ומה יהיה עם המצוות ? 

                                                              ‏שבת 16 דצמבר 2006  הצגת דעה משכנעת כי: אלוהים לא יצר את העולם ב 7 ימים, אלא נוצר בתהליך אחר. ואם נכונה הדעה,  האומנם יהיו בני האדם ממשיכים את הנאמר ב "עשרת הדיברות" גם בלי שיתקבלו כאמירה אלוהית שהמפר אותם דינו מוות.  אני זוכר כי "עשרת הדיברות" הם החוקים- מצוות -  שלפי התנ"ך, ניתנו לעם ישראל במעמד הר סיני, והם נחשבים לחוקת העל של היהדות,  יחד עם זאת, העקרונות האוניברסליים שנוגעות ליחסים שבין אדם לחברו, אומצו על ידי דתות אחרות, ואולי יהיה מי שיומר כי היו קיימות לפני מעמד הר סיני. השאלות שלי מתיחסות לאפשרות שהחברה האנושית תוכל לקיים את עצמה – את הסדר החברתי שאימצה, בזכות ההיגיון הרצוף או שהדמוקרטיה הבלתי מוגבלת המסירה כול מחוייבות של הפרט לכללים שנוסחו על ידי החברה כדי לקיים אותם, האנרכיה, תביא את החברה לידי "אוכלת את יושביה". בין שאר הדיברות שהאדם חייב בקיומה כלפי הסובבים אותו, היא הדיברה המצווה על עשית צדק, על שמירת הצדק, התנהגות צודקת בהנחה שבזכות הצדק, יובטחו זכויותיו של האחר, כיחיד וכחברה  זכות שכוללת את קיומו הפיזי, וקיומו בכבוד.  הדיברה התשיעית מצווה שלא להעיד עדות שקר העלולה לגרום למותם של חפים מפשע, ולכן צריכה להיות זהירות מיוחדת להגיע אל חקר האמת. שני התנאים, עדות שקר וחקר האמת הם תנאים הכרחיים לעשית צדק. ניסוח נהדר, אלא שהרבה מהדברים צריכים הבנה מעמיקה נוספת בטרם מקבלים את הדברים כפשוטם.  אנחנו נוהגים בינינו, להגיד או לכתוב זה לזה, אמירות, ניסוחים, הגדרות אולי, בהנחה שהשומע אותנו יתן להם אותו מובן, כוונות או תוכן עצמו שאנחנו חשבנו לתת לרצף של מילים. פעמים רבות איננו מבחינים ואיננו ערים, שהשומע אותנו, חופשי לבחור לדברים שדברנו עליהם, תוכן אחר מאשר התכוונו ועל ידי כך, יהיה גורל הקשר שיצרנו עם אחרים, על בסיס האמירות שאמרנו, כגורל "מגדל בבל" המוזכר בסיפורי המיתולוגיה שלנו, מגדל שמעולם לא הסתיימה בניתו.. חייב אמרתי......... מי חייב למי מה? חייב משום קיום חובה מנוסחת בחוק כתוב, או חייב כבחירה אישית, כלפי עצמך, כאדם שמצפה שאחרים ינהגו בך מנהג של צדק.ננהג ב"צדק" גם כלפי מי שנוהג כלפינו מנהג לא של צדק? ואולי כלפינו במיוחד,לא בצדק. האם הסיפור על "ישו הקדוש" (על דעתה של קהילת מאמינים גדולה באמת)  שהגיש לסוטר את הלחי השניה, הוא יחשב תמיד כמעשה נבון ונכון וצודק שתוצאותיו רצויות ותורמות ל"טוב" שאנחנו מבקשים עבור כולם, כולנו? אולי. ואולי לא. אני מרגיש כי יותר מאשר נסכים עם אשר כתבתי, יש מקום להמשיך לדבר עד אשר נבין טוב יותר את מה שאנחנו אומרים ומתכוונים בטרם נענה תשובה חד משמעית לשאלה שאנחנו שואלים והמנוסחת בקיצור כול כך כמו: תנהג בצדק. ואולי, נתחיל מזה שנברר ונסכים: "צדק" מהו?. בפילוסופיה, תפיסת הצדק שאריסטו – הפילוסוף היוני - הגדיר, האדם הצדיק הוא האדם הטוב- בעל הסגולה הטובה. אדם זה הוא אדם המשתמש בשיקול דעתו לשם מימוש מהותו כאדם. משמע, האדם המממש את מהותו כאדם הוא גם אדם טוב.עוד אמר אריסטו: האדם הצדיק-הנבון הוא מי שבוחר בעיקרון "שביל הזהב" ("דרך האמצע") ומשתמש בה כהלכה על ידי שימוש בשיקול דעתו בבחירת מעשיו. מעשה שראוי לעשותו הוא המעשה המתאים לגמרי לסיטואציה, זהו המעשה השקול.לפי משנתו של אריסטו, המימוש העצמי של האדם, ה"צדק" הוא "הטוב העליון" המכונה אושר, תלוי באדם עצמו ואך ורק בו.גישה שונה למושג ה'צדק' ניתן למצוא בדבריו של הפילוסוף הבריטי תומס הובס, הטוען כי הצדק תלוי ביחסים שבין אדם לחברו.לפי הובס כל בני האדם נולדו עם יצר הרע. מטרת החברה האנושית היא לשים לפרט גבולות וחוקים על מנת שיוכל לחיות בחברה אנושית ומוגנת. על פי הובס האדם הנוהג בצדק הוא זה שמוכן להתחייב לאמנה או להסכם בין אנשים, כדי לממש את מהותו כאדם.       גם משפטים חכמים אלה, הם כול כך כלליים שאינני יודע לפרש אותם ככוונתם של האומרים ויש סיכוי או סכנה שהפירושים השונים שינתנו לתוכנם, לא יביאו אותנו להסכים עליהם.אני נוטה להסכים כי יש קשר של ממש בין הגדרת המושג "צדק" לבין המושג "מוסר", כי הרי, כדי לעשות צדק או להכריז כי נעשה צדק במקרה פרטי נתון – הקובע, המציג עצמו שופט, צריך להיות אדם מוסרי.  המושג "צדק" הוא אולי הפילוסופיה של המוסר שנקראת גם אתיקה או תורת המידות, והיא ענף של מכלול הפילוסופיה העוסק בשאלה 'מה ראוי?' מהי 'המידה הנכונה?' שלושת השאלות הבסיסיות של האתיקה הן : "מהו הטוב?", "האם חייבים לנהוג על פיו?" ו"כיצד להצליח לנהוג על פיו?" האתיקה - Εθος = מנהג ביוונית - בעיקרה בוחנת את ההתנהגות האנושית. כלומר כיצד אני מתנהג. כאשר ההתנהגות מאופיינת בהתנהגות תקנית, על פי סטנדרטים ונורמות או שגויה על פי נורמות שאינן מקובלות בחברה. השיטה לעיל נקראת השכל הישר (=ההגיון הבריא, common sense) שלפיו ניתן לקבוע מוסר. קביעת "צדק" במקום שנדרת קביעה כזאת , גם היא מבוססת על ההגיון הבריא,  ה  common sense.קיימות תורות מוסר רבות, שניתן להבחין ביניהן במספר תחומים: שיפוט של אדם לעומת שיפוט של מעשהמוסר של כוונה לעומת מוסר של תוצאה.הפילוסופיה הקלאסית עוסקת בשאלה איזהו האדם המוסרי. אפלטון היה הראשון ששאל מהן התכונות המבדילות בין האדם המוסרי (או במינוח שהיה מקובל בתקופה זו - האדם הטוב) לאדם שאינו מוסרי.לעומתו, תורות מוסר מודרניות מוותרות מראש על השאלה הזו ומתמקדות בשאלה מהו המעשה המוסרי, כשהכוונה למעשה יחיד שנעשה בהקשר מסוים.תורת המוסר מודרניות רבות, מיישמות את תורת הסיבתיות כשהן מנתקות בין כוונת האדם לפני שביצע את המעשה לבין התוצאה של המעשה עצמו.לתורות אלה וריאציות מסוימות:מוסר של כוונות יש לשפוט מעשים רק על פי הכוונה שעמדה מאחוריהם ולא על פי תוצאתם. מוסר של תוצאות התועלתנות, ותורות שממשיכות אותה, טוענות כי מעשים נשפטים לפי תוצאתם בלבד. ההבדל בין הוריאציות יתבטא, לדוגמה, במצב בו אדם מטפל בפצוע תאונת דרכים. חוסר הידע של אותו אדם יגרום לו להזיזו ממקומו ולהחמיר פציעת גב ממנה הוא סובל. לפי תורת מוסר של כוונה, האדם עשה מעשה מוסרי, משום שכוונתו הייתה לסייע. תורת מוסר של תוצאה, הקביעה תהיה שהוא צדק בהתנהגותו.לעומתה, טוענת כי מעשהו של האדם לא היה מוסרי כיוון שהחמיר את מצב הפצוע, והוא עשה מעשה לא צודק. ואומנם ידועות שתי אסכולות הנבדלות בהתייחסותם לנושאים של מוסר וצדק. רלטיביזם מול אוניברסליים. ההבחנה בין תורות מוסר היא בתשובתן לשאלה - האם המוסר הוא אחיד לכלל בני האדם באשר הם (אוניברסליים - דיבר) או שמא חוקי המוסר משתנים בין תרבויות ולאורך ההיסטוריה, או אפילו בהתאם לאדם ספציפי (רלטיביזם - יחסי). בהסתכלות שלי, ההבדל בין שתי התפיסות מתייחס לשאלה האם דרישות הצדק והמוסר מקורם ב"עשרת הדברות"  או הם בבחינת התנהגות וולונטארית של האדם בינו לבין עצמו. ירצה ינהג כך, ירצה ינהג אחרת, והכול בסדר.הרלטיביסטים טוענים כנגד האוניברסליסטים כי אין ביכולתם לבסס את הקריטריונים המוסריים האוניברסליים באופן מניח את הדעת - אין בנמצא קריטריון חיצוני לחברה היכול לשמש לשיפוט מוסרי. (טיעון זה תקף, כמובן, רק אל מול תורות מוסר חילוניות. לתורות מוסר דתיות יש קריטריון העליון לחברה - האל - הדיבר).האוניברסליסטים, מצדם, טוענים כי מוסר רלטיביסטי מוביל לחוסר מוסר - מוסר של חברה מסוימת ניתן לצמצום למוסר של תת-חברות קטנות יותר ויותר, עד שמגיעים לרמת האדם הבודד - ומוסר אינו יכול להיות רלוונטי לאדם אחד בלבד. מוסר על אי בודד – מתוך "ויקיפדיה"הוגים מהמאה העשרים ........... טוענים שהשאלה המוסרית המקורית - מהו הדבר הטוב לעשותו? - כלל אינה תלויה בהקשר חברתי. כדי שאדם יוכל לבחון את מאוויו, סדרי העדיפויות שלו, ולברר לעצמו מהו הדבר הטוב לעשותו, עליו להתחיל מהמקרה הפרטי לפיו הוא חי לבדו, ורק אחר כך לבחון מעשיו בהקשר החברתי.גישה מוסרית נוספת היא "מוסר של כלל אחד", או בשם אחר שלו "כלל הזהב". בגישה זו מתבטא המוסר כולו במשפט אחד. דוגמה מובהקת לגישה זו היא : "אל תעשה לחברך את ששנוא עליך". דוגמה נוספת היא הצו הקטגורי.דוגמה נוספת המשקפת בצורה מובהקת את הגישה הזו היא האמירה המצויה בפרקי אבות "במקום שאין אנשים, השתדל להיות איש". ניתן לקשור אמירה זו גם אל אסכולת המשפט הטבעי הגורסת כי קיימת מערכת משפטית מוסרית עליונה ממנה נגזרים הכללים על פיהם תפעל החברה. – סוף ציטוט. באם לחזור לראשיתו של המאמר, ואם אומנם הציווי האלוהי ייחלש בעיני קהילות רבות עם העמקת ההכרה כי הוא אינו יוצר העולם, האם תהיה ביכולתה של החברה האנושית על כול רבדיה להמשיך ולקיים את הסדר החברתי המבוסס על המוסר והצדק המקובל על חברות גדולות בזכות היותו ציווי אלוהי או, שימצא כוח פנימי שיהיה תחליף לציווי האלוהי. ומה שנשאר לי לסכם הוא בעצם לנסח במילים ספורות מה אני מבקש להגיד. בקיצור, כמו שאומרים החברה. על בסיס התנהלות הדברים בעולמינו הקטן, בימים שהנוער, ולא רק הנוער, פורק עול ומתכחש בשם הדמוקראתיה, חופש הדיבור והזכות לעצמאות לשבור את "קרנות המשבח" וכול שהיה פעם קדוש, בבחינת "שופך את התינוק עם המים", אני מתעניין לדעת האם נצליח להתעלות על עצמנו ולהציג גבולות ודרישות שיחליפו את "עשרת הדיברות" של אלוהים, בציווים וולונטריים שניקח על עצמנו ויאפשר קיומה של חברה אנושית מוסרית וצודקת. לא לשכוח שהשיבושים בולטים היום לא רק ברחוב האזרחי אלא גם ברחוב המנהיגותי, שאמור לדאוג לסדר הישן, חדש.זה מוגזם? אני כמובן חושב שלא, אבל יתכן שיש שחושבים אחרת. ואולי לא צריך להקדים לטפל בעניין. די לצרה בשעתה. אבל אולי, יש בידנו לכוון את הדברים מתוך מחשבה תחילה ולא לתת לדברים שיסתדרו מעצמם. כדי שזה יקרה, צריכים להסכים על הרבה דברים. דני.