אני שוב אתכם, קוראים יקרים, השעה היא שעת בין הערביים זה עתה סיימתי את לימודיי עם החברותא שלי הייתה זו עוד סוגייה אחת בגמרא העוסקת באחרית הימים. ברגעים אלו ממש אני עומד לעשות את דרכי משכונת הר נוף המערבית לכוון עיר העתיקה שם אחפש בין סמטאות הרובע היהודי הסבוכות את כתובת מגוריו של אחד המיליונרים האמריקאים, המארח בביתו קבוצת לוחמים קרביים אשר סיימו את סיורם המודרך בעיר. הם הוזמנו לתצפית עם שקיעה מגג דירתו על הר הבית ולארוחת ערב, כאשר מייד לאחריה הם ישמעו ממני הרצאה ספיריטואלית על "ירושלים של מעלה", על המימד הנוסף הסמוי מן העין של העיר הנפלאה הזו. אני מקווה שההרצאה תהיה מוצלחת ומשם אסע לי חזרה הביתה אל האישה והילדים זאת כמובן לאחר שאזכה בביקור ובתפילת מעריב בכותל המערבי. להזכירכם, בפעם הקודמת סיפרתי לכם על טיסתי לאפ סטיט ניו יורק שם חיכתה לי אחותי עם בעלה ובנם הקטן. הם ארחו אותי בעיירה "מונסי". לאחר מנוחה של מספר שעות נסענו לביתו של הרב עזריאל טאובר ניצול שואה, ראש ישיבה חשוב אשר כתב מספר ספרים על נושא השואה. הרב קבל את פנינו בסבר פנים ושוחח איתי ארוכות הוא ניסה להבין את המניע שלי להכחיש את הזהות היהודית ולהציג את עצמי דווקא כמזוהה עם הנצרות. התפתח ויכוח מעניין, אולם היה זה ויכוח עקר מבחינתי. לא חשתי שאני נכון לשנות דבר מבחינתי. לאמיתו של דבר כבר הוטבלתי לנצרות בפלורידה בגולדן ביץ על ידי זוג חברים מהכנסייה, כך שחשתי אטימות גדולה כלפיו, אולם רק לשם הנימוס רכשתי ממנו את ספריו על נושא השואה ויצאתי מביתו. בערב נכונה לי הפתעה, גיסי הפגיש אותי עם ראש הקהילה הספרדית הרב יוסף יגן. הלה לחץ את ידי, אולם לא רצה כלל להסתכל בפניי. הוא שאל אותי אם אני מוכן להיכנס לויכוח בנוכחותו עם גיסי הכומר לשעבר יהודה פרץ ועם ד"ר בטש, אשר אמור היה להגיע להרצות בסמינר, אולם הקדים את טיסתו ממקסיקו לארה"ב לצורך הויכוח איתי. אני שלא ידעתי גבולות העזתי לקדם בברכה את הויכוח עם הרבנים . החדר היה מלא. קהל צופים אשר הורשו להיכנס, להפתעתי, היו רק בעלי תשובה בעלי רקע של מתבוללים לשעבר, אשר הכירו מקרוב את התכנים. הויכוח החל ב אחת עשרה בלילה והסתיים בשבע בבוקר. במבט לאחור אני חושב שישנו פסוק מתאים לתאר את כל מה שקרה שם: "ויאבק איש עמו עד עלות השחר". היה זה שרו של עשו הנאבק עם יעקב אבינו, מאבק המסמל את ההתמודדות בין הנצרות והיהדות עד עלות השחר, עד כי יאיר הבוקר של הגאולה באחרית הימים. אולם אני הייתי בצד הלא נכון של המאבק. בבוקר הרבנים ביקשו להפסיק את הויכוח מפני שהגיעה שעת תפילת שחרית. כשחזרתי לפלורידה חזרתי עם הרבה מאוד שאלות נוקבות על הנצרות אשר ביקשתי למצוא להם מענה הולם. היה זה כמין קרב אגרוף אשר ממנו חזרתי חבול ופצוע. במשך שנת הבירורים הבאה שמרתי על קשר פקס כפי שהבטחתי. שאלתי שאלות רבות על היהדות ואף גוננתי על הנצרות במידת האפשר. אכן, את כל שאלותיי על הנצרות ליבנתי במפגש עם חבורת כמרים, שמנתה כעשרה כמרים לפחות בימי ראשון במלון הווארד גונסון שבצפון מיאמי, בו השתתפו גם כמרים וגם יהודים מומרים. היה לי איזה מן צורך להצדיק את דרכי החדשה ולהמשיך לחיות את אורך החיים הנוצרי בו בחרתי אבל...בפעם הבאה אוסיף לספר לכם על אותו אבל... גדול.
