מאת ראובן ימרום | פורסם לראשונה באתר www.medinayehudit.org.il
בשבוע שעבר התקיימה באיראן "הועידה לחקר השואה", שמעוררת התרעומת הרבה, הן בארץ והן בעולם. חברי הכנסת ואישי ציבור יצאו מגדרם לגנות את הניסיון של נשיא איראן, מחמוד אחמדינג'אד, להכחיש את הפשע הנורא של האנושות כלפי העם היהודי. "הוא מכין את הקרקע לשואה גרעינית בעודו נותן לגיטימציה לרעיונותיו בדעת הקהל" זעקו כל המרואיינים בכלי התקשורת למיניהם.
אולם אין עשן בלי אש, ואם הגענו עד הלום, אם יכול נשיא של מדינה להעלות בפומבי על דל שפתיו רעיונות שכאלה, סימן שכשלנו אנו, כשלנו בגדול! הרבה יותר מאשר ההכחשה של מחמוד אחמדינג'אד את השואה, מעניינת אותי המניפולטיביות ביחסנו אנו כלפי השואה, הלא זו לדעתי אם הצרה כולה.
לפני כחודש פורסמה הידיעה באמצעי התקשורת, בחשיפה דלילה למדי, כי הצעת חוק לפיה יינתן סיוע בהקלות לנזקקים מבין אלו שיוגדרו (!) כניצולי השואה, לא תעבור בכנסת בשל התנגדות העזה של משרד האוצר. לפי ההצעה חבילת ההטבות הבסיסיות אמורה הייתה לכלול הנחה ברכישת תרופות, פטור מאגרת טלוויזיה ועדיפות בקבלת דיור ציבורי. הראויים לסיוע זה, הם כ-22 אלף ניצולי שואה הזכאים לקבל קצבת הבטחת הכנסה. עלות חבילת ההטבות נאמדת בכ-65 מיליון שקל בשנה, אולם משרד האוצר מוכן להקציב רק 7 מיליון למטרה "טפלה" שכזו.
נכון ליום השואה האחרון, שצוין כרגיל במלוא הדרו, עולה מנתונים של הקרן לרווחת ניצולי השואה כי 30% מתוך הניצולים החיים בקרבנו, נמצאים מתחת לקו האוני. 46 אלף ניצולים אינם יכולים להסתדר ללא הסיוע. 75% מהניצולים הם בודדים שחיים בגפם ו-65% מהם מעל גיל 81. אפשר להמשיך עוד ועוד בנתונים הסטטיסטיים שממילא לא ישנו את המציאות.
איש מאיתנו לא חש בנוח להיזכר באותה התקופה בה עוצב האופי של "הישראלי החדש", ה"צבר" ללא המטען הגלותי מאחורי גבו, גאה ובוטח בכוח זרועו. "הישראלי" הזה העדיף לנשל מעצמו גם את מטען ניצולי השואה, "הסבונים", שהפריעו לו לצקת את הפסל החדש לדמותו. והנה היום, כעבור חמישים שנה אנו, העדים למציאות הטופחת על פנינו במלוא עוגמתה, עוד עדיין לא סופרים את האנשים המסכנים. באי גאיות המוות, עלומי שם וזהות עודם נותרו מספרים ברשימה ארוכה של נתונים סטטיסטיים המשמימים את נבחרנו. ואנו שותקים. אנו נותנים לזה לקרות! אנו לוקחים מהם את פיסת הלחם האחרונה עת זקנתם, גורפים תחתינו את המעט שיכולנו לתת להם. אנו מוכרים אביון תמורת נעליים.
כשעלתה השאלה בכנסת אודות קבלת הפיצויים מגרמניה, הגה מנחם בגין, ראש אופוזיציה דאז, אמירה חריפה למדי. "היכן תמצאו עוד חמישה מיליון יהודים לשלחם למשרפות, בכדי לקבל את הכסף לסלילת הכבישים שלכם". בגין היה אז בדעת מיעוט. ללא רשות מאף ניצול שואה הפכה המדינה לפטרונית בחלוקת הכספים לקורבנות השואה. חלק הארי של הסכום שהועבר למדינה הופקע, ולו הניצולים יושבים עד היום פשוטי יד בבקשה חרישית, לקבל את המגיע להם. כמה אירוני כי שר האוצר הנוכחי, זה שאינו יכול להיענות להצעת החוק, היה זה שלפני כמה שנים דאג, יחד עם אברהם בורג – ראש הסוכנות לשעבר, להמשך הזרמת הכספים האירופאים לכיסה של המדינה.
טלו קורה בין עיניכם! מחמוד אחמדינג'אד רק העלה את ערוותנו לנס וללעג כל הגוים. דווקא אנו אלו המתכחשים בכהות חושים בהמית, לשרידים אחרונים שמזכירים לנו את השואה. אנו מתכחשים לשואה עצמה, לא רק הממשלה כי אם כולנו, עם ישראל, או יותר נכון מה שנשאר ממנו.
ובכן ישראל, חוששני כי השואה הבאה בוא תבוא! אחמדיניג'אד או מישהו אחר, או אפילו אנו במו ידינו, נביא לקיצה של הג??רו?ט?ס?ק?ה הנקראת "מדינת היהודים". זהו עתידו של עם המשפיל והבז לאחרוני ניצוליו. זו עתידה של מדינה שקמה על מכאובם של אלו, להם הפנתה עורף. זו עתידה של "מדינת היהודים" נטולת יראת אלוקים.
