חדש ומרענן.
הלהקה מנסה להיות ישראלית אסלי במרכאות כמעט בכל מצב אבל כששרים באנגלית "קשה יותר מלגימה ראשונה של עראק" בשיר הנועל,החביב דווקא "that's aint what its all about" זה נשמע עילג ומאולץ ואילו אירוח של הגיטריסט האגדי יהודה קיסר ב"שיר נחמה" אינו מספיק כדי להשמע אותנטי ,ושוב במרכאות.
הדג נחש מצליחים לעומת זאת לגעת ולפעמים להיות נוקבים באמת בשיר הפציפיסטי "war" ובמניפסט החברתי בגוון ג'אז "אני מאמין". Many lights עם גליה ירון הוא קטע מוצלח ואופטימי אך שני השירים הטובים באלבום לטעמי הם דווקא אלה שמילותיהם לא נכתבו ע"י חברי הלהקה והכוונה היא ל"מערבולת של חול" של גלעד כהנא העוסק בבעיית העובדים הזרים מזוית סהרורית ומעניינת ול"עוד אח אחד" של פישי הגדול שאינו אופייני לשירי הלהקה ומקורץ מחומר של שירי קאלט שישארו בתודעה הציבורית שנים.
בשלש מלים: תחושה של החמצה.
מורה ומרצה לאנגלית ולאמנות ומבקר המוסיקה הישראלית של התכנית "בילוי היום" בגלי צה"ל.
