איך עוברים מהשרדות לחיים משמעותיים? 

מכירים את אלו שחיים בתוך בועה? כן, אלו שכל הזמן נמצאים באזור הנוחות שלהם ולא נותנים לאחרים להתקרב אליהם? אלו שאומרים: "למרות החיים הקשים שעברתי- אני שורדת!" והנה, אחרי שהם מרגישים נוח אתך, הם מתחילים לבטא את מה שבאמת "יושב" להם שם בפנים-בלב או בראש. "אני בסדר, שורדת- אבל לא חיה באמת, לא מאושרת" ואז, הולכים לרופא ומבקשים כדור שישפיע על האושר.

ומקבלים בקלילות מרבית מאיזה שהוא רופא שחוק ומתמסר, איזה שהוא כדור; ועמוק בפנים יודעים שהכדור הוא רק "אקמול" שמטפל בכאב המיידי, השטחי, ולא בשורש הכאב, בבור הזה של הריק. וממשיכים לעבוד באותו מקום עבודה, באותו תפקיד, שלא מתגמל כראוי בכל המובנים: לא תגמולים חיצוניים: שכר הולם, תנאי עבודה משופרים, פנסיה וכו', ולא תגמולים פנימיים: מענה לצרכים האישיים כמו: בטחון, שייכות, הערכה והגשמה ("מאסלו" הקלאסי).

ונשחקים, ומפתחים מחלות, וממשיכים לכעוס על ההורים, על הילדות הקשה, על התנאים הקשים שבהם גודלו. יש כאלו שאף מרחיקים לכת ב"אמנות ההישרדות" ומאשימים את עצמם: "איזה אמא נוראית הייתי! איך אמרתי לבן שלי שהוא טיפש, לבת שלי שהיא חלשה ופאסיבית מידי, מטומטמת שנותנת לאחרים לנצל אותה. איך הרסתי להם את הביטחון. לו הייתי אומרת להם שהם נהדרים ומקסימים- הם היו כיום הרבה יותר מצליחים".

וכך נושאים את "שק הפחמים", על הגב ומשקיעים אנרגיה במה היינו צריכים להיות ולעשות, במקום במה אנו רוצים להיות כעת!

"מה אני רוצה כעת?" שאלה עוצמתית שכל אחד ואחת מאתנו יכול לשאול את עצמו מדי פעם. אחת לשבוע, לחודש, לרבעון, לשנה. אחת לכמה זמן בדיוק? מתי שאנו נמצאים בתחושה שהדברים מתרחשים באוטומט, אנו מרגישים בטוחים, אך אין את הניצוץ, חסר את התבלין שגורם לנו לחוש את ההתרגשות, החיוניות,

ההתלהבות, הצורך להתעמק במשהו מרתק.

התשובה לשאלה נמצאת בתוכנו. ולא צריך ללכת רחוק מדי. פשוט לשרטט טבלה עם 2 עמודות, בעמודה הימנית לרשום כותרת: "קיטורים"., תחתיה לכתוב את כל ה"קיטורים" שלנו ברשימה מסודרת מבלי לפסוח על אף אחד!

 להסתכל עליהם ולראות במה אנו מתעסקים רב שעות חיינו. לקרוא אותם בקול, להקשיב ולדעת היכן אנו

מבזבזים כוחות. להבין שזה נטל כבד, שמגמד אותנו וסוחט מאתנו אנרגיות מיותרות. ורק אז, כשהתובנה הזו מפציעה כמו שמש בעלות השחר, לרשום ככותרת בטור השמאלי: "איחולים" . וכעת, כל "קיטור" שנכתב

בצד ימין להפוך ל"איחול" ולכתוב בצד שמאל. למשל:

קיטורים

איחולים

"המשכורת שלי נמוכה מאד לעומת ההשקעה שלי"

"המשכורת שלי גדלה בהתאם למידת ההשקעה שלי".

"התפקיד שלי מונע ממני הגשמה עצמית"

"התפקיד שלי בעבודה גורם לי להגשמה עצמית".

"חוסר הביטחון של הילדים שלי מונע מהם להצליח "

"הביטחון של הילדים שלי הולך וגדל ועמו ההצלחה"

המעבר מקיטורים לאיחולים הוא מעבר מהישרדות לחיים.

וכעת הגיעה שעת ההתמקדות בשאיפה קדימה: ההחלטות החשובות שיענו בפועל לשאלה: מה אני

רוצה בחיי?

המשיכו במלאכת הכתיבה. רשמו כותרת: החלטות בעקבות השאיפות. וכל משפט שאתם רושמים יתחיל במילה: החלטתי...

למשל:

החלטות בעקבות השאיפות

• החלטתי לדבר עם המנהל הישיר שלי לבקש העלאה בשכר, מעבר לתפקיד חדש ומאתגר ועזרה בבניית אופק קריירה.
• החלטתי מהיום והלאה לפעול לחיזוק הביטחון שלי ילדי.
• החלטתי להתעסק בהווה ובעתיד ולא בעבר.

וכעת, זמן לחיזוק עצמי ובניית גישה אופטימית: הנייר והעט עדיין לא סיימו את תפקידם. כתבו לעצמכם מנטרה מחזקת, כמו:

"הכול אפשרי בזמן הקרוב. הכול פתוח. הכול אפשרי. אני רוצה לדעת יותר איך לממש את ההחלטות שלי. המידע מגיע אלי בקלות. האוזן שלי קרויה לכל פיסת מידע

שיסייע לי לממש את החלטותיי."

אמרו את המנטרה הזאת פעמיים ביום: בתחילת היום ובסופו. אמרו זאת שבוע וראו מה קורה לכם, מה קורה לדרכי המימוש שלכם. אני משוכנעת שכשתעשו זאת בכוונה מלאה, תמצאו דרכי מימוש מתאימים לכם. כתבו אותם.

וכעת: "פעל!" התחילו לעשות. קחו מחויבות לפעולה. אמרו זאת לאחרים ובקשו מהם להיות סוכני המחויבות שלכם. תיווכחו, שתוך זמן קצר תהיו בתוך העשייה למימוש ההחלטות שלקחתם וגופכם ונשמתכם יחושו את ההתרגשות של החיים- החיוניות, ההתלהבות, הוויברציות של הגוף החי והלב הפועם בקצב החיים. 

ברגע זה התחלתם את הדרך להפוך משורדים לחיים!