טבע עיוור או בורא אוהב? 

כשהאדם מצוי בקשר תמידי עם הכוח העליון, מתפתח בו איבר חישה חדש שדרכו הוא מתחיל להרגיש

העולם הזה לדידה של חכמת הקבלה, הוא אשליה. נראה לאדם כאילו קיים "אני", סביבו קיימת משפחה, עם, עולם, טבע.

בעוד שלמעשה על האדם לראות בכל אלו אך ורק עטיפה, שמאחוריה עומד כוח עליון אחד, יחיד ומיוחד, שמבצע על האדם את כל הפעולות בשביל מטרה אחת - כדי לקרבו למטרת הבריאה.

תפיסה זו מוסכמת כיום על כל מי שעוסק בחקר המציאות, והכול כבר מדברים בה, יהיו אלה מדענים, פילוסופים או אנשי דת למיניהם.

השאלה היא רק מה התוצאה של האמרה היפה הזו, שטוענת כי הבורא מנהיג את העולם ומנהל את כולנו.

לכן עלינו לקבל את תמונת המציאות הכללית השלמה, שבה כל פרט ופרט במציאות הינו חלק ממשי מפסיפס גדול, ואין דבר יוצא מן הכלל.

לכן אם אדם מקבל מכות גורל קשות כלשהן, עליו לראות בהן כוחות הפועלים עליו כדי להביאו למטרה מכוונת מראש.

לפיכך, אין בכוחות הללו שלילי או חיובי, אלא כולם פועלים בצורה החלטית, כפי שכתוב: "חוק נתן ולא יעבור" (תהלים), ו"אני הויה לא שיניתי" (מלאכי).

הויה נקראת "י.ה.ו.ה", כלומר, דרך ארבעת השלבים הללו (י.ה.ו.ה) מתייחס הבורא אל האדם, ושולח אליו את כוחותיו.

כאשר "אני הויה לא שיניתי" פירושו "איני משנה את הנהגתי ואת השגחתי, שכן יש לי מטרה נקובה מראש והיא להביא את כל המציאות, את כלל האנושות, להשוואת הצורה אליי, לדרגתי, שתשובו אליי.

ואני אעשה זאת בטוב או ברע כלפיכם, כלומר בכל אופן שתבחרו שזה יתראה לכם".

כל השינויים הם בהרגשתנו בלבד. הבורא אינו משתנה, ומחוצה להרגשתנו קיים אור פשוט הפועל בתבנית קבועה. בהרגשת האדם עוברים מצבים שונים, ברגע אחד טוב לו והוא מלא באושר וברגע הבא רע לו והוא מקלל את הבורא.

המערכת אינה משתנה. היא קבועה כחוק ברזל וסך כל השינויים הם אך ורק בנו. אנו יכולים להתפלל לעזרת הבורא, לקלל אותו ולצעוק כאוות נפשנו, אבל כלום לא ישתנה מלבד הצעד ההחלטי שנעשה לשינוי תפיסתנו את המציאות ולהשוואת תכונותינו אל הכוח העליון.



"עשה רצונו כרצונך כדי שיעשה רצונך כרצונו"
עובדת היותנו חלק מהטבע, מחייבת אותנו לשמור את חוקיו ולהיות כפופים לו. זה לא תלוי ברצון שלנו, והימצאותנו בעולם הזה לא נעשתה מתוך בחירה.

לפיכך אם האדם מקבל על עצמו את חוקי הטבע ומקיים אותם - יהיה לו טוב, ואם לא - יהיה לו רע. החוק הכללי של הטבע מחזיר את האדם למצב איזון מסוים הנקרא מרכז הבריאה.

אם רוצה את/ה לחזור למרכז הזה, כפי שעושה ה"חוק המחזיר למרכז (למוטב)", מהרגע הזה תרגיש את הדרך שלך נוחה וטובה, מפני שאתה מסכים עם הכוח הזה ומקיים את חוקיו. אולם אם אינך מכיר את החוק הזה, ומתנהג לפי הבנתך בלבד, אתה נענש.

כי כך נוהג הטבע - כל דבר העובר על חוקיו, מקבל את עונשו, כולל האדם, שהוא חלק בלתי נפרד ממערכת הטבע. לכן כדאי לנו להבין שטוב יותר בשבילנו להסכים וללכת יחד עם מטרת הטבע.

בפועל האדם צריך להשתדל כל רגע להחזיק את עצמו אחוז במחשבה שכל מה שהוא מרגיש בא אליו מן הכוח העליון, מחוק הטבע הכללי, בשביל מטרה מסוימת. החוק הזה גורם לתנועה ולאיזון, ברמה הפיזית והביולוגית וגם ברמה הרוחנית.

לכן התנאי הראשון לקיום חוק האיזון הזה הוא להחזיק את עצמי במחשבה, שכל מה שמורגש בי, יוצא ממקום אחד - ממרכז אחד, כדי למשוך אותי אליו. החוק הזה נקרא "חוק השתוות הצורה", הגורם לנברא (האדם) להשוות את תכונותיו עם תכונות ה"מרכז", הבורא.

רצון הבורא הוא להביא אותנו לשלמות. לשם הגעה אל השלמות אני צריך ללמוד את התוכנה שבאמצעותה הבורא מקדם אותי. באותה מידה שאני ארצה להכיר את הבורא, תתגלה בפני המערכת, זו הפועלת לטובת האדם.

כאשר האדם שואף לקשר תמידי עם הכוח העליון, מתפתח בו איבר הרגשה חדש, ודרכו לאט לאט הוא מתחיל להרגיש את הקשר שלו איתו.

הכוח העליון מגלה לאדם את המבנה של מערכת הקשר ביניהם - כיצד היא בנויה, כיצד היא פועלת סביב האדם וכיצד היא שואפת להחזיר את האדם אל מרכזה, כשהיא עוברת דרך כל העולם ודרך האדם עצמו.

המערכת הזו היא שמניעה האדם ואת העולם שסביבו. אפשר לקרוא לכוח הזה "כוח עליון", "בורא", לא חשוב איך.

על ידי כך שנרגיש את הכוח הכללי של העולם, נוכל להבין איך להתנהג נכון. זה נקרא "הכוח המחזיר למוטב".


צעק על המחשב שלך
הנשמה היא כמו תוכנת מחשב. לפני שהיא מולבשת בחומר, היא רק מחשבה, רעיון, מכלול של קשרים מסוימים בין אירועים מסוימים, בכל מיני מצבים.

הבורא בנה מערכת הדומה לתוכנת מחשב. אם האדם ילמד את התוכנה הזאת, הוא יוכל לארגן את כל מה שעומד בפניו בצורה הטובה ביותר למענו, וגם למען סביבתו. התוכנה הזאת אינה מנותקת מתחושתו של האדם, היא בתוכו.

אבל כשלעצמה היא דבר דומם, כך שאם מבקש האדם לשנות את התוכנה הזאת, האם הבורא הוא שישנה אותה?

מובן שלא, התוכנה לא משתנה. אבל מחשבה ותפילה, כלומר רצונות האדם, הם שמשנים אותו - וכך האדם משתנה.

כתוצאה מייסורים שעבר, האדם נעשה מותאם יותר לתוכנה וזו מורגשת על ידו כמתאימה לו, הוא חש שכביכול היא מתייחסת אליו ביתר חסדים.

הקבלה מסבירה שהכוח העליון, לאמור תוכנית הבורא, נמצאים בשלמות, ורק הרצונות הם שמשתנים. הכל תלוי בשינויים שברצונות ולא באור, שאינו משתנה.

התוכנית הזאת לא ניתנת לשינוי, כי האור יוצא ופועל על כל הבריאה מהמקור שלו, מנקודת "גמר התיקון", הנקודה בה הנברא שווה לבורא. אם כן התנאי הזה ופעולת האור עלינו, מכריחים אותנו להגיע לאותו מצב.

ברור מאליו שאם אנחנו לא שואפים לאותו הדבר, אנחנו מוצאים את עצמנו תחת כוח אכזרי הלוחץ אותנו אל המרכז.

"השתוות הצורה" מהווה את הסכמתנו עם התוכנית. גם תוכנית הבורא וגם תוכנת המחשב אינן ניתנות לשינוי.

אתה יכול לצעוק על המחשב שלך, אבל הוא לא יענה לך, עד שלא תמצא את מה שמקולקל, את התקלה.

כך לגבי האדם והבורא - עד שהאדם לא מתקן את עצמו, אין הוא יכול לצפות ליחס של "טוב ומטיב" כלפיו מצד הנהגת הבריאה.

העוצמה הרוחנית הטמונה בכללי היסוד של חכמת הקבלה, היא היא המסוגלת לחולל את השינוי שאנו חייבים לעבור, והיא זו שבסופו של דבר, תסלול לנו את הדרך חזרה לבורא.