דף הבית  >> 
 >> 

הרשם  |  התחבר


פאוסט-ביקורת-שארל גונו-האופרה הישראלית 

מאת    [ 10/02/2010 ]

מילים במאמר: 694   [ נצפה 3257 פעמים ]

605פאוסט-גונו-האופרה הישראלית 605 צילומים-האופרה   אמש התקימה הבכורה של פאוסט מאת שארל גונו באופרה הישראלית . אפשר בהחלט לומר שזה המשך ישיר לאופרה מפיסטופלס מאת בויטו שהוצגה בשנה שעברה. בשתי האופרה הסיפור זהה והמקור אחד-מחזהו  של יוהן גטה שתורגם לעברית ע"י ניצה בן ארי. אמנם לשתי האופרות עלילה כמעט דומה אך בשתי גישות שונות למקור. גונו עוסק בפגישה מסויימת מחלקו הראשון של המחזה בעוד בויטו מרחיב  גם לחלקו השני.   גונו לא נכנס לפילוסופיה שבמחזה אלא משתמש בחלק הראשון הקצר כדי ליצור הפקה תיאטרלית משני נושאים מקבילים דהינו האהבה בין פאוסט למרגריט -צעיר המאוהב בצעירה ונושא שני התשוקה להיות צעיר או כפי שמקובל לחשוב מכירת נפשו של פאוסט לשטן. שני המלחינים עוסקים בעצם במיטוס עתיק מאוד על פאוסט שמקורו בתיאטרוני הבובות על מלומד זקן הרואה שכל חייו היו לשוא ומוכר את נשמתו לשטן למען האהבה והנעורים.   הרעיון הופיע בימי הביניים והסתובב שנים רבות עד אשר גיטה הפך אותו למחזה פילוסופי ענק שכתבו עליו שנועד לקריאה ולא לתיאטרון. נושא זה העסיק הרבה משוררים ומלחינים החל בשנת 1816 כאשר לודויג שפור חיבר אופרה דרך ברליוז-1841-,שומן-1849 ליסט-1857 מאהלר-1910 וכו' הבכורה של פאוסט נערכה ב1859 ו 12 שנה מאוחר יותר של מפיסטו . גם במאה ה20 סטרוינסקי עסק בנושא ב"מעשה בחייל".   למרות שעלילת האופרה מתרחשת בימי הביניים  בהפקה הנוכחית של הבמאי פול-אמיל פורני היא הועברה לתחילת המאה ה20 ימי השמחה והעושר לפני מלחמת העולם הראשונה. אם מתבוננים באופרה מבחינה ויזואלית בלבד אפשר לומר ,לדברי מעצב התפאורה פופי רנקטי, שמבחינה זו היא מזכירה סרט ישן.התפאורה הנה מסכים במימד תלת מימדי מסויים כולם בצבע אפור כמעט אחיד,צבע שולט באותה תקופה. הוא בחר מסכים כתפאורה כדי ליצור רצף בעלילה בגלל המקומות הרבים בהם העלילה מתרחשת. רנקטי אינו שוכח להוסיף בכל מערכה פריט קטן בצבע אדום כגון צינורות הדם, כובע מלוות השטן,הפירות בסל של מרגריט,כסא התפילה בכנסיה,הכרים הענקיים בממלכת השטן,עניבה וכפפות של מפיסטופלס   המנצח על תזמורת הסימפונית הישראלית-רשל"צ היה מנצח הצעיר עומר מ. וולבר. הוא כבר הספיק להוכיח את כשרונו הרב בניצוחיו הקודמים והנו הכוכב העולה בשדה הניצוח. הוא ניצח בלהט נעורים, הכין את התזמורת מצויין והוציא ממנה צלילים מקסימים .היא ליוותה את הסולנים בצורה נהדרת. ראינו שהמוסיקה בנשמה שלו. הוא חי אותה, מרגיש אותה ונותן לנו להרגיש גם את מה שהוא מרגיש. בקטע הואלס הוא "רקד" כשרגליו עמדו איתן על דוכן המנצחים.   ורוניק בלון עיצבה את התלבושות בהתאם לתקופה וז'אק שטלה עיצב את התאורה  בצורה נהדרת שהוסיפה רבות לאוירה בכל תמונה ותמונה.   גונו לא  כתב אופרה מפוארת-גרנד אופרה אך היא שזורה אריות יפות שהפכו ללהיטים אחת אחרי השניה.לכל אחד מהדמויות אריה אחת גדולה והן פזורות בכל המערכות. זאת יצירה חזקה, תיאטרלית לירית רומנטית, שבה לא רק המוסיקה חשובה אלא גם המשחק.   מקהלת האופרה בהדרכת ישי שטקלר  היתה טובה מאוד. באופרה זו הנוכחות שלה פחות משמעותית מאופרות אחרות. לא הצלחתי להבין את כוונת הבמאי בסצינת החיילים השבים הביתה היושבים ונחים ולידם שורות של גברים בעמידה שבשלב מסויים צועדים כמה  צעדים קדימה ונעמדים שוב.   האופרה מוצגת כאשר כרגיל באופרות מאיישים את התפקידים השונים  שני קסטים. ראיתי את שניהם. שניהם מצויינים הן מבחינת המשחק והן מבחינת השירה. יש איזון מסויים בין הקאסטים כאשר בכל אחד יש טובים מאוד וטובים פחות. לפי סדר הופעתם השתתפו כד"ר פאוסט הפילוסוף הזקן  סקוט פייפר ואנדראס שיידגר.שניהם היו טובים מאוד פייפר יותר במשחק ושיידגר בשירה.בקולו של סקוט הרגשתי לעיתים רעידה מסויימת בקול. שניהם היו מלאי תשוקה ואהבה. פאוסט הנו אדם טוב מטבעו ,משכיל הרוצה עלומים ואהבה.   כמפיסטופלס היו פאטה בורצ'ולדזה וולדימיר בראון. הם היו מעולים.פאטה נתן לתפקיד עומק רב יותר.קול סמכותי יותר,עמוק יותר שהתאים יותר לשטן אך כאמור גם בראון היה מעולה.הוא היה זועם וגם רגיש,כוחני וגם חברותי. למפיסלופלס גונו כתב אריות רבות באופרה וכולן בוצעו ע"י שניהם מצויין.   ולנטין-דומניקו בלזני ואוליבייה גרנד-שניהם היו טובים מאוד. וגנר-נח בריגר היה טוב מאוד.ניתנה הזדמנות גם  ליאיר גורן מסדנת האופרה להחליף את בריגר והוא החליפו בכבוד. סיבל-סטלה גריגוריאן ושירה רז.האחרונה התאימה יותר בקולה וצורתה החיצונית לתפקיד התלמיד שגילמה .אהבתי יותר את שירתה של גריגוריאן. מרגוט-נעמי נדלמן ואירה ברטמן.שתיהן היו מצויינות.לנדלמן קול פחות צעקני,מתורבת יותר אך ברטמן היתה קרובה יותר לטעמי. מרתה-שירה רז ואיילה צימבלר.ביום ששמעתי את צימבלר כנראה היה לה יום חלש.    זאת אופרה הנמשכת עם הפסקה אחת כשלוש ורבע שעות.יש הרבה קטעים לא משמעותיים שאפשר לקצרם מבחינת העלילה אך לאור המוסיקה הנהדרת של גונו הזמן חלף מבלי שהורגש.   לראות או לא לראות:מוסיקה מצויינת ,ביצוע טוב.אין לי ספק שהקהל יהנה. נכתב על ידי displayEmail('blog','elybikoret','gmail.com',"elybikoret") elybikoret -אלי ליאון, 10/2/2010 09:14  




מאמרים חדשים מומלצים: 

חשבתם שרכב חשמלי פוטר מטיפולים? תחשבו שוב! -  מאת: יואב ציפרוט מומחה
מה הסיבה לבעיות האיכות בעולם -  מאת: חנן מלין מומחה
מערכת יחסים רעילה- איך תזהו מניפולציות רגשיות ותתמודדו איתם  -  מאת: חגית לביא מומחה
לימודים במלחמה | איך ללמוד ולהישאר מרוכז בזמן מלחמה -  מאת: דניאל פאר מומחה
אימא אני מפחד' הדרכה להורים כיצד תוכלו לנווט את קשיי 'מצב המלחמה'? -  מאת: רזיאל פריגן פריגן מומחה
הדרך שבה AI (בינה מלאכותית) ממלאת את העולם בזבל דיגיטלי -  מאת: Michael - Micha Shafir מומחה
ספינת האהבה -  מאת: עומר וגנר מומחה
אומנות ברחבי העיר - זרז לשינוי, וטיפוח זהות תרבותית -  מאת: ירדן פרי מומחה
שיקום והעצמה באמצעות עשיה -  מאת: ילנה פיינשטיין מומחה
איך מורידים כולסטרול ללא תרופות -  מאת: קובי עזרא יעקב מומחה

מורנו'ס - שיווק באינטרנט

©2022 כל הזכויות שמורות

אודותינו
שאלות נפוצות
יצירת קשר
יתרונות לכותבי מאמרים
מדיניות פרטיות
עלינו בעיתונות
מאמרים חדשים

לכותבי מאמרים:
פתיחת חשבון חינם
כניסה למערכת
יתרונות לכותבי מאמרים
תנאי השירות
הנחיות עריכה
תנאי שימוש במאמרים



מאמרים בפייסבוק   מאמרים בטוויטר   מאמרים ביוטיוב