טוניסיה - ארץ היסמין
דף הבית  >>  >>  הרשם  |  התחבר
מאמרים

טוניסיה - ארץ היסמין 

מאת    [ 10/03/2010 ]
מילים במאמר: 2319   [ נצפה 4166 פעמים ]

 
 

1200 ק"מ של חוף . חולות זהובים  . משבים צוננים  ותשתית מרשימה של מלונות . ערים עתיקות , יערות בראשיתיים והכי הכי מידת הכנסת אורחים . אתה יכול להתחיל את היום עם גלגל שמש אדומה  העולה מעל דיונת חול בסהרה ולסיים אותו כשהיא טובלת במימי הים התיכון .

אוקטובר – דצמבר  , משתש כוחה של חמה ושוכני המערות של מטמטה  -Matmata   גחים מתוך חוריהם  ,  או אז רוחות גביות צוננות  שהתערבלו בריחו של ים , דוחקות בך  דרומה אל נאות המדבר הקסומות ובדרך עולים באפך ריחות מתוקים של פרחי הדר ויסמין .

את טוניס הבירה הותרנו מאחור ומגמת פנינו צפונה אל ביזרטה – Bizerte  . 65 ק"מ של דרך קסומה ומעת לעת כשאתה מסיח את דעתך מן הדרך ומתבונן אל הפסגות של הרי קרומירי - Kroumiri  , נדמה לך שאתה חוצה יחידת נוף בשוויץ . השיפולים המזרחיים שלהם צונחים לים ומותירים רצועת חוף צרה הנבלמת אי פה אי שם בכפים מצוקיים . הם מכוסים בערער אדום אלת מסטיק וזית בר . ברכסים הגבוהים יותר בולטים חורשים ירוקי – עד ששולטים בהם אלון השני והאלון הירוק לצידו של אורן ירושלים . בעמקים זרועים להם חוות חקלאיות ובתי אחוזה . והופ ..היא נפרשת לרגליך בפינה הכי צפונית של טוניסיה

ביזרטה שוכנת בנקודה איסטראטגית בים התיכון . קרובה ביותר לסיציליה ומחלקת אותו לשניים , מזרחי ומערבי . גבעות מגינות על נמלה מפני רוחות המערב . והים בסביבתה עמוק . כל התנאים הללו גרמו לה להיות הנמל הצבאי ומבצר הים הגדול ביותר בחופי הדרום של הים התיכון . ב1895 הצרפתים הרחיבו את התעלה הטבעית המחברת בין ימת ביזרטה לנמל  והפכו אותה לנמל צבאי . בשל קרבתה לקרתגו העתיקה ואח"כ לטוניס הבירה , לא הגיעה למעמד של חשיבות ולכן לא תגלו בה שכיות חמדה ואתרים ארכיאולוגיים . ולמרות הכל , על העיר הזו נסוכה אווירה של קסם ושלווה . מוקדי הביקור הם : מדינה עתיקה השוכנת בתוך קצבה גדולה שחומותיה האדירים צופים אל החלק הצפוני של התעלה . במקורה היא הייתה מבצר ביזנטי שנבנה במאה ה-6 והטורקים הרחיבו אותו במאה ה-17 . ורובע בושושה – Bouchoucha השוכן בליבה של העיר הטורקית העתיקה . ברובע זה תגלו שווקי דגים ציוריים , מסגד גדול שצריחו מתומן הנושא את שמו של יוסוף די , סימטאות אפלוליות וקסומות ומעל הכל מצודה טורקית הבנויה על גבעה מצפון למדינה . תעלת המים החוצה את העיר ,  גווני הכחול והלבן של הבתים וסירות הדייג העוגנות לאורכה , משפיעות על העיר הזו חן רב.

165 ק"מ  של דרך מדהימה החוצה את רכס קרומירי ,  מובילה אותך אל העיר טבארקה – Tabarka . צלעותיו הגירניות של רכס הקרומירי צונחים כאן באחת לים והים שוחק ומפסל בהם . משום כך , חופיה של טבארקה הפכו זה מכבר ליעד המושך אליו צוללנים מקצועיים וחובבים מכל רחבי העולם. המים כחולים , צלולים ושקופים .

נמל יאכטות , מגרש גולף בליבו של החורש הטבעי , פסטיבל פולקלור ומוסיקה הנערך כאן מידי שנה ושני אתרים רומים סמוכים ( בולה רגיא – Bulla Regia ו –צ'מטו – Chemtou) הופכים את העיר ליעד תיירותי נדרש .

30 ק"מ דרומה לחוף טבארקה , בליבו של חורש אלונים , שוכנת העיירה הציורית עין דראהם – Ain Draham  1000 מ' מעל פני הים . הצרפתים ייסדו אותה ככפר נופש . גגותיה מרועפים באדום ובחורף הם עוטים  דוק של שלג . 10,000 תושביה מתפרנסים על תיירות ומשרתים אלפי טויניסאים הנוהרים בקייץ מהמישורים הלוהבים  , אל אויר הפסגות . בעונת ציד חזירי הבר כל המלונות שבה מאוכלסים עד אפס מקום  . זה המקום היחידי בטוניסיה בו מופיע חזיר בתפריט המסעדות .

מעין דראהם לדוגה – Dougga . עדיין באטלס הטוניסאי שכוונו דרום מערב – צפון מזרח , הדרך משתפלת  ונוף הפסגות מפנה מקומו לעמקים רבים . החורשים הטבעיים נכרתו כאן ובמקומם הכשירו אדמות מזרע  שבהן מגדלים בעיקר דגניים , זיתים , כרמים ועצי פרי .

דוגה ידועה כאחד האתרים המרשימים והחשובים ביותר ששרדו מהעולם הרומי של אגן הים התיכון. היא שוכנת בגובה של 550 מ'  וחולשת על שטח של 3 קמ"ר . תחילתה כעמדת משמר שסופחה לרומא במהלך המלחמה הפונית השלישית . הרומאים הפכו אותה למרכז מנהלי ובימיה הטובים היא מנתה קרוב ל 10,000 תושבים . ב – 150 לספירה נבנה התיאטרון שהכיל 3,500 מושבים . הקפיטול שהוקדש ליופיטר , יונו ומינרווה  נוסד ב- 166 . קירותיו מתנשאים לגובה של 10 מ' וששת עמודיו עומדים במלוא תפארתם , בדיוק כפי שהעמידו אותם . המרחצאות שנשתמרו להפליא . מאוזוליאום מדהים ביופיו המיוחס לנסיך הנומידי אטיבאן ( מאה 3 לפנה"ס) . שוק , פורום , 11 מקדשים , שתי אמות מים , בורות מים ,  שער הכניסה המערבי  שנבנה על ידי אלכסנדר סוורוס  , איזור המגורים המפואר . רוב הפסיפסים שעיטרו את רצפותיו הועברו למוזיאון הבארדו בטוניס .

הדרך מדוגה לגפסה חוצה את החבל החקלאי העשיר ביותר בטוניסיה המכונה בשם מג'רדה . מטפסת להרי "עמוד השדרה" - (  Dorsale tunisienne ). הרכס מהווה רצועת מעבר בין האזור הים תיכוני בצפון לבין האזור הערבתי בדרום . הרמה הערבתית בחלקה הררית בגלל ההתחתרות העמוקה של הנחלים הזורמים בה . האוכלוסייה באיזור זה דלילה ומתפרנסת בעיקר ממרעה .

בעיר אל קאף – El Kef אף שלא גרים בה יהודים היום ,  בקרתי בבית כנסת יהודי  משוחזר להפליא  . על קירותיו תלו אוסף מדהים של נרות שמן . נרות שמן מסורתיים ,  היו עשויים ממיכל זכוכית , דמוי כוס . את המיכל היו ממלאים עד חציו במים ואת הנותר מילאו בשמן . על השמן הניחו פתילה צפה , אותה היו מדליקים בערבי שבתות ובימים טובים . לימים הקדישו נרות שכאלה לעילוי נשמת נפטרים .

העיר גפסה מונה 90 אלף תושבים ותושביה מתפרנסים מכרייה של פוספטים ומחקלאות . במחוז גפסה מגדלים פירות , דקל התמר וזיתים .

90 ק"מ דרומית מערבית לגפסה שוכנת העיר תוזר  - Tozeur   ארץ התמרים  . על סיפה של רצועת השקעים והמליחות שהגדולה שבהן היא שוט ג'ריד – Chott El Jerid . המליחה היא שריד של לשון ים , שכנראה עוד הייתה מחוברת לים בראשית התקופה ההיסטורית . באזור זה שקעים , הנמוכים כדי 25 מ' מפני הים . מליחת שוט ג'ריד היא מישור ענק שהעין אינה יכולה להכיל אותו . בפאה הצפון מערבית שלה מצויים 200 מעיינות מים המשקים 200 אלף דקלים ומאפשרים גם חקלאות שלחין . נווה המדבר העצום הזה מניב את התמרים המבוקשים ביותר בעולם והם נקראים בשם "דיגלת א נור – דקל האש" .

גרעינה הקדום של תוזר הוא מבוך של סמטאות אפלוליות המצלות בקיץ החם על תושביהן . הבתים בנויים מלבנים . הלבנה משמשת גם כאלמנט קישוטי והיא מעטרת את הפתחים והקירות ומשווה לבתים מראה יוצא דופן . בשוק המסורתי – תיירותי , הרוכלים מציעים למכירה שטיחים , תמרים , רימונים , סירופים ממותקים על בסיס של תמרים ,  רימונים , בננה , וורדים ופרחי הדר . בגדים ומטפחות צבועים , ופרחי גבס (תופעה של התגבשות גבס בטבע בצורה של פרח ) . ככלל , בשווקים של טוניסיה , הפגינו חוסר התעניינות וחוש הומור טוב , מה שיהפוך את מסע הקניות שלכם לתענוג אמיתי . כמה פעמים בחיים יש לכם הזדמנות להציג את כישרון המשחק וההתמקחות ולהוריד את המחיר לחצי?

 

גנים וגינות קסומות ניטעו בינות לדקלים ותיירים רבים מטיילים בינותם ברגל או ברכב . הנאה האקזוטית ביותר שוכנת באזור העיירה נפטה – Nefta 22 ק"מ דרומית מערבית לתוזר. בנאה נטועים 300 אלף עצי דקל המושקים על – ידי 150 מעיינות . לפי המסורת המקומית היא נוסדה על-ידי נכדו של נוח .

את נאת נפטה חוצה וואדי קורבילה – Corbeille . הוא מתחתר לעומק של 400 מ' ומפתחו 300 מ' . בהגיעו לנאת המדבר אל ביאדה – El Bayadha הוא הופך לקניון צר שרוחבו 20 מ' . בינות לעצי הדקל זרועות להן זאוויות – (מעין מנזרים מוסלמיים) שמתקיים בהן פולחן הערצת קדוש שהזאוויה נשענת עליו . דוגמת סידי סאלם .

דרומית לנפטה בכפר אולד א שריף -  Ouled Ech Cherif נשתמרו הבתים המסורתיים היפים ביותר בחבל זה.

מתוזר 90 ק"מ של כביש סרגל החוצה את מליחת  שוט ג'ריד עד לעיירה קבילי – Kbili וממנה עוד 120 ק"מ של דרך החוצה את  מליחת שוט פיג'אג' – Chott El Fejaj  עד בואכה אלחמה – El Hamma

באלחמה פגשתי בקבוצת ישראלים , ילידי טוניס שהגיעה לכאן כדי להשתטח על קברו של הצדיק ר' יוסף המערבי .

"כפרה שלי" , קראה לעברי גברת בובליל מעכו " תשתה עארק ותאכל עוגיות , זה שכב כל הלילה על הקבר של הצדיק וזה מצווה גדולה" . והוסיפה " אתה שמעתה על הגרמנים יימח שמם שנכנסו לטונס? (טוניסיה בערבית) . אז פה בדיוק על השטח של הצדיק זכותו תגן עלינו ועליך אמן ,  רצו לבנות מחנה צבאי . ואיך שהבולדוזר שלהם רוצה לישר את השטח ולהרוס את הקבר , התקלקל . ממש כאן 3 מ' לפני הקבר . הביאו איזה מומחה גרמני לבדוק , אמר להם הכל בסדר איתו , אז למה לא מניע שאל המפקד? אבל אף אחד לא ידע למה . עברו אולי 70 שנה שהבולדוזר הזה עומד כאן"

"אבל אין כאן בולדוזר" , אני שואל אותה .

"מה אתה חושב שהטוונסה (תושבי טוניסיה בערבית) האלה ישאירו משהו , אפילו אם זה מקולקל"

מה שכן , העארק של גברת בובליל היה אולי 90 אוקטאן והוא שרף לי את כל המיקרובים שחטפתי במסעדת פועלים בתוזר .

מאלחמה מזרחה לגאבס – Gabes  , 35 ק"מ . לחות מעיקה וריחו של ים שנישאו באוויר ,  העידו שאני מתקרב למפרץ גאבס .

גאבס העיר , היא נווה מדבר ימי ,  יחידי במינו בעולם . השוכן בין השוק המרכזי של העיר לבין הנמל . סביבותיה נובעים 150 מעיינות . הם משקים את נווה המדבר הימי הזה שרובו נטוע דקלים . אבל אליה וקוץ בה  , הפוטנציאל החקלאי יוצא נפסד בשל הקרבה לים ובשל הלחות הגבוהה השוררת כאן בחודשי הקיץ . הלחות היא מצע אידיאלי להתפתחות של מזיקים ומחלות , בעיקר מחלות עלים . גם התמרים הנקטפים מ 300 אלף הדקלים הנטועים כאן ,  יוצאים נפסדים וטעמם אינו מתקרב לטעם התמרים הנקטפים בנאות המדבר . תושבי הנאה עוסקים בין היתר בקליעת סלים מענפי דקל וממכירה של "חינה"

המגיעה לשוק המרכזי מנאות המדבר הפנימיות .

אל תחמיצו את נמל הדייג הציורי של גאבס , רצוי לפקוד אותו בשעות הבקר המוקדמות , שעות שבהן חוזרות סירות הדייג על שללן .

כאן ליד גאבס , יש גם קטע יהודי . כאן  לחמה בגבורה המלכה הברברית היהודייה "אל כאהינה" בפולשים הערבים והכתה אותם שוק על ירך . בת 125 הייתה במותה ו 65 שנה מלכה על הברברים של צפון אפריקה .

43 ק"מ דרומה לגאבס  שוכנת העיירה מטמאטה – Matmata . בעברה , לפני קרוב ל 1000 שנה , הייתה כפר של שוכני מערות   שתושביו מצאו מחסה מחום הקיץ הלוהב  במערות שחצבו  במעבה האדמה . דגמי הבתים החצובים זהים . חצר גדולה ומסביבה חדרים אשר שמשו ללינה , התוועדות , ואיחסון של שמן ,  קטניות ודגניים . עומק החציבה נע בין 5 ל 10 מ' . מעבר צר ומדורג חיבר בין המגורים לפני השטח . הפרש הטמפרטורות בין החוץ לחדרים היה מגיע בקיץ ל 15 מעלות .

העיירה הפכה מוקד משיכה לתיירים ושוכני המערות מספקים לתייר את האטרקציה אותה הוא מחפש.אלה נהנים ואלה לא חסרים . ראוי לציין שיהודים רבים חיו מאות בשנים במטמאטה וניהלו אורח חיים של שוכני מערות , עד לעלייתם ארצה.

היהלום שבכתר הוא האי ג'רבה -  Jerba  , שמפאת קיסמו וצפונותיו , החליטה המערכת להקדיש לו מאמר מיוחד . מכל מקום הדרך לאי עוברת בעיירה מדנין - Medenine שבגרעינה הקדום אתם פוגשים לראשונה אדריכלות יוצאת דופן של אסמי תבואה קטנים  הבנויים בוץ  "גורפס" בפי המקומיים . מעין ממגורות זו על גבי זו בשלושה מפלסים . מדרגות תלויות מעלות את בעלי הממגורות לאסמים .  בשל העניין הרב שהן מעוררות בתייר , חלקן הפכו גם חנויות לממכר שטיחים  . השילוב של שטיחים מסורתיים התלויים על הממגורות , הוא שילוב מנצח המונצח במצלמתו של כל תייר המבקר בטוניסיה .

ממדנין צפונה לאורך מפרץ גאבס עד לעיר החוף ספאקס –Sfax    . היא נחשבת למרכז המסחרי של טוניסיה והעיר השנייה בגודלה , נעדרת אטרקציות תיירותיות .

במקומה של ספאקס הייתה לפנים עיר פונית , תפרורה שמה  . היהודים שחיו בה קראו לה "גיא המלח" , הנזכרת בתהילים (ס' , ב' ) .אולי משום ששימשה בימי הביניים שוק למלח .

64 ק"מ של דרך מביאים אותי לפתחה של העיר אל ג'ים – El Jem

שטחים עצומים של זיתים , פרדסים וגינות ירק נשקפים מבעד לזגוגיות המכונית ולראשונה אתה מאמת את העובדה שהענף החקלאי המרכזי בתוניסיה הוא הזית .

 אל ג'ים עיירה קטנה המונה 7000 תושבים שעיקר פרסומה בא לה בעטיו של הקולוסאום השוכן בטבורה . הוא  נוסד בין השנים 238-230 , ויכול היה לזכות בתואר הקולוסאום השמור ביותר בעולם , אלמלא צבאותיו של השליט הטורקי מוחמד ביי שפערו פתח בקירו המערבי  , כדי לסלק שבטים מקומיים שהתבצרו בו ומחו כנגד עול המסים הכבד שהשלטון הטורקי השית עליהם . אונסקו הכריזה עליו כאתר מורשת ודאגה לשחזרו בהתאם . הוא קטן מאחיו שברומא , אבל עולה עליו ביופיו וברמת השתמרותו . הקולוסאום של אל ג'ים יכול היה להכיל 30 אלף צופים . המנהרות התת קרקעיות דרכן נכנסו החיות והגלדיאטורים עדיין שמורות להפליא . הסופרים הערבים קוראים לבנין הענק הזה "קצאר אלכהינה" . כי בתוכו הם טוענים התבצרה מלכת אפריקה היהודייה אחרי התבוסה שנחלה .

63 ק"מ צפונה לאל ג'ים , בפאה הדרומית של מפרץ חמאמאת – Hammamet שוכנת העיר סוסה – Sousse . צומת מרכזי וכלכלי אליו מתנקזים עורקי התחבורה והים ופרנסתה על הנמל , התיירות ,  הדייג ושימורי דגים , זיתים וטקסטיל . היא ופרבריה מונים 540 אלף תושבים . המדינה העתיקה שלה מוקפת חומה ומבוצרת במגדלים מרובעים . סימן ההיכר שלה הוא הריבאט והמסגד הגדול .

במאה ה- 9 לפנה"ס הפיניקים מייסדים כאן מושבה וקוראים לה הדרומנטום , במאה ה-2 לפנה"ס היא כורתת ברית עם הרומאים כנגד קרתגו והופכת לחלק מהאימפריה הרומית . הוונדאלים הורסים אותה במאה ה- 5 , הביזנטים משתלטים עליה במאה ה -6 והערבים כובשים אותה במאה ה-7 . השושלת האע'לבידית הופכת אותה כנמלה של בירתם קיראוון - Kairouan  וכנמל מוצא לפלישה לסיציליה.

נורמנים וספרדים גם הם כרוכים בעברה ,  והצרפתים מפגיזים אותה במאה ה-18 , משפצים את הנמל במאה – 19 והופכים אותו לנמל המרכזי של מחוז הדרום .

הבעיה של כל הארצות המשופעות באתרים דוגמת טוניסיה , היא לא דמוגראפית ואפילו לא כלכלית , אלא התמודדות תמידית שיש למחבר עם המערכת  על סך מלים שהוא נדרש להכיל בכתבה ועוד לא דברנו על מונסטיר הסמוכה לסוסה שהגיעה לגדולה בזכותו של עו"ד צעיר בשם חביב בורגיבה שנולד ומת בה. הוא זה "שניפנף" את הכובש הצרפתי מארצו ,  אחרי למעלה מ 70 שנות כיבוש . הוא גם זה שהפך את טוניסיה למדינה הערבית המתקדמת ביותר מבחינה פוליטית מבין המדינות הערביות המהפכניות ובין היציבות שביניהן. אך לאחר שהכריזו עליו כנשיא לכל החיים ,  התערערה הלגיטימציה שלו בעיני עמו ובורגיבה הודח בהיותו  קשיש וסנילי ע"י שר ההגנה בצבאו – זיין אל-עבדין בן-עלי. נשיא המדינה הנוכחי .

בורגיבה רעייתו והוריו טמונים היום במוזוליאום  מפואר דמוי מסגד ,  כיאה לאומה המכבדת את מנהיגיה .וגם לא הזכרנו את קיראוון השוכנת 68 ק"מ מערבית לסוסה .שנחשבה למרכז הדתי תרבותי של האסלאם ומרכז ללימודי דת האיסלאם .

בימי הביניים חייתה בה קהילה יהודית שהיוותה את המרכז הכלכלי והתרבותי של יהודי צפון אפריקה . ישיבת קיראוון וקהילתה העשירה היו מהתומכים החשובים של ישיבות הגאונים בבבל . מגדולי תלמידי הישיבה היה ר' יצחק אלפסי .

ואף שעדיין לא השלמנו את מסעינו המעגלי וחזרנו לטוניס הבירה  , ריחות היסמין ופרחי ההדר ומידת הכנסת האורחים ילוו  אותנו עת ארוכה .

 

 

 

נסים קריספיל סופר, חוקר ואנתרופולוג, מומחה לצמחי מרפא, תבלין ותועלת של ארץ ישראל. כתב ספרים ומאמרים רבים בחקר ארץ-ישראל ביניהם: האנציקלופדיה המונומנטלית "ילקוט-הצמחים" בת חמישה כרכים המקיפה את כל צמחי הרפואה, התבלין והתועלת של ארץ-ישראל, "צמחי המרפא של הרמב"ם", "טעם הטבע- הכל על תבלינים", "לחם-הארץ"- הורים וילדים מבשלים מצמחים. "המדריך השלם לצמחי מרפא בארץ ובעולם" ועוד.


טיולים במרוקו - www.moroccanhouse.co.il

מאמרים נוספים שעשויים לעניין אותך:

שליחת המאמר שלח לחבר  הדפסת המאמר הדפסת המאמר  קישור ישיר למאמר קישור ישיר למאמר  דווח מאמר בעייתי דווח על מאמר בעייתי  כתוב לכותב המאמר פניה לכותב המאמר  פרסום המאמר פרסום המאמר 

©2017
כל הזכויות שמורות

מורנו'ס - שיווק באינטרנט

אודותינו
שאלות נפוצות
יצירת קשר
יתרונות לכותבי מאמרים
מדיניות פרטיות
רשימת כותבים
כותבים מומחים
עלינו בעיתונות
מאמרים חדשים
פרסם אצלנו
לכותבי מאמרים: פתיחת חשבון חינם
כניסה למערכת
יתרונות לכותבי מאמרים
תנאי השירות
הנחיות עריכה
לבעלי אתרים:



מדיה חברתית:
חלון מאמרים לאתרך
תנאי שימוש במאמרים
ערוצי מאמרים ב-RSS Recent articles RSS


מאמרים בפייסבוק מאמרים בטוויטר מאמרים ביוטיוב