ביבי נתניהו מקדם את ההסכם הקואליציוני עם ליברמן בדבר מתן זכות בחירה לאזרחי ישראל השוהים בחו"ל.
המתנגדים, מטעמים פוליטיים מובהקים, חוששים שזה יחזק את גוש הימין – ובמיוחד את ליברמן.
הזכות להצביע ולהיבחר – היא זכות בסיסית קונסטיטוציונית במדינה דמוקרטית מודרנית.
* מאת עו"ד אברהם פכטר
נושא ההצבעה בחו"ל של אזרחי ישראל, השוהים בתקופת הבחירות בחו"ל, אינו חדש והועלה לדיונים גם בממשלות הקודמות. ההתנגדות לתיקון בחוק, שמאפשר הצבעה בחו"ל (פרט לשליחי המדינה והימיים), נדחה בעבר בשל שיקולים פוליטיים קואליציוניים אינטרסנטיים ולא בשל דיון מעמיק על זכויות יסוד בסיסיות.
הטענות השגרתיות של ערכים ציוניים, השפעה של אנשים שחיים בגולה על הנעשה בארץ והנוסח של: הם לא יקבעו בשבילנו מלחמה או שלום ויחליטו בגורל ילדינו, נשמעים כל פעם מחדש שהנושא עולה לדיון.
ובכן - יש ארומה מסוימת בטענות אלו, אך הן אינן מהותיות דיין, כדי לבטל או לדחות את הדיון בסוגייה החשובה הזאת. אך בעיקר, אין בטענות אלה, בכיסוי הציוני כביכול, לדחות את השאלות הבסיסיות הנובעות מכוחן של זכויות אזרחיות.
הזכות להצביע בחו"ל ולהשפיע בארץ – יש בה יותר מאשר רק הזדהות עם המדינה, יש בה גם אלמנטים של קשר, של רצון, של גאווה לאומית, של הזדהות עם המדינה, אזרחיה ובעיותיה, והכנת בסיס לחזרה או עלייה לישראל.
צא ולמד: על פי החוק הקיים, עבריינים מכל הסוגים, מן הפשעים החמורים, לרבות רוצח ראש ממשלה, או משתפי פעולה עם חמאס, חזבאללה, המסיעים מחבלים עם חגורות נפץ למשימות התאבדות, רשאים להצביע לכנסת ישראל ולהשפיע ואילו אזרחי ישראל שיצאו לחו"ל מסיבות שונות, אישיות, רפואיות, עסקיות, לימודים, עשיית כסף וכו' וכו'... להם אסור להצביע, זה אבסורד בהתגלמותו.
התיקון בחוק צריך להיות מוגבל ומבוקר
כדאי להבהיר, שאין מדובר במתן זכות הצבעה גורפת ללא בדיקה או בקרה.
תיקון החוק – חייב להיות עם תקנות ומגבלות ברורות שניתן לבצען אדמיניסטרטיבית בחו"ל.
לדוגמא: לדעתי יש להכניס בתיקון החוק את המגבלות הבאות.
א. זכות ההצבעה בחו"ל – תינתן לאזרח ישראלי, שמרכז חייו, עסקיו, משפחתו נמצא בארץ.
ב. הזכות תינתן לאזרח השוהה בחו"ל – לאחר שיצא כדין מהארץ לתקופה של עד 5 שנים.
ג. לשוהים בחו"ל, מכל סיבה שהיא ללא היתר מיוחד של משרד הפנים, מעל 5 שנים, לא יוכלו להצביע לכנסת ישראל.
ד. אזרח ישראלי, שבתקופת הבחירות נמצא בחו"ל, מטעמים של לימודים, עסקים, בעיות רפואיות, טיול, הבראה – יוכל להצביע בשגרירות או בקונסוליות המאושרות.
ה. אזרח ישראלי – המבקש להאריך את דרכונו או שהייתו בחו"ל מעל 5 שנים, ללא היתר רשמי של מדינת ישראל – יקבל חותמת בדרכון שאסור לו להצביע.
ו. ההצבעה והבקרה לגבי זכות ההצבעה יעשו בחו"ל או בארץ בשגרירות או בקונסוליות ששמן יפורסם ברבים.
ז. מי שהגיע לארץ וקיבל סל קליטה ועזב לפני ששהה בארץ לפחות 5 שנים רצופות, לא יוכל להצביע בחו"ל (סעיף עולים מרוסיה).
כמובן, ששוהים ישראלים שנחשבים כיורדים במגבלות שציינתי, לא יוכלו להצביע ולא יוכלו להשפיע.
אני לא רואה כל סיבה מהותית, משפטית למנוע זכות אזרחית בסיסית, מאנשים שמסיבות שונות (שפורטו לעיל) – לא נמצאים בארץ בזמן הבחירות.
להזכיר לציבור:
רבים וטובים מבני/ות ישראל נמצאים בחו"ל, לרבות בנים/ות של מנהיגים פוליטיקאים ואנשי עסקים, דוגמת שהיותו הארוכה של בנו של יצחק רבין ז"ל, של אולמרט ורבים אחרים בחו"ל.
שמעתי את נימוקיהם של המתדיינים בכלי התקשורת על הנושא, ולא שוכנעתי מהנימוקים שאסור לאזרחים ישראלים להצביע בחו"ל.
רוב המתנגדים, נימוקיהם פוליטיים מובהקים המפחדים שגוש הימין יתחזק, כמו ליברמן בגלל העליה הרוסית, שרבים מהם עזבו לחו"ל או חזרה לרוסיה רבתי או לקנדה וכו', או בגלל הדתיים – הבאים בהמוניהם לארץ במימון מפלגתי.
הסיפור של המתנגדים לתיקון מזכיר לי את ההתנגדות של אנשי השמאל לבחירות בקיץ כי בתקופה זו, רבים מבוחריהם, בעלי יכולת כספית, נוסעים לחו"ל לחופשות ובילויים. ואילו אנשי הימין – רובם מהפריפריה, בעלי קשיים כלכליים נשארים בארץ ומצביעים לימין.
הצביעות של השמאל – מתבטאת גם בניסיון לעטוף את המניעים הפוליטיים, במסווה של ציונות צרופה, אהבת המולדת ולהטיל על הימין את השאיפה הפוליטית בלבד, שזה אבסורד בפני עצמו.
האימרה של רבין ז"ל על היורדים והשוהים בחו"ל: "נפולת של נמושות" – מצטרפות לאמרות האחרות של רבין ז"ל, כמו "הפרופלורים" על מתיישבי רמת-הגולן, עליהם הצטער, ניסה לעמעם אותם ללא הצלחה, וברור שבשני המקרים טעה בגדול. ויתרה מכך - כל מיני אקדמאים ואומנים אזרחי ישראל, משמיצים, מסיתים וממליצים להחרים את מדינת ישראל, להם מותר להצביע ולשאר עמך ישראל בחו"ל אסור - זה אבסורד.
המסקנה שלי – אסור לפסול, אוכלוסיה שלמה שמסיבות שונות נמצאת בחו"ל, מלממש את זכותן האזרחית הלגיטימית – מפחד פוליטי על חשבון זכויות יסוד.
נקודות למחשבה והרהורים בענייני דיומא:
1. תקשורת ועיתונות עברית במיטבה:
א. לאחר חיסול בכיר החמאס/חזבאללה בדובאי – מיהרו כלי התקשורת האלקטרונית לראיין את אמו ואחיו של המחוסל תוך הצגת שאלות מוזמנות בנוסח: מה הרגשתם? התשובה המתבקשת והידועה מראש: "אנו גאים בשהיד ונמשיך במאבקנו.
ב. אחרי ניצחון נבחרת מצרים באליפות אפריקה, פנו אליו בשאלה תיאורטית או בהומור שחור – אם הוא מעוניין לאמן את נבחרת ישראל, תשובתו הברורה והידועה מראש: "גם אם אמות מרעב, לא אאמן את נבחרת ישראל, ולא אבוא לביקור במדינה שהורגת ילדים, זקנים ואזרחים.
אז אם התקשורת והמראיינים לא מבינים שזאת תהיה התגובה והם נהנים מכך, שמשמיצים את המדינה לפי הזמנה ישראלית – אז זאת התוצאה.
ג. העובדה שהתקשורת והעיתונות, נותנים פתח למשמיצי ישראל, מתנגדיה אויביה, במה ברדיו ובטלוויזיה, מטעמים של חופש דיבור, או איזון, או חשוב לדעת מה חושבים עלינו, מתנגדינו – לדעתי זה אבסורד ועיוות המדיה התקשורתית.
ד. העובדה שמזכירים לחזבאללה, השכם והערב שעדיין לא מימשו, את האיום לנקום את חיסולו של עימאד מורנייה – שייך לאותו ז'אנר נפסד של תקשורת. לדעתי – זאת לא תקשורת במיטבה.
ה. ובדיחה לסיום: בסקר בטלוויזיה דווח כי הליכוד עלה מ-27 מנדטים ל-32 – הפרשנות, עליה מתונה רגילה, ואילו קדימה ירדה מ-28 ל-23, פרשנות: במסגרת הטעות הסטטיסטית.
הכותב הוא עורך-דין, המתמחה במשפט פלילי, צבאי וציבורי, והיה בעבר פרקליט צבאי, יועץ משפטי, שופט צבאי בדרגת סא"ל, סגן פרקליט מחוז ומשנה ליועץ המשפטי של מועצת העתונות ופרשן משפטי בהווה.
