ראשית-כל, במטרה להרגיע אי-אלו זקנות היסטריות, מסיתות ומוסתות, שצפו ביותר-מדי סרטי-BBC, סדרות-הולמרק וכיו"ב מוצרי-תועבה ריאקציונריים: במונח "פדופיליה", כפי שאני משתמש בו, אין כוונתי, בשום-פנים-ואופן, אני מדגיש, בשום-פנים-ואופן, להתעללות, לפגיעה, לניצול, לאונס וכיו"ב חולירות.
לשיטתי, מי שאונס – אני מדגיש, אונס!! – ילד/ה, ראוי – אם לא לעונש-מוות (שהוא, לדעתי, העונש ההולם, אלא-אם-כן מתנגדים אנו קטגורית, לעצם קיומו בספר-החוקים), או-אז לחמור בעונשים, שיכול בית-משפט ישראלי להטיל על מישהו.
בכלל, לשיטתי, אונס הוא גרוע מרצח – כי באונס, על קרבן-הפשע להוסיף ולחיות, עם זכר הזוועה, אשר נעשתה לו.
אם-כן: במלה "פדופיליה", בשום-פנים-ואופן אין כוונתי, לאונס-ילדים, ניצולם וכיו"ב ובמלה פדופיל, בפירוש אין כוונתי, לאנס, למכה, למתעלל, או כה.
לשיטתי, המלה "פדופיליה" מתורגמת, בפשטות, כמות שהיא: אהבת-ילדים. אהבת-ילדים, אני שב ומדגיש!! ומי שאוהב, בוודאי אינו פוגע!!
ו"פדופיל" פירושו: "אוהב-ילדים". תרגום פשוט.
ברור, עד כאן?
אאלץ לקוות, שכן.
כעת, בואו נמשיך ונתבונן, במונח לשוני זה ובהוראתו ה~מקובלת~.
"ילדים" – מהם?
לשיטת אי-אלו טיפוסים היסטריים, מן הסוג הנלוז שתואר לעיל, "ילדים" פירושם, מן הסתם, כל אדם על לגיל 18, או 21, או מי-יודע. הזוי!!
שהרי, מבחינת הבגרות המינית, בני-עשרה הינם בוגרים לכל דבר ועניין. בוגרים צעירים, נכון, חסרי נסיון רב – אולם, עליהם לרכשו!! ובשום-פנים-ואופן, אין להתייחס לבני 14, כמו לבני 4!!
ברור, עד כאן?
אאלץ לקוות, שכן.
כעת – תפיסה זו, של בני ובנות עשרה כ"ילדים", הינה סטייה מודרנית לחלוטין, אשר אין לה אחיזה במאום, זולת בעולמן הפנימי ההזוי, של אי-אלו נציגות-ריאקציה קיצוניות במיוחד, אשר גודלו על ברכי זהמה נוצרית אולטרא-שמרנית, מסוג "נשים קטנות" ו"הלב", רחמנא-ליצלן. טיפוסיות אלו, שונאות-סקס ושוללות-חיים, מעדיפות את מות-ילדיהן – ובלבד, שימותו בבתוליהם ויגיעו, אז, לגן-העדן עם בייבי ג'יזס – על פני כך, ש"יטילו עליהן בושה וקלון", ב"איבוד-בתוליהם" טרם החתונה – או (בסובלימציה מאוחרת), טרם גיל מסויים.
תפיסתן את עולם-המיניות, הינה שלילית לחלוטין ומעוותת מבסיסה. על יחסי-מין פומביים, מתבוננות הן כ"מעשה מגונה בפומבי" ואילו תמונות, החושפות לעין-כל, את יפי-מערומיו, של הגוף האנושי הבריא, מגדירות הן כ"תועבה". כלי-נשק (=כלי-רצח, למעשה), אשר כל תכליתם היא: השמדת-החיים והבאתם לידי-סיום, לעומת-זאת, נתפסים אצלן, בתור מחזה לגיטימי, חלק מן החיים...
ישלחו את ילדיהן אל בייבי ג'יזס, כאמור לעיל!!
כי – אין שום דרך להתכחש לכך, חברות וחברים: ה"תרבות" האמריקאית הנוצרית – בה כל דבר מיני, נתפס כ"dirty" – הינה רעל מזוקק. בהניחכם לילדיכם, לצפות ב"סדרות לכל המשפחה", מבית-היוצר האמריקאי, אתם מרעילים את נשמתם, בשנאה טהורה לגופם.
מה הפלא, אם כך, שיחלו בסרטן???
שהרי, כבר הגאון אלכסנדר ס. ניל זצ"ל כתב, לפני מאה כמעט:
"<...>אני רוצה לחזור ולהדגיש, כי ילדים, אשר אין להם רגשות-אשמה, לגבי המין, לעולם לא יבקשו להם דת, מאיזה סוג שהוא. ....אתחיל בהצגת המסורת הישנה האיומה. בהיותי בן שש גילינו, אחותי ואני, את איברי המין, זה אצל זו ומובן, ששיחקנו זה עם זו. כשנגלו מעשינו אלה לאמא, הולקינו קשות ואותי נעלו, בחדר אפל, למשך שעות ארוכות ואחר-כך, אלצוני לכרוע ברך ולבקש מחילה מהאלהים. עשרות שנים עברו, עד שנרפאתי, מזעזוע מוקדם זה ובעצם, תמה אנוכי לעתים, אם אמנם נרפאתי ממנו, רפואה שלמה. מיליונים התנסו, בנסיון דומה ואצל מיליונים נהפכת, גם עתה, אהבת-החיים, הטבועה בהם מלידה, לשנאה ולתקפנות, בעטיו של טיפול כזה. <...>"
"<...>למן הרגע הראשון, חייב הילד להיות חפשי לחלוטין, לנגוע בכל חלק, מחלקי-גופו, אך אפילו כאן, ניכר כוחה המתועב, של המגפה האמוציונאלית, שפשתה בחברה. פסיכולוג אחד, מידידי, נאלץ לומר לבנו: `אסור לך, לשחק ב`פיפי` שלך, כשאתה נמצא בחוץ, בין אנשים זרים, כי הם חושבים שזה רע. <ההדגשה שלי> מותר לך לעשות זאת, רק בבית ובגן`. שוחחנו על הדבר ושנינו הסכמנו, שכך אי-אפשר, לשמור על הילד, מפני שוללי-המיניות שונאי-החיים. <....> עצם-העובדה, שילד בן חמש, נוכח לדעת, שאין הוא יכול, להתרחץ בים, בלא בגד-ים – דיה ליצור חוסר-בטחון, לגבי המיניות.
"<...>מי יודע, כמה מקרי אין-אונות וקרירות-מינית, מקורן בהתערבות הראשונה, ביחס שבין שני המינים. <...>
"יודע אנוכי, כי התביעה, להתיר חיי-מין, בגיל-ההתבגרות, איננה תביעה, העשויה לעשות לה נפשות בימינו <....> זו היא הדרך הנכונה, להבטחת בריאותו, של דור המחר, בריאותו הגופנית והנפשית, כי מחלת-הסרטן, היא מחלה, שמקורה בדיכוי-המיניות וקרוב-לוודאי, שמרבית המחלות הגופניות אף הן כאלה. <....> אילו הסכמתי, כי תלמידים מתבגרים, בבית-ספרי, יישנו יחד, היה בית-ספרי, נתון לסכנת-דיכוי חמורה <....> החברה תיווכח, בגודל הסכנה, הטמונה בדיכוי-המיני, רק כאשר תדע, מהו המחיר האיום, במחלות-אדם, שהיא משלמת, בעבור הדיכוי-המיני שולל-החיים".
זהו מאמר ראשון בסדרה – המשך יבוא.
סופר, משורר, עורך, הוגה-דעות, פובליציסט, אינטלקטואל, מתרגם, רעיונאי ("קופירייטר"), מעצב והומוריסטן רחובותי מקורי ביותר, בעל עמדות שמאלניות אולטרא-רדיקאליות בכל נושא ונושא. בשנים 2005-2007 למדתי, באוניברסיטה העברית - הר הצופים (לימודי הודו, בורמה, רוסיה, פולין ואוקראינה, לשון עברית ומעט בלשנות כללית). יליד-רחובות (1975) והתגוררתי גם בתל-אביב (1998-1999 ו-2001), בבודאפשט (1998), בחיפה (2004-2005) ובירושלים (2005-2007). מרקסיסט, אנארכיסט, נודיסט, דאואיסט, רומנטי מאד, מחבק-עצים ומבטל-מגדר. מאמין בדת הפרדס.
