ליפול זה מפחיד. הרי מחשבה כמו "אין מצב שאני עושה את זה, אני עלול ליפול".. חוזרים ומציפים אותנו כל-כך הרבה פעמים ביום. האמנם? האם ליפול זה כל-כך כואב -
האמת היא שכן. ליפול זה כואב, כשלא יודעים איך ליפול. כשהכל סגור, חזק, מכונס, יצוק, אנחנו נופלים כמו אבן קשה על אספלט. ואז אנו נחרטים, בוודאי. הסינים אומרים רך וגמיש- לחיים , קשה וחזק – למוות.
דמיינו לעצכם גזע עץ קטן, אך חזק .נסו לכופפו. נסו עוד קצת, עוד קצת. נו ?הצלחתם? יותר חזק!
עד ש- 'קלאק' – נשבר! .. דמיינו לעצמכם כעת גבעול שתול באדמה. נסו לכופפו.הצלחתם? 'בוודאי' אתם אומרים. 'זה גבעול!'
אתם מחליטים אם אתם רוצים להיות גזע העץ או הגבעול הגמיש.על הגזע מופעל כוח הולך ומתגבר.מצבו אינו משתנה, לפחות למראית עין. אך בלחץ אחד גדול מדי, הוא נשבר ברגע, בלי אפשרות לאחותו מחדש.
לעומתו הגבעול הוא גמיש. מלכתחילה הוא מקבל. ולכן קל לו להתכופף בעת משב רוח או כל כוח אחר שדוחף, על-מנת להתרומם מיד ולחזור למצבו האצילי הקודם.
איך אתם יושבים כעת בעודכם קוראים את הטקסט? האם אתם נשענים על הכתפיים או שמא האגן שלכם יציב מספיק בכדי לשאת את משקלכם ?האם הכתפיים בכווצות? איך הגבות? וארובות העיניים? והלסת? האם היא רצינית וסגורה, או רפויה?
גם כשאני כותב כעת, אני צוחק. מבפנים. שהרי המצבים הסגורים האלו קורים לכולנו. בפרט בעולם המערבי בו אנו מעסיקים את ה mind כל-כך הרבה שעות ביום ועל-כן סוגרים את הגוף, בפרט בעבודה מול מחשב. הכל מכווץ. וכך יומיום, שעה -שעה אנו נהיים קשים, ממש בלי כוונה. ויום אחד כשנביט בעצמנו , ניווכח כי אנו הפכנו להיות הגזע הקשה.
באייקידו ישנם שלוש סוגי נפילות – קדימה, אחורה, וגלגולים-נפילות גבוהות.אנו מגלים את יכולותינו הביו-מכאניות דרך הנפילות באייקידו. באייקידו דרך הנפילה משקפת את האופן בו אנו מקבלים את כוחו של האחר. אם נתנגד – נמשיך להיות הגזע. וכיוון שטכניקת אייקידו אחת הנעשית באופן מדויק וללא הפעלת כוח יכולה לגרום נזק, אנחנו נהיה המחליטים לגבי אופן הנפילה ואיך נחזור למצבנו הקודם – בדיוק כמו הגבעול.
כלומר נרצה לקבל את עצמנו בריאים עם סוף הנפילה, נקיים מפחד ומוכנים לבצע את אותה הנפילה חוזר ונשנה בלא מאמץ מיותר. נשמע מעניין, הא? זה הדגש של עבודת האייקידו.
לעתים אנו רוצים להתאמן בסוג אומנות לחימה שבחרנו כדי להרגיש טוב עם עצמנו, להעלות את הביטחון העצמי, לדעת לזוז טוב יותר, להשתמש בגופנו באופן אחר, וכל אלו קוסמים לנו מאד. אך דמיינו לעצמכם שתוך שנתיים של אימונים, יש לכם כאבי פרקים, ברכיים, גב תחתון, צוואר.. ועוד? כלומר השקעתם מזמנכם וכספכם היקרים על-מנת להגיע אחרי זמן מה למצב גופני הרבה פחות טוב מאשר התחלתם? אותי באופן אישי, זה מרתיע.
בתחילת דרכי היו לי כאבי גב, כתף, ועוד כאבים בחלקים שונים בגוף. במקום בו התאמנתי לא הושם מספיק דגש על הצד הבריאותי החכם שבאימון האייקידו.
כשנחשפתי לדרך האימון של ISTA, למעשה קיבלתי כלים חדשים לעבודה עם הגוף, תוך הדגשת עבודה בריאה לצד אפקטיביות באימון. בעיות הגב נעלמו תוך עבודה אינטסיבית בדרך מובנית. דרך נפילות חכמות למדתי לשפר את הבריאות שלי. זו הדרך שאני מעביר היום לתלמידים שלי – שמירה על הגוף תוך התפתחות בדרך.
זה ש'נופל' בעצם מקבל את התנועה של מבצע הטכניקה, ומחליט בכל רגע נתון האם לתת את הגוף או לקחת חזרה את מרכז התנועה על-מנת לנטרל את השני. ועל-כן , נתן מייסד האייקידו את המונח AITE.כלומר – לעתים שותף, לעתים תוקף – לפי החלטותינו. בג'ודו משתמשים במונח UKE - 'זה שנופל'-כלומר זה שנותן את הגוף למתאמן השני, ופשוט נופל. באייקידו אנחנו למעשה אף פעם לא נופלים במובן של גוף הנזרק ומתרסק לקרקע. אנו לומדים איך להלוות את גופנו למתאמן השני, תוך תשומת לב לזה שהוא לא פוגע בנו באופן הלחימתי של האייקידו ומזיק לנו לבריאות. אם כן, נדע לקבל את תנועתו ולהפוך את התמונה במונחי תוקף-מותקף.
AITE חייב להיות תוקף, במובן של לתת אנרגיה לזה שנמצא מולנו כדי שירגיש שיש לו עם מה לעבוד, אך חייב להיות גם חבר על-מנת לא לפגוע במצבנו הבריאותי תוך כדי האימון. אחרת, נמצא מהר מאד כי אנו מזיקים לעצמנו, בונים עצמנו כגזע חזק, קשה ומכונס.
אייקידו זו אמנות לחימה שמטרתה העיקרית היא בניית העצמי, ולאו דווקא הרס האחר. בוודאי שטכניקת אייקידו הנעשית בצורה טובה, תהיה מאד אפקטיבית ברמה הלחימתית. גבול זה ייקבע לפי עבודת האייקידו שמנחיל כל מורה בדוג'ו (מרכז האימונים) שלו.
האייקידו מדבר על 'מיזוגי' – שפירושו ביפנית ניקיון העצמי ברמה הבריאותית, המנטאלית , הפיזית והנפשית.
דרך עבודה שכזו, אנו נשאיר את עצמנו נקיים ללא כל התוספות המיותרות אותן אנו מוסיפים בחיי היומיום שלנו. זו אחת הסיבות שאנו רואים באייקידו דרך חיים – יש לנו כל יום מה לנקות.
דרך 'הנפילות' השונות הקיימות באייקידו אנו לומדים מתי ולמי לתת את גופנו, באיזה אופן לתת אותו, והאם להתמסר לנפילה, או שמא להיות מספיק עירניים בגוף כדי להפוך את תמונת התוקף-מתקיף. כלומר, לקחת את המרכז של התוקף תוך כדי קבלה.
ניתן לדוגמא לשייך את זה למשא-ומתן במצבים של win-win , win-lose או lose-lose בהם אנו בעצם בוחרים איך ליפול.
אין ספק שדרך נפילות אלו אנחנו משחררים המון פחדים, ולמעשה מאפשרים לעצמנו לעבור טרנספורמציה מהגזע הקשה לגבעול הרך, הגמיש והיציב. וגם זו בחירה.בכל רגע נתון באייקידו אנו מחליטים באופן אינסטינקטיבי איך ליפול, ואיך לחזור להיות הגבעול הרך והגמיש, שבוחר לא להיפגע על-ידי קבלה.
בסופו של דבר, דרך העבודה הגופנית , אנו מקבלים אינסטינקטים אחרים לפי הדרך בה בחרנו להתפתח, המכוונת על-ידי המורה בדוז'ו. דרך עבודה זו תשפיע ישירות על התת-מודע שלנו, ותעצב אותנו מחדש בהתמודדות שלנו עם המצבים השונים בחיינו היומיומיים.
דרך הנפילות נלמד להתרומם.
