כיצד ניתן להוכיח החזקת סכין למטרה כשרה? 

כיצד ניתן להוכיח החזקת סכין למטרה כשרה?

 סעיף 186 (א) לחוק העונשין קובע:

"המחזיק אגרופן או סכין מחוץ לתחום ביתו או חצריו ולא הוכיח כי החזיקם למטרה כשרה, דינו – מאסר 5 שנים."

לפי האמור בסעיף יוצא, כי החזקת סכין הינה עבירה פלילית מסוג פשע ואדם החשוד בעבירה זו זכאי לשימוע מכוח סעיף 60 א לחוק סדר הדין הפליל [נוסח משולב], התשמ"ב-1982.

השאלה הנשאלת – כיצד ובאיזה אופן יכול להוכיח אדם כי החזקת האגרופן או הסכין הינה למטרה כשרה?

לשאלה זו נדרש לאחרונה בית המשפט העליון ברע"פ 7484/08, שם ייחסה התביעה לקטין עבירה של החזקת קטין שלא כדין, היינו – לא למטרה כשרה.

הקטין הודה בפני בית המשפט לנוער בהחזקת סכין, אולם טען כי החזיק בה למטרה כשרה. בהקשר זה טען הקטין, כי הוא קיבל את הסכין מחבר, בכדי לצרפה לאוסף סכינים המצוי בביתו.

התביעה טענה כי הקטין לא הוכיח כי המדובר בהחזקת סכין למטרה כשרה, שכן מחומר הראיות עולה למשל, כי בשעה שנתפס ע"י השוטר הוא ואף הסתיר את שמו של החבר במהלך החקירה המשטרתית.

בית המשפט לנוער קיבל את עמדת התביעה וקבע כי הקטין ביצע את העבירה של החזקת סכין שלא כדין.

בית המשפט העליון עומד על חומרת העבירה של החזקת סכין שלא כדין ו"תת תרבות הסכין" שנוהגת בחברה הישראלית ובפרט בקרב בני נוער אשר, כדבריו:

"מגיעים למקומות בילוי (ולעיתים אף למוסדות חינוך!) כשהם מצוידים בכלי משחית, בהם אינם מהססים לעשות שימוש כדי ליישב את מה שנראה בעיניהם כסכסוך..."

בית המשפט העליון קבע כי יכולתה של התביעה להוכיח מה מטרתה של החזקת סכין כמעט בלתי אפשרית ורק המחזיק יודע מדוע הוא נטל עימו סכין. לפיכך, בבואו של נאשם להוכיח מטרה כשרה להחזקת סכין, עליו לעמוד בנטל הוכחה כבד ובכל מקרה, השאלה מתי מדובר במטרה כשרה תוכרע בכל מקרה על פי נסיבותיו.

באותו מקרה, קבע בית המשפט העליון כי הקטין לא הוכיח בדרגה של מאזן ההסתברויות כי החזיק בסכין למטרה כשרה.

לסיכום – החזקת סכין או אגרופן שלא כדין הינה עבירה פלילית מסוג פשע וכאמור לעיל, בתי המשפט מחמירים עם נאשמים קטינים ובגירים אשר מבקשים להוכיח כי ההחזקה נועדה למטרה כשרה. בהתאם, הענישה המוטלת על מורשעים בעבירה זו הינה מחמירה.על כן, מומלץ להסתייע בשירותיו של עו"ד פלילי עוד בטרם החקירה במשטרה ובהליך השימוע אשר עניינו בניסיון לשכנע את התביעה להימנע מכתב אישום.