אחרי כמה שנים ברקע, כגיטריסט שניגן עם רמי קליינשטיין,הדג נחש,עדי מדנס,עברי לידר ואחרים,מוציא ניר גבע אלבום בכורה מופנם ורגיש בשם "תיקון",שלמרות שמו אינו עוד חוליה בשורת אלבומי החזרה למסורת..
גבע מציג אלבום רוק ובו הוא אינו רק כותב החומר והמבצע אלא גם הנגן בכל הכלים,המעבד,המפיק ואפילו אחראי על עבודת האולפן. עם נוכחות כל כך מוחלטת בתוכן האלבום לא מפתיע שגבע נשמע אמין בביצועו ובנגינתו כאילו היה זה האלבום השלישי או הרביעי שלו.
גבע כותב פשוט אבל פואטי, ב"אנשים" המצויין הוא מעביר היטב את החוסר והצורך במשמעות שמזין את האלבום כולו בשורה כמו "לא מספק אותי,בפנים זה בועט אבל זה לא יוצא" ואילו בשיר הטוב באלבום "כמה זמן" גבע מפגין אופטימיות נדירה ומבט קדימה עם "אני משאיר מאחורי את הצבעים שבעיניים, את כל מה שניסיתי שיסתיר אותך".
לקראת סוף האלבום נשמע את הבלוז,האינסטרומנטלי ברובו, "המלכה יורדת"בו גבע מנגן היטב ומדגים את יכולותיו המרשימות על הגיטרה, עם השפעות עכשוויות של המיוז למשל. יופי של קטע.
משהו בשירה של גבע מזכיר את הימים היפים והצעירים של ירמי קפלן ואסף אמדורסקי מאמצע שנות התשעים- הוא שואל,הוא מתלבט ובעיקר מתרגש מכל רגע של ביטוי עצמי.
בשלש מלים: אלבום בכורה טוב.
מורה ומרצה לאנגלית ולאמנות ומבקר המוסיקה הישראלית של התכנית "בילוי היום" בגלי צה"ל.
