מינהלי
עת"מ 8332/08, פאדיה זרינה נ' משרד הפנים
כב' השופט י' נועם
02.11.2009
העובדות:
1. העותרת, ילידת 23.12.79, נולדה בירושלים, ונרשמה במרשם האוכלוסין בישראל, מכוח היותה בתה של מי שקיבלה רישיון לישיבת קבע בארץ. אביה של העותרת, וכן כל אחיה ואחיותיה, רשומים במרשם האוכלוסין של אזור יהודה ושומרון. העותרת התגוררה עם משפחתה בבית-לחם מאז סמוך ללידתה ועד שנת 1999. ביום 4.1.96 הונפקה לעותרת תעודת זהות ראשונה בלשכת מינהל האוכלוסין מבלי שנערכה בדיקה בדבר מקום מגוריה. כיום העותרת נשואה לתושב ישראל ומתגוררת בירושלים. בעקבות בקשה לאיחוד משפחות שהגישה אמה של העותרת, נתחוור למשיב, כי האם והעותרת העבירו את מרכז חייהן לבית-לחם בין השנים 1979-1999 (עשרים שנה). ביום 16.6.99 שלח המשיב לאמה של העותרת הודעה בדבר פקיעת מעמדן - שלה ושל בתה - כתושבות המדינה.
החלטה:
2. עקרון היסוד, מורה כי תפקידו של בית-המשפט המינהלי, בדומה לבית-המשפט הגבוה לצדק, בעת שהוא מקיים ביקורת שיפוטית על מעשה הרשות המינהלית, הנו לבחון את תקינות המעשה המינהלי ולוודא שהסמכות הופעלה על-ידי הרשות בגדרי סמכותה, משיקולים ענייניים ובמתחם הסבירות הפתוח לפניה.
3. חוק הכניסה לישראל, קובע כי מי שאיננו אזרח ישראל או בעל אשרת עולה או תעודת עולה, תהיה ישיבתו בישראל על-פי רישיון ישיבה. הסמכות למתן רישיונות ישיבה בישראל נתונה לשר הפנים, ושיקול-הדעת בהענקת הרישיונות רחב הוא, ונובע מאופי הסמכות וריבונות המדינה להחליט מי יבוא בשעריה.
4. על-פי תקנה 11(ג) לתקנות הכניסה לישראל, התשל"ד-1974 (להלן - התקנות), רישיון לישיבת קבע לישראל יכול שיפקע בהתקיים תנאים מסוימים, ובין-השאר, "אם בעל הרישיון עזב את ישראל והשתקע במדינה מחוץ לישראל". תקנה 11א לתקנות קובעת חזקה עובדתית, הניתנת לסתירה, אימתי יחשב אדם כמי שהשתקע מחוץ לישראל, במובן תקנה 11(ג) לתקנות. ההלכה הפסוקה מורה, כי ניתן להגיע למסקנה בדבר פקיעת תוקף רישיון ישיבת הקבע גם ללא זיקה לתקנות אלא מכוח פירושו של חוק הכניסה לישראל, וכי כאשר לא קיימת עוד מציאות של ישיבת קבע בתחומי המדינה פוקע מעמד התושבות מאליו. על-פי הפסיקה, קביעת מרכז חיים של אדם נעשית תוך בחינה אובייקטיבית של נסיבות חייו, ובהתחשב בקיום מרב הזיקות למקום.
5. מאז סמוך ללידתה בשנת 1979 ועד לשנת 1999 התגוררה העותרת בבית-לחם. לא קמה עילה להתערב בקביעת המשיב, לפיה המעמד של תושב קבע, שהוקנה לעותרת עם לידתה, פקע, הן לנוכח החזקה שבתקנות הכניסה לישראל והן לפי מבחני מציאות החיים ומרב הזיקות - היות שמאז לידתה התגוררה במשך כעשרים שנה מחוץ לתחומי המדינה. בנסיבות אלה, פקע הרישיון לישיבת קבע של העותרת, אף ללא כל צורך באקט פורמאלי של הפקעה, שכן הדבר נבע ממציאות קיימת.
6. במסגרת השיקולים בבקשת העותרת להשבת מעמד התושבות, רשאי היה המשיב לשקול שיקולים ביטחוניים, ואף חייב היה לעשות כן. לפני המשיב הובאה המלצת השב"כ, שלא להיענות לבקשה נוכח הסיכון הנשקף מהעותרת לביטחון המדינה, זאת לאור פעילותה בארגון טרור החזית העממית לשחרור פלסטין והקשרים שיש לה עם פעילי טרור. משהוצאה תעודת החיסיון בעניין המידע הביטחוני, ומשנדחתה העתירה לגילוי ראיה, יש להחיל על המקרה את חזקת תקינות המעשה המינהלי.
עת"מ 8332/08, פאדיה זרינה נ' משרד הפנים
כב' השופט י' נועם
02.11.2009
העובדות:
1. העותרת, ילידת 23.12.79, נולדה בירושלים, ונרשמה במרשם האוכלוסין בישראל, מכוח היותה בתה של מי שקיבלה רישיון לישיבת קבע בארץ. אביה של העותרת, וכן כל אחיה ואחיותיה, רשומים במרשם האוכלוסין של אזור יהודה ושומרון. העותרת התגוררה עם משפחתה בבית-לחם מאז סמוך ללידתה ועד שנת 1999. ביום 4.1.96 הונפקה לעותרת תעודת זהות ראשונה בלשכת מינהל האוכלוסין מבלי שנערכה בדיקה בדבר מקום מגוריה. כיום העותרת נשואה לתושב ישראל ומתגוררת בירושלים. בעקבות בקשה לאיחוד משפחות שהגישה אמה של העותרת, נתחוור למשיב, כי האם והעותרת העבירו את מרכז חייהן לבית-לחם בין השנים 1979-1999 (עשרים שנה). ביום 16.6.99 שלח המשיב לאמה של העותרת הודעה בדבר פקיעת מעמדן - שלה ושל בתה - כתושבות המדינה.
החלטה:
2. עקרון היסוד, מורה כי תפקידו של בית-המשפט המינהלי, בדומה לבית-המשפט הגבוה לצדק, בעת שהוא מקיים ביקורת שיפוטית על מעשה הרשות המינהלית, הנו לבחון את תקינות המעשה המינהלי ולוודא שהסמכות הופעלה על-ידי הרשות בגדרי סמכותה, משיקולים ענייניים ובמתחם הסבירות הפתוח לפניה.
3. חוק הכניסה לישראל, קובע כי מי שאיננו אזרח ישראל או בעל אשרת עולה או תעודת עולה, תהיה ישיבתו בישראל על-פי רישיון ישיבה. הסמכות למתן רישיונות ישיבה בישראל נתונה לשר הפנים, ושיקול-הדעת בהענקת הרישיונות רחב הוא, ונובע מאופי הסמכות וריבונות המדינה להחליט מי יבוא בשעריה.
4. על-פי תקנה 11(ג) לתקנות הכניסה לישראל, התשל"ד-1974 (להלן - התקנות), רישיון לישיבת קבע לישראל יכול שיפקע בהתקיים תנאים מסוימים, ובין-השאר, "אם בעל הרישיון עזב את ישראל והשתקע במדינה מחוץ לישראל". תקנה 11א לתקנות קובעת חזקה עובדתית, הניתנת לסתירה, אימתי יחשב אדם כמי שהשתקע מחוץ לישראל, במובן תקנה 11(ג) לתקנות. ההלכה הפסוקה מורה, כי ניתן להגיע למסקנה בדבר פקיעת תוקף רישיון ישיבת הקבע גם ללא זיקה לתקנות אלא מכוח פירושו של חוק הכניסה לישראל, וכי כאשר לא קיימת עוד מציאות של ישיבת קבע בתחומי המדינה פוקע מעמד התושבות מאליו. על-פי הפסיקה, קביעת מרכז חיים של אדם נעשית תוך בחינה אובייקטיבית של נסיבות חייו, ובהתחשב בקיום מרב הזיקות למקום.
5. מאז סמוך ללידתה בשנת 1979 ועד לשנת 1999 התגוררה העותרת בבית-לחם. לא קמה עילה להתערב בקביעת המשיב, לפיה המעמד של תושב קבע, שהוקנה לעותרת עם לידתה, פקע, הן לנוכח החזקה שבתקנות הכניסה לישראל והן לפי מבחני מציאות החיים ומרב הזיקות - היות שמאז לידתה התגוררה במשך כעשרים שנה מחוץ לתחומי המדינה. בנסיבות אלה, פקע הרישיון לישיבת קבע של העותרת, אף ללא כל צורך באקט פורמאלי של הפקעה, שכן הדבר נבע ממציאות קיימת.
6. במסגרת השיקולים בבקשת העותרת להשבת מעמד התושבות, רשאי היה המשיב לשקול שיקולים ביטחוניים, ואף חייב היה לעשות כן. לפני המשיב הובאה המלצת השב"כ, שלא להיענות לבקשה נוכח הסיכון הנשקף מהעותרת לביטחון המדינה, זאת לאור פעילותה בארגון טרור החזית העממית לשחרור פלסטין והקשרים שיש לה עם פעילי טרור. משהוצאה תעודת החיסיון בעניין המידע הביטחוני, ומשנדחתה העתירה לגילוי ראיה, יש להחיל על המקרה את חזקת תקינות המעשה המינהלי.
מיכל מורנו הנה מנהלת פרוייקטים בחברת מורנו'ס שיווק באינטרנט
ועורכת ראשית באתר מאמרים - הספרייה הגדולה בישראל להפצת מאמרים לשימוש חופשי ברשת האינטרנט
ועורכת ראשית באתר מאמרים - הספרייה הגדולה בישראל להפצת מאמרים לשימוש חופשי ברשת האינטרנט
