האם נכון להתנגד להצעת ראש הממשלה לאפשר לאזרחי ישראל בחו"ל להשתתף בבחירות לכנסת / נמרוד נוי
21/2/2010
בשנת 1997 יצא לאור ספרו המצויין של פרופסור יחזקאל דרור, "חידוש הציונות". זהו ספר בלתי שגרתי ויומרני הבא להתוות תורת ציונות מקיפה ומגובשת המבוססת על ערכי-היסוד של הציונות הקלאסית, אך תובעת חידושים רבים לצורך החייאת ערכים תקפים שהוזנחו, סילוק ערכים שהתיישנו וייצירת ערכים התואמים את הנסיבות המשתנות. אף כי יש במסכת זו של 'ערכי ציונות מחודשים' ראדיקאליות רבה בהשוואה לשמרנות הערכית של תקופתנו, פרופסור דרור קובע שהיא רדיקאלית פחות מאשר הציונות הקלאסית שקראה לשינוי ערכים מוחלט תוך מתיחת קו בין תקופת הגולה לתקופת התקומה.
בראש המסכת המחודשת של ערכי ציונות מציב פרופסור דרור את 'הצו היהודי הציוני המוחלט' של קיום משמעותי הולך וגובר של העם היהודי והיהדות, החל על העם היהודי והיהדות בכללותה, גם בישראל וגם בתפוצות. בכך הוא נוגד הנחות ועיקרים חשובים של חלקים מהציונות הקאלסית. הוא עומד בניגוד לקביעה שריכוזו של רוב העם היהודי במדינת ישראל מבטיח אוטומטית את המשך קיומו המשמעותי. הוא עומד בניגוד לשלילת הגולה כחסרת זכות קיום וכחסרה יכולת לקיים חיי עם ויהדות משמעותיים לצידה של מדינת ישראל יהודית-ציונית.
כאסטרטג הוא מציג סברה האומרת שבעתיד הנראה לעין קיום של תפוצה חזקה עוזר לשימור ולחיזוק אופיה היהודי-ציוני של מדינת ישראל. לדבריו יש מקום להשערה שמגמות כלל עולמיות מקנות יתרון לעם קטן שיש לו מרכז וגם תפוצה חזקה הכרוכה במרכז.
הביטוי הפורמלי העיקרי להיותה של ישראל מדינת העם היהודי הוא חוק השבות. ככך מציע פרופסור דרור לחוקק חוק יסוד: ישראל מדינת העם היהודי שישריין חוקתית את מהותה של ישראל כמדינה יהודית-ציונית של העם היהודי וגם ישמש בסיס למיסוד השתתפותו של העם היהודי בהכרעות הנוגעות בו של מדינת ישראל.
קביעות אלו מעניינות ביותר על רקע הצעתו האחרונה של בנימין נתניהו לאפשר לאזרחי ישראל בתפוצות להצביע לכנסת. במאמר שפורסם היום בעיתון הארץ הולך פרופסור דרור צעד אחד קדימה וקובע, כי מתוך ראיית צורכי ישראל לאורך זמן, חיוני לראות בישראלים בחו"ל נכס חשוב מבחינה ביטחונית, מדעית-טכנולוגית וכלכלית וגם כגשר חי עם התפוצות. ככך, לדעתו, יש לאפשר להם להשתתף בבחירות לכנסת ישראל. את פסיקתו זו הוא תולה בצורך לחזק את מהותה היהודית של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית והוא רואה בכך דבר המוצדק ערכית וחיוני תועלתית.
כידוע לכולנו מפלגת קדימה והעומדת בראשה, חברת הכנסת ציפי ליבני, התנגדו בכל תוקף להצעתו זו של ראש הממשלה. הוצע לי באופן אישי להצטרף לאוטובוס של חברי קדימה שעלו לירושליים כדי לחזק את חבריי הסיעה של המפלגה בכנסת נגד הצעה זו. כמי שהיה פעיל במשך למעלה מחמש שנים במועצה הציונית בישראל, וחבר פעיל בפורום האסטרטגי שלה בראשותו של פרופסור דרור, וכמי שקרא את הספר על ערכי הציונות המחודשת, לא יכולתי לקבל אפריורי את ההתנגדות הזאת שיצאה מביתה של קדימה. חשתי עמוק עמוק בתוכי שמן הראוי היה שננהל על כך דיון הרבה יותר מושכל ומקצועי ושלא נתפתה לתגובות מהירות הנשלפות מן המותן והמוצדקות בכאילו ערכים ובכאילו אידאולוגיה.
במאמריי הרבים המתפרסמים ביאללה קדימה ובאתרים 'מאמרים' ו-'רידר' אני מדגיש, כי לעיתים עלינו ללכת רחוק כדי להגיע קרוב. אני מתכוון בכך שכדי שנוכל לגבש דעות מושכלות על הנושאים החשובים של חיינו העומדים על הפרק, וכדי שנכין את עצמנו היטב גם לעתידים המתדפקים על דלתותינו, עלינו לעשות עבודת חשיבה עיון והגות הרבה יותר מעמיקים ויסודיים. מגיע לנו יותר. ואנו חייבים זאת לעצמנו. אחרת אנו יורים לעצמנו ברגליים.
אחת התוצאות החשובות של 'מסעות נדודי הרחוקים' היא הקביעה ש'התנהלות' היא שם המשחק החדש של חיינו כאן, ויש לתת לה עדיפות עליונה על פני כל דיבור סרק של ערכים, חזון ואידאולוגיה. לדידי, התנהלות איננה עניין טכני תפעולי אלא מהות הדברים. בבחינת נתנהל נכון, נוכל גם לתת תשובות הולמות למכלול השאלות המעסיקות אותנו גם בנושאי חברה, ערכים, תרבות ומוסר.
ההתנגדות האינסטנקטיבית שלנו בקדימה לרעיון של שיתוף אזרחי ישראל השוהים בחו"ל היא דוגמה מצויינת לכך שאיננו מכלכלים את דרכינו בתבונה.
