היה לך יום קשה? - כנסי! 

קולה של הפרופורציה.

כמה פעמים הרגשת שכל העולם נגדך? שכולם עשו יד אחת כדי שהיום שלך יצא מחורבש?

אולי בעצם הם עושים לך בכוונה?

אבל בסופו של יום או לכל המאוחר למחרת בבוקר הכל כבר ניראה אחרת !

ולמה התהליך הזה למרות שהוא עובר עלינו לא פעם ולא פעמיים עדיין אנחנו מתעקשים שמישהו מתזז אותנו היום על לא עוול בכפינו אבל האם זה אכן ככה? ואם זה ככה למה דווקה יום אחד ב...ולא כל הזמן ?

 אני בטוחה שאת יודעת הייטב שזה לא מכוון ושיד המקרה או התחושה האישית שלך או המחשבות הפרטיות שלך הן זו שגורמות להתקבצות האירועים האלו.

אז מה אני מציעה?

מה אפשר לעשות כדי שלא בכל פעם מחדש נופתע כמו אייל הפוער עיניים מול משאית שועטת?

ובכן אני מציעה קודם לשאול את עצמך :

 האם את זוכרת שזה זמני?

 ואם כן האם את מוכנה לשנות את הדרך המחשבה הקורבנית ?

 להתחיל לחיות כמו מי שיודעת עד כמה היא טובה כאדם ולכן אין שום סיבה שאנשים יתנקלו אליה...

ותוך כדי לשנות את נקודת המבט -ממש להעביר אותה מהנקודה ש:

" נימאס לי כל כך כי כולם מטרטרים אותי " ----> "כל אחד יש את השק בעיות שלו וזה לא קשור אליי אך מה בכל זאת אני ! יכולה לעשות כדי שהמצב ישתפר?"

עם כל זאת לפעמים התחושה היא שזה לנצח ולמי שחש ככה אני מצטט את הגאון היהודי:

 מר אלברט אנשטיין שתיאר מצב כל כך מתאים לזה - כך:

"שים ידך על תנור חם למשך דקה וזה יראה לך כשעה. שב ליד אישה יפה שעה וזה יראה לך כדקה. זו יחסות."

- וזו גם פרופורציה נכונה למצבים כי תמיד אבל תמיד יש אדם שהמצב שלו באמת נורא ולא צריך להרחיק עד אוגנדה מספיק לעבור בתחנה הישנה בת"א ולראות מה עובר על אדם רגיל בלי אפילו שום בעיות בריאותיות שלא נדע רק אדם שרוצה להרוויח את לחמו בארץ זרה....

הינה מנת פרופורציה הגונה לא?!

מאחלת לכולנו להיכנס לפרופורציות במהרה

אוהבת

בת אל אוקרט

מאמנת אישית

ומנהלת מפתחות לחיים