שוב התקשורת דיווחה בהרחבה על אירועי רצח מזעזעים שקרו בסופ"ש האחרון. במקרה הראשון, ביצעו ע"פ החשד שני אחים תאומים רצח של ילד בן 7 מיישובם. במקרה השני, אב חשוד כי חנק למוות את ביתו בת ה 8 חודשים. בשני המקרים דיווחו על חשודים שנראו מסוכנים ושסובלים ממוגבלויות נפשיות ו/או שיכליות. אז אם ה"כתובת הייתה על הקיר" האם היה ניתן למנוע את שני מעשי הרצח הללו?
סוגיית מניעת ה"רצח" הבא או אירועי אלימות כאלו ואחים הינה סוגיה מורכבת ביותר. היא נמצאת בתחום מומחיותם של אנשי מקצוע מתחום בריאות הנפש לרבות פסיכיאטרים, קרמינולוגים קליניים פסיכולוגים ועובדים סוציאלים מומחים בתחום עבריינות העובדים צד מערכות אכיפת החוק. הכוונה היא לתהליך אבחון מורכב המכונה "הערכת מסוכנות". אבחון זה בא למעשה לספק למערכות האכיפה הערכה לגבי מסוכנותו של אדם לבצע עבירה, בין אם עבירת אלימות או עבירת מין קשה כלפי הזולת בעתיד. בנוסף, האבחון נועד לבדוק יכולתו של הנבדק להפיק תועלת מהליך טיפול. ההנחה המקצועית היא שטיפול פסיכולוגי/פסיכיאטרי שמתמקד באיתור וטיפול בדחפים ובמניעים התוקפניים של הנבדק יוכל לסייע לרסן דחפים אלו ולהפחית את הסיכון להתנהגות אלימה בעתיד. תהליך ההערכה נעשה ע"י ראיונות קליניים, איסוף מידע רלוונטי ולעיתים אף שימוש במבחנים פסיכולוגים ומקובל לסווג את רמת הסיכון לרמות: נמוכה, בינונית וגבוהה. רמת סיכון נמוכה עד בינונית מאפשרת השתלבות בטפול במסגרת הקהילה ואילו רמת סיכון בינונית וגבוהה דורשת התערבות סמכותית רבה יותר עד כדי הרחקת הנבדק מהקהילה
אם כך מדוע לא מבוצעים תהליכי הערכת מסוכנות כלפי אלו שנחשדים כמסוכנים?
חשוב לזכור של דבר מדובר בהליך של הערכה קלינית. קשה מאד לנבא התנהגויות בלתי צפויות של אנשים ופעמים רבות ניתן להצביע על המסוכנות בדיעבד לאחר שעבירת האלימות או התקיפה בוצעה. במקרים אלו הסביבה תתייחס להתנהגויות שקדמו לאירוע התקיפה כהתנהגויות מוזרות אשר היו צריכות להדליק נורה אדומה.
בנוסף, חשוב להדגיש כי תהליך הערכת הסיכון אוגד בתוכו מרכיבים משתנים רבים הכוללים את מאפייני אישיותו של הנבדק, מצבו הנפשי, תנאי גדילתו וכדומה. שני מרכיבים משמעותיים המשפיעים על הערכת הסיכון הם באיזו מידה הנבדק מכיר או מודע לדחפיו התוקפניים ועד כמה הוא מעוניין או מסוגל להשתלב בהליך טיפולי. שיכלול המרכבים הללו דורשים מעורבותם של מספר אנשי מקצוע מומחים. הפסיכיאטר נדרש לחוות דעתו בנוגע למצבו הנפשי של הנבדק, הפסיכולוג הקליני או הקרמינולוג אמור להתייחס למאפייני אישיותו ואילו העובד הסוציאלי נדרש לספק מידע לגבי מכלול התנאים הסביבתיים והמשפחתיים שיכולים להשפיע על התנהגותו. בנוסף יש צורך בפיתוח מסגרות טיפוליות ייחודיות שיוכלו להתמודד ולספק מענים טיפוליים לאנשים בעלי סיכון להתנהגויות אלימות. נציין כי בעוד שבמדינת ישראל קיימות מסגרות טיפוליות בתחום של אלימות במשפחה ומסגרות לטיפול בנפגעי סמים הרי שבתחום עברות המין והאלימות "הכללית" (מה שלא נכלל בגד אלימות במשפחה) כמעט ולא ניתן למצוא מענים הולמים בקהילה, לא כל שכן כאשר מדובר באנשים המאופיינים בהתנהגות מסוכנת הסובלים ממוגבלויות שיכליות או נפשיות. בנוסף, תהליך ההערכה ע"י אנשי המקצוע המומחים חייב להיות מתואם עם מערכות רלוונטיות כגון הרווחה, מרפאות לבריאות הנפש, מערכת המשפט והמשטרה. חייב להיות גורם מקצועי שברשותו יהיה המידע הרלוונטי אודות הנבדק ושיהיה באפשרותו לעבוד בסנכרון מלא בין הגורמים המעריכים והמטפלים לבין מערכות אכיפת החוק.
לילך אדרת, עו"ס (m.s.w), קצינת מבחן לשעבר, הינה מנהלת תחום פלילי במרכז ד"ר טל, קצינת מבחן למבוגרים בין השנים 1999-2006, אחראית על הגשת חוות דעת לבתי משפט, יעוץ לסנגורים לגבי הפן הסוציאלי והשיקומי של הלקוח וגיבוש תוכניות טיפול במסגרת ההליך הפלילי.
