ניתוח לפי שיטת מוז, אשר הרחבתי ביתרונותיו לעומת חיתוך "עוור", במספר כתבות קודמות ,נתון לחילוקי דעות כאשר קיימת מלנומה ממאירה.
רוב ניתוחי מוז מבוצעים באיזור ראש צוואר לרוב כאשר מדובר בגידולים השכיחים מסוג סרטן תאי בסיס וסרטן תאי קשקש. מדובר בגידולים
בעלי פוטנציאל ממאירות יחסית נמוך, בודאי כאשר מדובר בסרטן תאי בסיס ולכן שיטת מוז היא יעילה מאד לגביהם.
זאת מהסיבה שניתן להסתפק בשוליים צרים של כריתה, האבחנה היא מיידית ולרוב מתבצע גם שחזור מיידי.
לגבי מלנומה ממאירה ניתוח בשיטת מוז מעלה מספר בעיות,עליהם ארחיב בהמשך.
יש להבין כי כריתה שלמה בשוליים צרים של הגידולים שציינתי מונעת כריתה מיותרת של רקמה בריאה, לא מעורבת בגידול ויש לזה
חשיבות עליונה במניעת עוותים מיותרים באיזור הפנים, בעקר כאשר מדובר באף, עפעפיים, שפתיים ואפרכסות האוזן.
יש אינדיקציות נוספות לניתוחי מוז ואותם אזכיר בקצרה.
כאשר מדובר בגידול אשר לא נכרת בשלמות בניתוח קודם באיזור ראש צוואר.
בגידולים אשר הופיעו שוב.
בגידולי עור גדולים, כשני סנטימטר קוטר.
בגידולים אשר יש בהם עדות היסטולוגית לאגרסיביות יתר.
במטופלים מדוכאי מערכת חיסונית, אשר הוקרנו בעבר והופיע גידול במקום ההקרנה
גידולי ליאומיוסרקומה, מחלת פגט (paget?s disease ) אנגיוסרקומה, דרמטופיברוסרקומה ועוד מספר גידולים פחות שכיחים.
מחלת המלנומה היא שכיחה בארצנו ועל פי דווחים אחרונים אנחנו במקום שני אחרי אוסטרליה,ליתר דיוק, מדינת קווינסלנד.
אין ספק שחשיפה לקרני שמש מהוה גורם נכבד בהופעת מחלה זו אך זו איננה הסיבה היחידה. מסתבר שמלנומה יכולה להופיע גם במקומות בגוף אשר לרוב מוסתרים
מקרני השמש, יש לה קשר משפחתי , זאת אומרת בני מישפחה מקרבה ראשונה, הורים וילדים שכיחותם לחלות גבוהה יותר ולכן הענין הגנטי משחק גם תפקיד נכבד.
ואלו בודאי לא כל הסיבות. התנהגות מחלת המלנומה לצערנו היא בלתי צפויה. הרושם בעיני, מתוך נסיון של מאות מקרי מלנומה בהם טיפלתי הוא שמחלת המלנומה אשר מופיעה אצל צעירים התנהגותה ביולוגית הרבה יותר אגרסיבית מאשר אצל זקנים.
הפרוטוקולים הרפואים כיצד לטפל בחולי מלנומה משתנה מדי כמה שנים וזה בודאי מוכיח את המבוכה הגדולה איך לטפל באותם החולים באופן מיטבי.
בעבר, לפני כ15 שנה לערך, חולי מלנומה היו עוברים כריתות כירורגיות נרחבות ביותר מלווים בעוותי גוף מין הקשים.
היום הגישה הכירורגית השתנתה ומקובל לבצע כריתות יותר שמרניות בהתאם לעובי הגידול אשר נמדד במילימטרים. ככל שעובי הגידול רב יותר נדרשת כריתה רחבה יותר.
זה מתחיל לפחות בשוליים של חצי ס"מ למלנומה דקה ומגיע לשוליים של לפחות 2 ס"מ במלנומה בעובי של 4 מ"מ ויותר.
ולכן, הדיון באם לבצע ניתוחי מוז אצל חולי מלנומה על פי עניות דעתי הוא מיותר.
לדעתי אין לבצע ניתוחי מוז בחולי מלנומה ואעלה לכך שלוש סיבות לפחות.
הסיבה הראשונה: בגידולי עור סרטניים בעלי פוטנציאל ממאירות נמוך יותר, אותם הזכרתי בפתיחה, אנחנו מעונינים לכרות את הגידול בשלמות אבל לחסוך בשוליים.
אין לנו כל ענין לתת "שוליים של ביטחון" כפי שאנו עושים במחלת המלנומה על פי פרוטוקולים מחייבים. ולכן אין הגיון רב לבצע במקרים אלו ניתוחי מוז כאשר
מראש אנו נאלצים לתת שוליים יחסית רחבים או בכריתה ראשונית או בהמשך לצורך הרחבה על פי אותו פרוטוקול אשר הזכרתי קודם.
סיבה שניה: גם מתמחים בכירורגיה פלסטית יודעים שאין לבצע ביופסיה מגע עורי החשוד למלנומה. ברגע שהועלה החשד יש לבצע כריתה אשר מטרתה להוציא את הגידול בשלמות. והסיבה היא אונקולוגית. בחיתוך בתוך גידול קיימת סכנה ממשית כי הדימום כתוצאה מחיתוך כל דם יפזר את הגידול בחלקי גוף אחרים. בניתוח מוז מבצעים
חיתוך סביב הגידול בשוליים מאד צרים ולא פעם יש צורך להרחיב יותר בשלב שני,שלישי ואף רביעי. ולכן מה נעשה כאן, באם מדובר בגידול מסוג מלנומה? מעין ביופסיה,
בתוך הגידול עצמו אשר מסוכנת מהסיבה שהזכרתי קודם.
סיבה שלישית. בניתוח מוז מקפיאים את הרקמה אשר נכרתת ופורסים אותה לפיסות מאד דקות לצורך עיון במיקרוסקופ. קיים קושי טכני רב לבחון את מידת החדירה
של המלנומה בתוך האפידרמיס בשיטות המקובלות בניתוחי מוז ועם הפיגמנטים אשר צובעים בהם את הרקמה ולכן איבחון המלנומה בשיטת מוז, בהקפאה, יכולה להיות בעיתית מאד ויש סיכוי טוב ל"פיספוס" אבחנה. זה לא קורה בקיבוע בפרפין בשיטה הקונבציולית ולכן יש לנו בעיה אמיתת באיבחון מלנומה בחתכים קפואים.
ניתן לסכם מבחינתי את הנושא כך.
ניתוח מוז הוא מצויין ויעיל ביותר וזו למעשה הגישה המודרנית לטפל באופן כירורגי בגידולי עור ממאירים. אל לא בכל הגידולים! מלנומה ממאירה לדעתי היא גידול
אשר מהוה כמעט הוראת נגד לנתח בשיטה זו.
www.dr-teman.co.il
כותב הכתבה הוא מנתח פלסטי בכיר. http://www.dr-teman.co.il>
