מאמא באנו... 

אמא. המילה אמא בדרך כלל טעונה בהמון ניגודים, לפחות אצלי. המשמעות שלה כורכת יחד את היד המלטפת והיד שלעיתים נותנת סטירה. העוגן. הביטחון. האדמה. האישה שתמיד ניצבת כמו סלע בשבילי, אך יכולה להיות גם הכי מעצבנת ולהוציא אותי מדעתי. זו שבנתה אותי רבדים רבדים, זו שמוציאה ממני את כל השדים (בלי מאמצים יתרים), ותמיד מקבלת אותי, כמו שאני, ככה, נטולת איפור, הצגה או נימוסים.

אמא - עד כמה שהיא יומיומית וראשונית, חפה מכל גינונים. היא אי שם במעמקים, מילה קסומה, כמעט קדושה. לא משנה הגיל, אמא לעולם לא מאבדת מהנוכחות המלאה, מהחשיבות העצומה שהיא זורעת בחיינו, בכל פיסת אדמה שעליה כף רגלה דורכת. אמא היא הבראשית, היא התחילה.

אמא לעתיד
לפני כמה שנים, לפני שהפכתי להיות אמא בעצמי, הטרידה אותי המחשבה איזו מן אמא אני אהיה, על איזה טעויות אחזור ומאיזה טעויות אצליח להימנע, והאם יש בי יכולת נתינה גדולה כמו של אמא שלי? בקיצור, הייתי בהחלט סקרנית לגבי איך יראה השלב הבא בחיי.

לא מזמן שודרה הסדרה הדוקומנטארית, "אמא יקרה לי" על מאבקן של נשים להביא ילדים לעולם ולהפוך לאמהות. אולי זה בגלל ההורמונים, אבל בכל פעם שנתקלתי באחד הפרומואים לתוכנית (ואני כבר לא מדברת על התוכנית עצמה), שטף אותי גל בלתי רצוני של דמעות, וכאבתי את כאבן של אותן נשים זרות לי שהופיעו על המרקע, חושפות את סבלן וייאושן מבלי לחסוך בפרטים.

כשצופים בתוכנית כזאת, קשה מאוד להישאר אדישים או מרוחקים מהחוויה, האכזרית כמעט, שעוברות הנשים הללו. ולא, זה לא בגלל שאני בחורה אכפתית או הומאנית יתר על המידה, אולי זו פשוט נקודה פנימית ורגישה אצל כל אישה, שמעוררת איזו אמפטיה עמוקה.
אם עד עכשיו מישהו לא היה בטוח, הרי הסדרה ציירה תמונה חדה וברורה: נשים רבות מוכנות לעשות הכל כמעט - לעבור מסע ייסורים של בדיקות פולשניות, לערער את היציבות במערכת היחסים שלהן, לנסוע לשבטים אינדיאנים בסוף העולם כדי לעבור טיהורים אנרגטיים - בשביל הסיכוי להפוך לאמהות.

הנושא העלה בי, כמו במיקי חיימוביץ', את השאלה: על מה כל הטרראם? למה אנחנו כל כך "לחוצות אימהות"? מאיפה זה בא?

הכוחות שבתוכנו דורשים מימוש
התשובה המהירה היא: מתוך האינסטינקט הטבעי המוטבע בנו. אבל יש מי שלא מסתפק בתשובה מהירה, כמוני, ושואל את עצמו גם לגבי האינסטינקט הזה, מנין הוא בא ומה הוא מייצג? חכמת הקבלה, שמלווה את חיי לאחרונה, נותנת מענה ברמה עמוקה יותר: מסתבר שהשורש לכל זה נמצא מעבר למישור הפיזיולוגי הנשי הדורש לממש את עצמו. מדובר בדבר עמוק יותר מאשר "רחם שרוצה למלא את תפקידו".

למה הכוונה? כל דבר שקיים בעולם שלנו קיים ככוח רוחני בעולם העליון, ומתגשם פה בהתאמה לשורש הרוחני שלו. האישה, כמו כל פרט אחר בעולם, היא העתקה של כוח שקיים בעולם הרוחני. כאשר אנחנו נמצאים בחוסר התאמה למקור שבעולם העליון, אנחנו סובלים. בתת ההכרה אנחנו מרגישים את חוסר מימוש הפוטנציאל של הכוחות הגלומים בנו, ולא מוכנים לוותר עד שנגשים אותם.

לפי חכמת הקבלה, כל הנשמות (כלומר אנחנו, בני האדם) מקורן בכוח שנקרא "אמא עליונה" או "בינה". אותה אמא עליונה מולידה אותנו ומטפלת בנו. אבל, כמו כל אמא, היא מתייחסת אלינו בשתי צורות: תחילה, עד שנתפתח במידה מספקת, נזכה ליחס יפה מצדה. מה זאת אומרת "מצדה"? היחס הטוב והמפתח שמגיע למעשה מ"בינה", מאותו מקור עליון, עובר אלינו דרך הורינו שנמצאים בעולם הזה, קרובינו והחברה הסובבת. הם מטפלים ומעניקים לנו חום ואהבה, מפתחים ומעצבים את אישיותינו ובעצם מקנים לנו את כל מה שנזדקק לו כדי להיות גדולים.

אבל, ברגע שהגענו להתפתחות הדרושה ורכשנו עצמאות, אותה "אמא עליונה" מתחילה להתייחס אלינו בצורה הפוכה - תובענית, מחייבת ולעיתים אכזרית. היחס הזה גורם לנו הרגשה שהחיים דורשים מאיתנו דבר מה, אבל לא ממש ברור לנו מה. כאן, מסבירה הקבלה, נדרש מהאדם לחקור ולשאול לגבי תכלית כל המצבים הבלתי נעימים שהוא עובר, וכך לאט לאט הוא עשוי לגלות איך להתפתח נכון בהמשך חייו, מתוך בחירה חופשית ובלי סבל מיותר.

אז מה עושים בינתיים?
כאמור, הכל מתחיל מתוך העולם הרוחני, לכן הקבלה אינה מציעה תרופות פלא או סגולות "איך להיכנס להיריון" למי שמתחיל ללמוד, אלא מסבירה איך הכל נובע משורש עליון. אדם שמתחיל ללמוד קבלה לומד להכיר את הטבע שלו לעומקו, וכן להכיר את המערכת העליונה שמנהלת את המציאות. הוא מבין בהדרגה מה נדרש ממנו לשנות על מנת להגיע לאיזון והרמוניה עם אותו הכוח שנקרא "אמא עליונה". על ידי התקרבות אל הטבע העליון, ניתן להכניס שינוי מתקן למציאות חיינו, שינוי שמתחיל מהשורש. כך נוכל להתחיל לטפל בהן ממקור עליון יותר...

לקריאה נוספת נשים - זווית אישית