העולם הזה והבא
דף הבית  >> 
 >> 
הרשם  |  התחבר
מאמרים

העולם הזה והבא 

מאת    [ 18/12/2009 ]
מילים במאמר: 8834   [ נצפה 5433 פעמים ]

 
 

בע"ה

 

"העולם הזה,

העולם הבא

וקוד התורה"

הקדמה:

"מה יקר חסדך ה', ובני אדם בצל כנפיך יחסיון:

ירויון מדשן ביתך ונחל עדניך תשקם:

כי עמך מקור חיים, באורך נראה אור:

משוך חסדיך לידעיך וצדקתך לישרי לב.(תהילים ל"ו)”.

לכל אחי ורעיי שלום ולכל מן דעוסקין באוריתה די בכל אתר ואתר

שלום וברכה:

כיצד אפשר לפענח את כל התורה? על פי הקוד הגימטרי או לפחות לגעת בכמה נקודות, לעמוד על משמעותן של המספרים המייצגים את האותיות והקשר שלהם לעולם הצבעים והצורות.

יצירה ממוחשבת על פי אותו קוד…

בחלק השני של המאמר אנסה להראות  שיש בהרבה פסוקים בתנ"ך ובתפילה שמחולקים לשניים על ידי ו' החיבור, :, ',',  שני פסוקים, שני פרקים צמודים וכו'.

אפשר לנתחם או לפרשם כך שהחלק הראשון מתייחס לעולם הזה והחלק השני מתייחס לעולם הבא אם במרומז ואם במפורש.

בחלקו האחרון אביא מספר דוגמאות איך אפשר ללמוד משפעת החזירים עניינים הקשורים בעבודת ה'.

לסיכום, הממד העכשווי של התורה מאפשר לגשר ולחבר נושאים שונים מתוכה ומחוצה לה.

קוד התורה והתפילה:

א ידוע שיש לתורה 70 פנים והיא מתחלקת ומובנת בארבעה רבדים: לפשוטו של מקרא, רמז- גימטריות, דרש – מדרשים וסוד – פנימיות התורה, חסידות וקבלה.

דוגמה מפרשת השבוע:

ב.

מצאתי שני עניינים מסקרנים. האחד הוא רצף של מילים דומות, כאשר הופכים אותן למספרים על פי שיטת הגימטרייה נוצר רצף מספרים כמעט מחזורי אשר מזכיר קוד בינארי של שפת המחשב – אפסים ואחדות.

איזו משמעות יש למספרים ולמחזוריות ?

דוגמאות מהתפילה:

המילה מתחתיה ערך האותיות במספרים יחידים לפי הגימטרייה, סך האותיות, סך הערך הגימטרי גדול וקטן.

ומתחת עמודות לפי אותו הערך:

שמע ישראל

743 31231 – 8 אותיות,  951 גימטרייה גדולה, 6 גימטרייה קטנה

עמודות שמע ישראל

XXX

XXXX

XXXXXXX

 

X

XXX

XX

XXX

X

XXX

"והערב נא את דברי תורתך בפינו...ונהיה אנחנו וצאצאינו וצאצאי צאצאינו..."

"שומר ישראל, שומר שארית ישראל ואל יאבד ישראל האומר שמע ישראל".

"שומר גוי אחר, שומר שארית עם אחד, ואל יאבד גוי אחד המייחדים שמך ה' אלוקינו ה' אחד”.

"שומר גוי קדוש, שמור שארית עם קדוש המשלשים בשלוש קדושות לקדוש".

("...קדוש, קדוש, קדוש")

"ה' מלך ה' מלך ה' ימלוך לעולם ועד".

"גד גדוד יגודנו והוא יגוד עקב: עקב יגוד והוא יגודנו גדוד גד" (בראשית מ"ט).

"אין כה', אין כאדוננו, אין כמושיעינו. מי כה', מי, מי... נודה לה', נודה... נודה..."

 

 

ברכת כוהנים:  3 מילים, 5 מילים, 7 מילים = סידרה

"יברכך ה' וישמרך.

יאר ה' פניו אליך ויחנך.

ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום".

 

מתוך "ובא לציון גואל": (השאלה מתי ואולי זה כבר קרה ואיך יתפלל פיו ולבו שווים, תפילה ללא כוונה כמו גוף בלי נשמה – משיח NOW)

"מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך".

"מקבלין דין מן דין".

"קדיש לעלם ולעלמי עלמיא".

"ובטח בה' והיה ה' מבטחו".

"עדי עד".

"מימים ימימה".

"פקוד פקדתי".

היו מילות הצופן בפי משה מעם ה' שעל פיהן ידעו שהגיע זמן הגאולה.

לאחר מות משה נאמר אז יקום העם רמז לתחיית המתים מובא בגמרא.

בפרשת ואתחנן מסופר ממש איך אירעה תחיית המתים לכל ישראל הנרמזת מפורשות מן הפסוקים כאשר קיבלו התורה בסיני, ולאחר שתי דברות ביקשו ממשה שיקבל עבורם את התורה מאת ה' “כי ידבר האלוקים את האדם וחי?  ועתה למה נמות, כי מי כל בשר אשר שמע קול אלוקים חיים מדבר מתוך האש כמונו וחי“. מכאן שהחיה אותם לאחר שפרחה נשמתם מאהבה רבה לאור גילוי הדיבור האלוקי שהיה במתן תורה.

לסיכום, החזרה על אותו התוכן מקנה תוקף כמו שבועה הנחרטת חזק יותר בזיכרון (בתהילים אומר דוד  תחנונתי  שההתחנן עד הסוף - ת').

בתחנון: אשמנו, בגדנו, גזלנו... לפי סדר הא"ב.

כך גם ב"אשת חייל" (משלי לא).

ו"באשרי יושבי ביתך" (תהילים).

ובסדר ליום הכיפורים.

להראות שאפשר היה להוסיף עוד ועוד, רק מה –  נגמרו לנו האותיות..

בשירת הים מילים המתחילות באות א': “אמר אויב ארדוף אשיג אחלק שלל”.

בתפילת "ברוך שאמר" יש חזרה על המילה ברוך 13 פעמים.

גם בברכות השחר ו' חוזרת לאחר "קריאת שמע" ויציב ונכון וקיים...  15 פעם ברצף.

בברכות השחר – חזרה על המילה מה – "מה אנחנו מה חיינו...”

ידוע שראשי תיבות "אנא בכח" שם מ"ב אותיות הוא, אך יש לשים לב לחריזה של סופי הפסוקים שיוצרים שלמות כגון:

צרורה, נורא, שמרם, גמלם, עדותיך, קדושתך, תעלומות.

ה,-א,                   מ, מ,                  כ, כ,              ת

סופי המילים בארמית לפני הקידוש שלליל שבת – 

...סעודתא דמהינותא שלימתא חדותא דמלכא קדישא...עתיקא..לסעדא בהדה

..תפוחין, קדישין, אנפין, אתין.

וכן היה מקובל על החכמים לחתום שמם בראשי התיבות של פסוקי שריהם. ראה "אזמר בשבחין" –  אני יצחק לוריא בן שלמה- אריז”ל,

"לכה דודי” - שלמה הלוי.

בדבר אחר שם ה' במולקולת המים H2O:

ה=H שני H = ה ' ה' O בנויה מנקודה, ורדיוס הוא קו הינו מי' הי נקודה וו' היא רדיוס. מכאן כל אותיות שם הויה שם הוי"ה (מלשון אוי וי) במחנה, המים הזידונים הוא רומז על היפך הרצון האלוקי ששמו י' ה' ו' -ה' ואסור להגותו בדיבור.

ג. אם נסדר את המספרים המתקבלים מקטע טקסט לפי מטריצה נקבל גרף או  עמודות.

מילים חוזרות בין פסוקים במזמור כ"ט : הבו לה', ה' בקול, מים, קול ה', שבר, עגל, בן ראמים, קול, יחיל, ישב, מעמו.

 

חנוכיות

מצאתי שאפשר לצייר חנוכיות מן האותיות החוזרות לאורך הפסוקים דלקמן :

מזמור לאסף אלוקים אל דמי לך אל תחרש אל תשקוט אל.

ע”ג: "מזמור לאסף אך טוב לישראל אלוקים לברי לבב"

 מזמור פ"ג מזמור ל': "אליך ה' אקרא לאל אדנ-י אתחנן".

תפילה... הטה אזנך ענני כי עני ואביון אני. מזמור פ"ו

"ישישו וישמחו"

אדו-ני יחשב לי לעזרתי ומפלטי את אלוקי אל תאר".

דודה ברביבים תמגגנה".

"נאור אתה אדיר מהררי טרף" (תהילים ע"ו).

"אתה נורא אתה".

"באתי במעמקי מים ושבלת".

כל מזמור קי"ח הוא חנוכיות הרבה. עיין שם "הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו וגו'”.

כמו כן בפיוטי הסליחות.

מזמור ק"ל : "קיותי ה' קיותה.." ,

”שומרים לבוקר, שומרים לבוקר "

"...פדות והוא יפדה..."

קל"ז "ערו ערו עד היסוד בה" ודוגמאות נוספות מתהילים:

"אויבי ישובו ובשו", "חננו ה' חננו", "ההוד וההדר", “על הזקן, זקן אהרון", "ברכו את ה'  יברכך ה'”, “כפור כאפר יפזר", “להתעולל עלילות", "שמן ראש אל יני". "ולציון יאמר איש איש יולד בה", "ואת הארץ תזכור" – חיבת העם על ידי הארץ".

במידה בה האדם מודד, מודדים לו.

קמ"ז : "...כצמר. כפור כאפר יפזר".  מזמור נ"ז פס' ח', ט', י'. בתפילה בסדר הקורבנות על הפסח נאמר : אינו נאכל אלא...*4

בתוכנת GIMATRIC שכתבתי ניתן להמיר אותיות למספרים על ידי ערכם הגימטרי לפי טבלה שבה כל אות שווה למספר: א=1, ב=2, ג=3 וכולי.

ועל ידי נוסח ופונקציות מסוימות אפשר ליצור ציורים מופשטים או מורכבים.

ניתן להשתמש גם בערך הגימטרי של כל המילה או המשפט ולהציב ערכים אלו בנוסחאות מתמטיות כמו אלו שיוצרות פרקטל, על פי תאוריית הכאוס שמראה איך יש סדר באי סדר כביכול ואיך המתמטיקה ממחישה אין סופיות, שהוא גם שמו של הא-ל, אין סוף ברוך הוא.

ד. למה זה חשוב? כדי למצוא תשובות או כדי לפתח רעיונות חדשים, מקוריים עם בסיס אלוקי...

בחזון יחזקאל מתואר מראה ה' כמראה הקשת בענן.

לפי ויקיפדיה ובאתר "קבלה לעם", כאשר חיפשתי תשובה לשאלה לאלו אותיות מתאים איזה צבע כדי לפתח את התוכנה, מצאתי אזהרה מהתלמוד כי "כל המתבונן בצבעי הקשת מוטב היה לו לא היה בא לעולם". יש המפרשים שלא הכוונה לקשת ממש, שהיא אות המסמלת שאילולא הברית שהבטיח ה' לנח היה מגיע לנו שיהיה עוד פעם מבול לא עלינו, אלא הכוונה למתבונן במעשה מרכבה והוא סודות התורה. חז"ל דרשו שיתקיימו כמה תנאים לפני שיעסוק בסוד קודם, יתמלא בלימוד משנה ופוסקי הלכה שיהיה לו מושג ביהדות ושיהיה בן 40 ומעלה ובעל משפחה, מיושב בדעתו ויהיה ירא שמים וכולי.

מכל מקום, למדתי שעל פי הספירות החכמה היא לבן והיא הראשונה כמו שהדף לבן ולבסוף באות האותיות שהן שחורות לכן מלכות תהה בשחור

בטווח בינה ובריאה היא מייצגת אדום צבע של פעולה וירוק לספירת התפארת.

תכונתו היא הרוגע שמעביר צבע זה לפי מה שמצאתי במאמר של גלית שראל על קשת הצבעים מאתר "reader”. 

צבעי הקשת לפי סדרם הם: אדום, כתום, צהוב, ירוק, תכלת, כחול, סגול.

המסקנה היא שלפי הקשת וחוקי תורת הצבע ניתן להשלים את הפאזל.

למשל, ירוק נוצר משילוב של אדום וכחול ותפארת היא שילוב של חסד וגבורה.

כחול הוא צבע השמים, לכן הוא מייצג אין-סופיות כמו חסדי ה' – רב חסד.

המשך במאמר נפרד על האותיות...

 

א            דוגמאות מהמקרא:

למרות שלפי המתואר בפרשת "בראשית" יש  פעולה הפוכה של גירוש האדם מגן עדן אל העולם, אין הדבר נעשה אלא כדי שהאדם יעמוד על תיקונו ויהיה ראוי לקבל שכרו לעולם הבא בצדק ולא כמתנת חינם, שכן בדרך זו ירגיש יותר טוב עם עצמו... אם תתבונן בכך שה' מחדש בכל רגע מעשה בראשית  ומהווה יש מאין, תהיה מחובר לגן עדן (מהתניא) התורה עץ החיים.

גן עדן אומר: עורי צפון ובואי תימן הפיחי גני יזלו בשמי יבוא דודי לגנו ויאכל פרי מגדיו  (שיר השירים).

עולם הבא פירושו להבין את התורה על כל רבדיה, לחיות בכל העולמות ובכל הפרד"ס כעניין אחד על ידי השגת המהות.

יש חמישה עולמות: העולם הזה, גן עדן וגיהינום, ימות משיח, תחיית המתים,

ועולם הבא שהוא המדרגה העליונה והסופית והנצחית השמורה לצדיקים, ואלו שיעברו בהצלחה את כל הגלגולים  ושלושה ימי הדין –  הראשון לגוף הוא יום כיפור, השני לנשמה לאחר פטירת האדם, והשלישי והאחרון הוא יום הדין הגדול והנורא שבו כל הנשמות ידונו מי לחיי נצח ומי לחרפות ולדיראון עולם.

וטוב לחזור בתשובה שעה אחת קודם, שאז זדונות יהפכו לזכויות ואין ייאוש כלל.

רמז לתיאוריה שאותה הצגתי הוא בפסוקי הבריאה "ויהי ערב (עולם הזה החשוך) ויהי בוקר..." (העולם הבא המואר באור ה').

ששת ימי הבריאה – עשייה, עבודה והיום השביעי מנוחה (לנשמה) "כי אלף שנים בענייך כיום אתמול" (תהילים צ').

העולם הזה עד ששת אלפים שנה והעולם של אחרית הימים באלף השביעי עכשיו התש"ע.

5,770 שנה, כלומר ערב שבת – יום שישי אחה"צ – יש המקבלים שבת טרם כניסתה מפאת כבודה. לכן יש סיבה לשמחה...

למעשה אנו מונים את הימים מיום היווצרות אדם הראשון (ביום השישי) וממד הזמן שתלוי במקום קשה לקביעה על פי תיאוריה מדעית, כך שגיל העולם לוטה בערפל מהו יום אז ללא כוכבי לכת? האור הגנוז שאמר ה' "ויהי אור" היה למעשה הבריאה הראשונה, ולא השמים או הארץ הוא המטרה הסופית והוא נגנז בתורה ויתגלה לעתיד לבוא.

בפרשת "נח" יש תיאור על עולם שחוטא ולאחר מכן מבול ובנייה מחודשת של עולם חדש...

בפסוק "אלה תולדות נח (עולם הזה) נח איש צדיק תמים היה בדורותיו את האלוקים התהלך נח".

כלומר, לעולם הבא יגיע מי שיעבוד את ה' בתמימות ויהיה צדיק שנאמר : "כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא שנאמר”: "ועמך כולם צדיקים לעולם ירשו ארץ נצר מטעי מעשה ידי להתפאר".

וביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד. אז יתגלה ה' ויראו כולם כי אתה הוא ה'....

כך גם בפרשת "לך - לך" מהמצב הנוכחי – ארצך, מלשון רצון למצב בו אתה עושה רצון ה' ואעשך לגוי גדול"...

כך מדובר על עם ישראל שיגדל כוחם מאוד באחרית הימים בזכות התורה והמצוות אשר קיימו הם ואבותיהם בדורות הקודמים ונשב בבטחה בארץ ישראל.

בפרשת "וירא" "וירא אליו (ה' אל אברהם) באלוני ממרא והוא יושב פתח האוהל כחם היום" – פתח הוא שער המבדיל בין רשויות, עולמות אם תרצו מתוך החום והמצב הכואב שבו היה שרוי. לאחר שעשה ברית מילה תצמח הישועה ומזרע זרעו יצא המשיח הגואל שנאמר בתהילים קכ"ו: "שיר המעלות בשוב ה' את שיבת ציון היינו כחולמים אז ימלא צחוק פינו".

על כן נרמז בשם בנו יצחק.

בפרשת "חיי שרה" רואים כמה חשוב ומשמעותי היה לאברהם לרכוש את האדמה ולקבור בה את שרה, ושיהיה גם לו ולצאצאיו מקום להיקבר –

הזדמנות לקדש ה' ויצירה מכובדת של מעבר מהעולם הזה לבא.

הזהר מביא ששרה "נחתת וסלקת ולא נפגעה מהירידה (למצרים לאבימלך והקושי שעברה עד שילדה),  לכן שלה הם החיים והחיים שלה הם

בפרשת "תולדות": "ויעקוב נתן לעשו לחם ונזיד עדשים ויאכל וישת ויקם וילך ויבז עשו את הבכרה"

עשו (אדום [מרבה דמים], שמהם יצאו חלק מאומות העולם) נהנה מתענוגות העולם הזה, אוכלים ושותים בחושבם שהוא העיקר ובזים לבכרה – הברכה לעתיד...

עניין הלחם כמשל בפני עצמו לגלות ולגאולה מבריאת עולם על אחרית הימים:

דרך הכנת הבצק, כך למדתי בכלכלת בית מפי מורתי רותי שתחי'ה  עם פירוש שלי. מערבבים את החומרים היבשים: קמח (הגמרא סוברת אפשרות שפרי עץ הדעת היה חיטה), מלח (הארץ), סוכר (תורת הרמז שנקרא פרפראות) בקערה. ולאחר מכן מוסיפים את הנוזלים: שמן (סוד) ומי שמרים, מפוררים את העיסה לפירורים אחידים (תהלך הפירוד שהתחיל בבבל), ורק לאחר מכן מתחילים ללוש, תוך כדי הוספת מים (הוספה בתורה מאחדת ומדביקה), לקבלת גוש אחיד וחלק (קיבוץ גלויות) ומניחים לתפוח (סוף הגלות), לאפייה (עקבתה דמשיחה) ולאכילה (גילוי הגאולה השלמה).

בפרשת "ויצא" מוסבר בחסידות על העזיבה של יעקוב את ארץ-ישראל לחרן וחזרתו כמשל על חיי האדם בעולם, של הנשמות תחילה ואז לפני ירידת הנשמה לגוף (חו"ל) מלמדו מלאך כל התורה. כך ליוו את יעקוב מלאכים כמתואר בחלומו לפני צאתי לחרן. כך העולם הזה, אשר מה לעשות –  רובו עד כתיבת שורות אלה עדיין רע – לשון חרון אף.

ולאחר שהאדם מחזיר נשמתו – כמו שחזר יעקוב לארץ-ישראל, מלווים אותו מלאכים של חו"ל. אלו נבראו מהמצוות שעשה ויש הזוכים לראות גן עדן עוד בחייהם כמו יעקב.

בפרשת "וישלח":

מתואר המאבק של יעקוב במלאך שרו של עשו כל הלילה. כך הגלות שייכת לשלטון אדום רומא, ארה"ב שהם צאצאיו, והתקופה הזאת היא כחושך, שכן אין רואים אלוקות במוחש. יש הסתר והעלם כאילו רק חומר ללא רוח, אך לבסוף מתגבר יעקוב כי "עלה השחר" – יש לומר שירות לה', "ויזרח לו השמש" –  אור = גאולה אור ה', נתרפא יעקוב רמז לכך שבזמן הגאולה נתרפא מתחלואינו, ואז נכנס יעקוב לארץ ישראל שהיא מנגד לגלות.

בפרשת "וישב":

רואים איך הגאולה מתחילה מן המקום הכי חשוך, כמו שיוסף נזרק לבור על ידי אחיו ואחר כך לכלא והוא לא הפסיק לבקש את שלום אחיו כאשר ציוו אביו. כמו בגלות גם הוא תעה בשדה ואין מים (משל לתורה) בבור. וכמו עם ישראל שנלקח בעל כוחו מארצו לגלות,  גם הוא נסחר על ידי שיירת מדיינים,

ואחר כך לישמעאלים, ואחר כך למצרים.

מהצד השני אנו רואים שיהודה ירד בעקבות הפרשה מאחיו, אך גילה גדולתו כאשר הודה בפני תמר "צדקה ממני" ונעשה ראוי שיצא ממנו המשיח.

פרשת "מקץ": מתואר איך עולה יוסף מבירה עמיקתא לאיגרא רמה,

מהחושך של הכולא, כמו שהגוף כולא את הנשמה, לעולם הבא שהיא שליטה והגוף כאילו איננו..

בעולם הבא אין שליטה ליצרים ותאוות כמו אכילה ושתייה ואין תפיסה לזמן – יום שכולו ארוך. לכן בעולם הזה תנה כמו בעולם הבא ללא כעסים, קנאה ותגבר הרוח על החומר.

בפרשת "וייגש": מוסבר על פי החסידות שיוסף הוא (ממנו) כביכול המשיח של ישראל בגלות, ואילו מיהודה משיח בן דוד יהיה המשיח של הגאולה – פירוש למילותיו "בי אדוני".

בפרשת "ויחי": "ויקרבו ימי ישראל למות". בעולם הזה יש מוות אך אם נמצא חן בעיני ה' יעשה עמנו חסד ואמת לעתיד לבוא "ולא תקברני במצרים" – מצרים אומר יעקוב ליוסף.

פסוקים נוספים מפרשיות התפילין:

מפרשיית "קדש לי"(פרשת "בא”): "שבעת ימים תאכל מצות (עולם הזה יש בו עניין האכילה), וביום השביעי חג לה' (ככתוב בתהילים צ': "כאלף שנים בענייך כיום אתמול" – כנגד כל יום בבריאה אלף שנים בימות העולם, מכאן שבאלף השביעי כנגד יום השבת תבוא המנוחה והגאולה –  חג לה').

שומר שבת, שכרו בעולם הזה ולעולם הבא שנאמר: "אם תשיב משבת רגלך עשות חפציך ביום קדשי... אז תתענג על במתי ארץ והאכלתיך נחלת יעקוב אביך". ישעיה נ"ח.

"והיו הדברים האלה לאות על ידיך (עולם הזה – המיוחד בעשייה בידיים) ולטטפות בין עינייך" (עולם הבא שמיוחד בעצם הנשמה שמקומה במוח).

אז ישיר משה את השירה  האזינו השמים ואדברה... שמות ט"ו.

אז יבנה יהושוע מזבח לה'. אז יבנה שלמה  מקדש.

אז –  בלשון עתיד נאמר לאחר תחיית המתים.

ומתי ה' יחיה המתים ? כאשר אנו נפסיק להמית החיים.

זהר פ' חיי שרה על הפסוק בירמיה והיה כערער בערבה עליו וראי כי בא טוב – זו תחיית המתים.

פרשת "בחוקותי" – תיאור מצב אידיאלי של לעתיד לבוא ואף להווה אם נלך בחוקות ה' וחלילה אם לאו. אך יש פירוש חסידי המסביר שגם הקללות לכאורה בפנימיותם הם ברכות וכן לגבי פרשת כי תבוא.

ספר שמות הוא הרי ספר הגאולה שבו מתוארת יציאת מצרים.

הזוהר פותח ואלו שמות בני ישראל, מצטט מדניאל והמשכילים המבינים בחכמת התורה יזהרו כזוהר הרקיע. וכשם שהזוהר מאיר ומתפשט כך בני ישראל במצרים מאירים את החשיכה, ומי שטועם מפרי עץ החיים (התורה), פרי הקדושה – זוכה לחיים בעולם הזה והבא. קדושה קשורה לחכמה שמביאה חיים . לעומתה טומאה – טמטום אטימות – מוות.

פרשת "וארא" מדרש תנחומא דורש. פרשת "בשלח”: "ויהי בשלח פרעה את העם" ממצרי העולם הזה אל מרחבי העולם הבא.

פרשת "יתרו”: "וישמע יתרו" –  מה שמע שמועה ובא? שמע שיש עולם הבא על רמז ישראל ומצרים. ובזהר מובא שהע"ה הוא סוד התורה והאותיות –"נהר היוצא מעדן..."

פרשת "משפטים": בפסוק כי תקנה עבד עברי ששת שנים עבד (ששת אלפים שנה לספירת חיי העולם הזה) ובשביעית ייצא לחופשי (לחיי נצח לעולם הבא).

ובשביעי יצא האלף השביעי ששייך למאות של העולם הבא (מהזוהר). "ונכרת הנפש היא מעמיה": העונש כרת הנו על הנפש, שתיכרת לאחר מותו של האדם לא יהיה מחובר לה' ולעם.

פרשת "תרומה": התרומה עצמה נועדה לבניית המשכן שכל תכליתו ליצור אווירה בעולם של עולם הבא וכך היה במקדש.

פרשת "תצווה": שמן למאור לנר תמיד רומז על הנשמה שהיא נצחית ועל החיים הנצחיים בע"ה.– ראה גם מדרש תנחומא.

פרשת "כי תשא": את ראש בני ישראל לפקוד הפקודים ונתנו איש מחצית השקל לכפר, תרומה לה... השוויון בין עשיר לעני, עניין החצי והפדיון לה' –  כל אלו רומזים על הכנה לעולם הבא.

עניין ששת ימים תעשה... וביום השביעי... כי אלף שנים היו בענייך כיום – תהילים משל לששת אלפי שנים מבריאת העולם לאלף השביעי שאנו בפתחו. ניתן לקבל את השבת על עצמו לפני כניסתה, היינו, בצהרי יום שישי ולהתחיל לחיות גאולה מיד.

פרשת "ויקהל": “ויקהל משה את כל עדת בני ישראל". ברור שכאשר ייבנה המקדש ינהרו אליו לירושלים. כל העם וכל הגויים יתקבצו שמה לראות פי ה' כמובא בנביאם על תקופת הגאולה. כך תהיה מצוות הקהל שם תקרא התורה ברוב עם. וכך קורה עם הנשמות בעולמות העליונים שנהנות מזיו השכינה ולומדות תורה מפי הגבורה.

פרשת "פקודי": "אלה פקודי המשכן משכן העדות". פעמים "משכן" –  משכן של מתה הוא עדות למשכן של מעלה. יום פקודה – "פקוד יפקוד" –  יום הגאולה.

פרשת "ויקרא": "אדם כי יקריב קרבן". כל עניין הקורבנות מבטא רצון להתקרב אל הבורא שדבר זה יהיה בשלמות ואחדות בעולם הבא.

פרשת "צו": "זאת תהיה תורת העולה היא העולה על מוקדה". התורה היא הדבר היחידי שתמיד בעלייה וממוקד מטרה – ממוקד- ה'.

 פרשת "שמיני": "ויהי ביום השמיני", יום חנוכת המשכן והשראת השכינה בו ובעולם, היה יום שמסמל יציאה מן הטבע הרגיל (שבוע), המקרה של בני אהרון שרו להתעלות עד כלות הנפש.

פרשת "תזריע": “אישה כי תזריע וילדה זכר", הוא אין אחריו לידה לכן מסמל גאולה אחרונה ושלימה.

פרשת "מצורע": “זאת תהיה תורת המורע ביום טהרתו”. ביום שנוכל להצביע ולומר הנה זה בא – משיח ו'זה'  אלי ואנוהו' נהיה מטוהרים מהצרעת – יצר הרע שבנפשנו.

פרשת "אחרי מות": בעולם הבא אין מיתה, לכן יכול להיקרא אחרי מות – "והוא ינהיגנו על מות”.

פרשת "קדושים": "קדושים תהיו כי קדוש אני". אין צורך לפרש. ברור שזה מצב אידיאלי שמשקף את חיי העולם הבא.

פרשת "אמור": "...אל הכוהנים.. לא יטמא איש בעמיו". שמירה על הטהרה מאפיינת את הע"ה.

פרשת "בהר": קיום מצוות התלויות בארץ "כי תבואו אל הארץ–" – ארץ חפץ – רצון ה'  שעתידה להיות בכל העולם.

 פרשת "בחוקותי": "אם בחוקותי תלכו ואת מצוותי תשמור.. ונתתי גשמיכם בעייתם": יום ירידת גשמים – הגשמה של תכלית הבריאה; "בעייתה  אחישנה",

מוזכר הרבה השורש גאל "ואם גאול יגאל השדה".

פרשת "במדבר": "איש על דגלו", כמו "מי זאת הנשקפה כמו שחר...איומה כנדגלות", כמו דגלים של מעלה. מציין זיקה של עם ישראל לעולם עליון. מהרבי.

פרשת "נשא": דין סוטה נלמד שם –  "איש איש כי תשטה אשתו". כך גם ישראל והקב"ה שאיזשהי אישה כשרה העושה רצון בעלה ואין אדם עובר עברה אלא אם נכנסה בו רוח שטות. במס' סוטה יש הרבה עניינים הקשורים לע"ה.  "נערה שעיניה יפות אינה צריכה בדיקה".

פרשת "בהעלותך": "...בהעלותך את הנרות". שתהיה שלהבת עולה מאליה,  כך נשמת אדם להאיר מאליה מאתה ועד ע"ה. פרשת "שלח": "ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם...וזכרתם את כלמוות ה'".

פרשת "קרח": “כל תרומת הקודשים אשר ירימו בני ישראל לה' נתתי לך ולבניך ולבנותיך אתך לחוק עולם ברית מלח עולם הוא לפני ה' לך ולזרעך אתך". במדבר י"ח 19 . 

פרשת "חקת": "זאת חקת התורה...ויקחו אליך פרה אדומה תמימה אש מום אין בה...  והיתה לבני ישראל ולגר הגר בתוכם לחקת עולם".

פרשת "בלק": “אראנו ולא עתה אשורנו ולא קרוב דרך כוכב מיעקב וקם שבט מישראל ומחץ פאתי מואב וקרקר כל בני שת”.

 פרשת "פנחס": "... והיית לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם...".

 פרשת "מטות": "..אל ראשי המטות.. איש כי ידור נדר... ואם הפר יפר אותם אישה ביום שמעו... ואם החרש יחריש לה אישה מיום אל יום והקים את כל נדריה... " מרומז על הקב"ה, שבועתו לעם ישראל מהעולם עד העולם יום – גאולה, לילה גלות. לחזור בתשובה לפני שיעבור היום.

פרשת "מסעי": מסעות אלו קורים אצל האדם בתהליך נפשי ועוברים על העם בצורה כללית עד הגאולה. מ"ב המסעות רומזים גם לשם ה' בן מ"ב אותיות. "ודברת בם".

פרשת "דברים": “ה' אלוקי אבותיכם יוסף עליכם ככם אלף פעמים ויברך אתכם כאשר דיבר לכם". “לא תיראום כי ה' אלוקיכם הוא הנלחם לכם".

פרשת "ואתחנן": “וידעת כי ה' אלוקיך הוא האלוקים הא-ל הנאמן שומר הברית והחסד לאהביו ולשמרי מצותיו לאלף דור".

פרשת "עקב": “ארץ אשר ה' אלוקיך דורש אותה תמיד עיני ה' אלוקיך בה מראשית השנה ועד אחרית שנה”. מצוות מזוזה – "למען ירבו ימיכם וימי בניכם על האדמה אשר נשבע  ה' לאבותיכם לתת להם כימי השמים על הארץ".

פרשת "ראה": "...ומשלת בגוים רבים ובך לא ימשלו". "בנים אתם לה' אלוקיכם... כי עם קדוש אתה לה' אלוקיך ובך בחר ה' להיות לו לעם סגולה מכל העמים".

פרשת "שופטים": ”כי יכרית  ה' אלוקיך את הגויים אשר ה' אלוקיך נותן לך את ארצם וירשתם וישבת בעריהם ובבתיהם.”

פרשת "כי תצא":” והיה בהניח ה' אלוקיך לך מכל אויביך מסביב בארץ אשר ה' אלוקיך נותן לך נחלה לרשתה תמחה את זכר עמלק מתחת השמים לא תשכח.

 פרשת "כי תבוא": "יקימך ה' לו לעם קדוש כאשר נשבע לך".

"והיית רק למעלה ולא תהיה למטה כי תשמע אל מצות ה'".

פרשת "ניצבים": "אתם ניצבים היום...ה' אלוקיך כורת אתך היום... למען הקים אותך היום לו לעם..”. משמע שזה תקף באופן נצחי, תמיד יאמר היום. "לאהבה את ה' אלקיך לשמוע בקולו ולדבקה בו כי הוא חייך ואורך ימיך לשבת על האדמה אשר נשבע ה' לאבותיך לאברהם ליצחק וליעקוב לתת להם".

פרשת "וילך": “...ה' אלקיך לא ירפך ולא יעזבך". " וענת השירה הזאת לפניו לעד כי לא תישכח מפי זרעו...".

פרשת "האזינו": "ראו עתה כי אני אני הוא אין אלוקים עמדי אני אמית ואחיה  מחצתי ואני ארפא ואין מידי מציל".

פרשת "וזאת הברכה": “אשריך ישראל מי כמוך עם נושע בה' מגן עזרך ואשר חרב גאותך ויכחשו אויביך לך ואתה על במותימו תדרוך".

והיו הדברים האלה לאות על ידיך (עולם הזה – המיוחד בעשייה בידיים) ולטוטפות בין עינייך (עולם הבא שמיוחד בה עצם הנשמה שמקומה במוח).

העיסוק בסוגיית תחיית המתים קיבל עדות בכתב ביתר שאת לאחר חורבן בית ראשון, שכן עד אז זה היה פשיטה שיש ותהיה תחיית המתים. לכן לא הוצרך הכתוב לחזור ולהזכיר זאת במפורש, אך לאחר הגלות ועקב אובדן רגש הכלל של ישראל, הפרט רצה בתחושת הביטחון עד שנהפך ערך זה ליסוד ועיקר באמונת ישראל כמובא ברמב"ם.

ב.

דוגמאות הנביאים:

ליהושע (לשון ישועה) ה' אומר: "משה עבדי מת (סוף העולם הזה תורת משה) ועתה קום (תחיית המתים) עבר את הירדן (עבור לעולם הבא, ירדן לשון ירידה) אתה וכל העם..."

הסיפור על נעמן מלך ארם שהיה נגע הצרעת עליו וביקש עזרה ממלך ישראל שענה הכאלוקים אנוכי להמית ולהחיות?

שמואל: ב' ז':  "על כן גדלת אדונ-י .

ה' כי אין כמוך ואין אלוקים זולתך... ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ... ותכונן לך את עמך ישראל לך לעם עד עולם ואתה ה' היית להם לאלוקים". תפילת דוד: “וברך... להיות לעולם לפניך. יבורך בית עבדך לעולם".

מלכים: “יחי אדוני המלך דוד לעולם”. “ויהי ככלות שלמה לבנות את בית ה'...ויאמר ה' הקדשתי  את הבית  הזה אשר בנתה לשום שמי שם עד עולם והיו עני וליבי שם כל הימים". “מכון לשבתך לעולמים".

ישעיה  כ”ו: "והקיצו והרנינו כל יושבי עפר". ובתפילה נאמר "מקיים אמותו לישני עפר".  “וינטלם וינשאם כל ימי עולם".

שלעתיד לבוא יהיו לנו חיים נצחיים ובילע המוות לנצח (ישעיה).

"הנער בן מאה יקרא ילד".

"יחיו מתוך (בא"י) נתיב יקומו (חו"ל)”. "אתהלך בארץ חיים ".

ירמיהו: “הודו... כי לעולם חסדו", ל"ג 11. "כי מעולם  שברתי לך". "ואהבת עולם אהבתיך". יחזקאל ל"ז – חזון העצמות היבשות : "כה אמר ה' לעצמות האלה הינה אני מביא בכם רוח וחייתם. ונתתי עליכם גידים והעליתי עליכם בשר וקרמתי עליכם עור ונתתי בכם רוח חיים... והנה רעש ותקרבו העצמות עצם אל עצמו וראיתי והנה עליהם גידים ובשר ויקרם עליהם עור מלמעלה ורוח אין בהם... מארבע רוחות  בואי הרוח  ופחי בהרוגים האלה ויחיו... ותבוא בהם הרוח ויחיו ויעמדו על רגליהם חיל גדול מאוד מאוד. ויאמר אלי בן אדם  העצמות האלה כל בית ישראל המה הנה אומרים יבשו עצמותינו ואבדה תקוותינו נגזרנו לנו. לכן הנבא להם. כה אמר ה'  הנה  אני פותח את קברותיכם והעליתי אתכם מקברותיכם עמי והבאתי אתכם אל אדמת ארץ ישראל". "אחיך אחיך אנשי גאולתך".י"א 15.

תרי-עשר: הושע: ה' אומר לישראל "... וארשתיך לי לעולם וארשתיך לי בצדק ובמשפט ובחסד וברחמים וארשתיך לי באמונה וידעת את ה'. יחינו מימים ביום השלישי יקמו ונחיה לפניו"... כי חסד חפצתי... ואנכי ה' אלקיך מארץ מצרים ואלוקים זולתי לא תדע ומושיע אין בלתי. שובה ישראל עד ה' אלוקיך... קחו עמכם דברים ושובו אל ה'... נשלמה פרים שפתינו. מי חכם ויבן דברים אלה נבון וידעם כי ישרים דרכי ה' וצדיקים ילכו בם ופשעים יכשלו בם".

יואל: “ויהודה לעולם תשב וירושלים לדור ודור. וניקיתי דמם לא ניקיתי וה' שוכן בציון". “כמוהו לא נהיה מן העולם".  "ולא יבושו עמי לעולם".

עמוס: “ביום ההוא אקים את סוכת דוד הנופלת.. ובנתיה כימי עולם. למען ירשו את שארית אדום...הנה ימים באים...והטיפו ההרים עסיס וכל הגבעות תתמוגגנה. ושבתי את שבות עמי ישראל...”

עובדיה: “הלוא ביום ההוא נאום ה' והאבדתי חכמים מאדום ותבונה מהר עשו".

יונה: "ואני לא אחוס על נינווה העיר הגדולה אשר יש בה הרבה משנים-עשר ריבו אדם אשר לא ידע בין ימינו לשמאלו ובהמה רבה".

 מיכה: "ומוצאותיו מקדם מימי עולם”. "ירעו בשן וגלעד כימי עולם".  מה ה' דורש ממך כי אם עשות משפט ואהבת חסד והצנע לכת עם ה' אלוקיך. קול ה' לעיר יקרא ותושייה יראה  שמך שמעו מטה ומי יעדה". "שם יגאלך ה' מכף אויביך".

 נחום: מלשון נחמה, מנחם שמו של המשיח. "אל קנוא ונוקם ה' נוקם ה' ובעל חמה נוקם ה' ליראו  ונוטר הוא לאויביו. ה' ארך אפים וגדל כח ונקה לא ינקה..."

  חבקוק: "ברוגז רחם תזכור. אלוק מתימן יבוא וקדוש מהר פארן סלה כיסה שמים הודו ותהילתו מלאה הארץ".

 צפניה: "בעת ההיא אביא אתכם ובעת קבצי אתכם כי אתן אתכם לשם ולתהילה בכל עמי הארץ בשובי את שבותכם לעינכם אמר ה'".

חגי: "כה אמר ה' צבאות לאמור העם הזה אמרו לא עת בוא עת בית ה'  להיבנות".

 זכריה: בהפטרה שקוראים בחג הסוכות בפרק י"ד מדובר על היום שבו ה' יעשה מלחמה בגויים והעם יחזור להתאסף בבית המקדש בירושלים ברגל.

 מלאכי: “הנה אנכי שלח לכם את אליה הנביא לפני בוא יום ה' הגדול והנורא".

ג.

דוגמאות מהכתובים :

בתהילים מדובר הרבה על זמן הגאולה. עיין שם:

כ"ח: "הושיע את עמך וברך את נחלתך (לעולם הזה) ורעם ונשאם עד עולם" (הבא).

ל"ז: "יודע ה' ימי תמימים ונחלתם לעולם תהיה".

"סור מרע ועשה טוב ושכון לעולם".

תהילים כ': “ה' הושיע, המלך יעננו ביום קראנו".

במזמור קמ"כ:  "הוציא ממסגר| נפשו להודות".

תהילים מ"ח: " כי זה ה' אלוקינו עולם ועד הוא ינהיגנו על מות" – עולמית.

"שירו לה שיר חדש", והרי נאמר שאין חדש תחת השמש אלא החידוש הוא שיקיצו וירננו שוכני עפר. וכתוב רק מזמור ולא מזמור לדוד, מכאן שרוח הקודש אומרת – אותו –  זהר "חיי שרה".

בתהילים מדובר הרבה על זמן הגאולה. עיין שם:

ק"ה: שלח חושך ויחשיך (עולם הזה חושך כפול ומכופל. גם מי שחושב שהוא מואר באמת, בעצם עדיין בחושך).

ולא מרו את דברו (עולם הבא נוכחותו קיימת בגלוי, אין מי שמעז להמרות פיו של ה').

כ"ח: "הושיע את עמך וברך את נחלתך (לעולם הזה) ורעם ונשאם עד עולם" (הבא).

בקמ"כ: "הוציא ממסגר| נפשו להודות"

משלי, בסוף מופיע השיר אשת חייל: "רבות בנות עשו חייל ואת עלית על כולנה שקר החן והבל היופי אשה יראת ה' היא תתהלל תנו לה מפרי ידיה ויהללוה בשערים מעשיה". משל על עם ישראל, להבדיל מן העמים האחרים.

איוב מ"ב: "וה' שב את שבית איוב בהתפללו בעד רעהו ויוסף ה' את כל אשר לאיוב למשנה... וה' ברך את אחרית איוב מראשיתו..." בניי חיי ומזוניי. הברכות כמו לאחרית הימים וגם הביטוי –  שב ה' את שבותך, כפי שמופיע בהקשר של גאולה ב"דברים".

שיר השירים – כולו קודש קודשים המספר על החיבור בשפת משלים בין כנסת ישראל לקב"ה ברמה של דוד ורעיה אוהבים. מעיין ע"ה. רות, מכאן ממשיכה השושלת למלך המשיח...מנשואי בועז ורות.. "ברוך ה' אשר לא השבית לך גואל היום... והיה לך למשיב נפש... ותקראנה שמו עובד הוא אבי ישי  אבי דוד". השורש ג.א.ל. מרכזי בסיפור.

איכה: "השיבנו ה' אליך ונשובה חדש ימינו כקדם". "רבת אדונ-י ריבי נפשי גאלת חיי."

 קהלת: "סוף דבר הכל נשמע את האלוקים ירא ואת מצוותיו שמו כי זה כל האדם. כי את כל המעשה אלוקים יביא במשפט על כל הנעלם אם טוב ואם רע." סימן שיש עולם לאחר המוות.  "והארץ לעולם (לנצח) עומדת".

מגילת אסתר מגוללת את סיפור ההצלה המופלא של יהודי פרס והעולם מסכנת שמד של המן. בסיפור נרמז שמו של ה' כמו מסתתר, שנאמר "אנוכי הסת אסתיר פני ביום ההוא" אך סוף טוב הכול טוב. ליהודים הייתה אורה ושימחה ששון ויקר. על מרדכי נאמר בסוף שדורש טוב לעמו (בעולם הזה) ודובר שלום לכל זרעו (עד עולם הבא).

מתוך מקור בגמרא הדן בשאלה תחיית המתים בתנ"ך מניין ?

בסוף ספר  דניאל  שני פסוקים:

"ורבים מישני אדמת  עפר יקיצו  אלה לחיי עולם ואלה לחרפות ולדראון עולם".

 "ואתה לך לקץ ותנוח ותעמוד לגורלך לקץ הימין".

נבואת זכריה מדברת על הגאולה הכללית של העם ברחמים – הציפור רחם היא השרקרק שמבשר: "אשרקה להם ואקבצם כי פדיתם ורבו כמו רבו."

"ולהביא צדק עולמים".

ספר עזרה מסופר על גאולת בבל, עליה לארץ-ישראל ובניין ירושלים ובית המקדש השני. מוכיח שה' לא עזב את עם ישראל ומקיים הבטחתו לגאלנו.

ספר נחמיה, ט': "בני חשבניה שרביה הודיה שבניה פתחיה קומו ברכו את ה' אלוקיכם מן העולם עד עולם ויברכו שם כבודך ומרומם על כל ברכה ותהילה". "מן העולם ועד העולם".

דברי הימים: "אלו" הימים הבאים עלינו לטובה שמסתיימים בפסוקים: "...כל ממלכות הארץ נתן לי ה'אלקי השמים והוא פקד עלי לבנות לו בית בירושלים אשר ביהודה מי בכם מכל עמו ה' אלוקיו עימו ויעל".

"מן העולם ועד העולם". דה א' ט"ז.

"מכון לשבתך עולמים" ד' ה' ב' ו'.....

 "יזכרו לעולם ברחתו דבר ציווה לאלף דור... ויעמידה ליעקב לחוק לישראל ברית עולם" דה"א.

 

ד

דוגמאות מהתפילה ומחז"ל, עיין בסידור ובגמרא

"ה' מלכותה קאם לעלם ולעלמי עלמיא" אונקולוס על שמות.

במסכת סוכה מתואר מה יהיה לעתיד לבוא:

ה' ישחט את היצר הרע. לצדיקים הוא נראה כהר גבוה ולרשעים כחוט השערה.

אלו לאחר שהתגברו עליי ואלו כשלו בו, אלו ואלו בוכים – אלו דמעות של אושר ואלו של עצב.

גמרא בפסחים.

בברכות השחר ובתחילת 18 מקור מירושלמי ברכות ד'.

בזוהר חדש א' ק''מ.

לימוד תורת הנסתר היא תנאי גם לכניסה לעולם הבא.

בזוהר פרשת בחוקותי: 

על הקשר בין המשכן שכינה לגלות ולהבין שזה ביטוי של האין סוף.

מסכת הוריות:

סנהדרין פרק חלק דף צ"א.

מתוך "ואתה קדוש..." –  ערבית של מוצ"ש:

"ובכן יהי רצון לפניך ה' ה' וה' אבותינו שנשמור חוקיך בעולם הזה,

ונזכה ונראה ונירש טובה וברכה, לשני ימות המשיח  ולחיי העולם הבא".

הוא עולם של נצח, ללא ממד של זמן, חיים נצחיים שנאמר: "אורך ימים לעולם שכולו ארוך".

שאומה שלמה מקיימת מלכות שמים, אז ודאי תוסר המחיצה המבדילה ויפול המסך, יתגלה אור ה' והשפע יזרום בחופשיות.

ולא תאמר לצדיק – תשמע יש לך ניסיון, רק תעמוד איתן ותתחשל...

שלום שלום לקרוב (בעל תשובה) ולרחוק (צדיק).

פירוש רש"י לפסוק מישעיה, וכך על פי הרמב"ם שבעל התשובה, למרות שהיה רחוק מתורה ומצוות, כאשר שב הוא קרוב לה' יותר מן הצדיק (אם היה במקומו). הריחוק יוצר קרבה ומחדש האהבה.

על פי התנ"ך משמעות שחושפת פסוקים המרמזים בחלקם על העולם הזה ובחלקם האחר על העולם הבא.

לפני שתמשיך לבאר סוגיה זו חשוב על מאמרם של חז"ל – אל תחקור במופלא ממך, או כניסוח פרקי אבות "אל תתוודה לרשות", ולמה הוזהרנו לא ללמוד זוהר עד גיל 40 לאחר שמילאנו כרסנו ש"ס ופוסקים.

 

 

העולם הזה והבא – חלק ב'

אך אי-אי-אי, איזה נושא מורכב ומסובך,  כבד אך מעניין ובחרת בחיים.

אפשר להגדיר מהו עולם הבא? נוכל למיין מי זכאי ומי אינו זכאי? חז"ל מסרו בידנו טיפים רבים אשר ליקטתי חלק מהם לאלתר:

העולם הבא רמוז בתנ"ך כמקום שאליו עולה נשמה לאחר הפטירה ואלו האנשים הזכאים לו נקראים בני עליה. אלו שאינם זכאים נקראים בני בלי יעל.

המצוות נשארות ומשתמרות מדור לדור ואילו העבירות עוברות ומתכפרות עם הזמן. בכל יום נפרעים מן האדם מדעתו ושלא מדעתו. כך ש

שבידנו רוב גדול של מצוות מדרבנן.

בעולם הבא – גן עדן – מאירה השגת המהות  והנשמה משיגה את מהותה. 

אך גם עכשיו אפשר לחוות גן עדן כאשר רואים איך הכול ברא כל רגע מחדש, יש מאין כמו לפני החטא.

וברגש של התגלות תובנה חדשה סוג של הארה והגשמה.

גן עדן וגיהינום משלימים זה את זה, ואולי יכולים להיות אותה המציאות אשר השוני מתבטא במחשבת המתבונן.

גיהינום אומר: "כי השביע נפש שוקקה ונפש רעבה מילא טוב" – תהילים ל"ה.

הם עולמות נעלים שקדמו לבריאת העולם כמובא בפרקי אבות ועל שניהם נאמר טוב מאוד, כי הגיהינום בסופו של דבר ממרק ומזכך את הנשמה כמו מקלחת טובה ואינו על מנת להעניש. הוא מצטייר כעונש על עבירה על מנת למנוע מלחטוא ואין ה' ותרן – גם לא ויתר למשה רבנו אלא פורס העונש כפי יכולתנו.

כי סוף כל סוף התיקון קרב ומשתלם. שהאדם יבין ויתעורר ויתעלה מחיל לחיל.

ראה מאמר ייסורים ממרקים לרב קוק.

בזכות השאיפה להגיע ולזכות בעולם הבא נבנה, מתקן ומתעלה העולם הזה. עם ישראל מקדש את החומר, הופכו לדבר שבקדושה ובכך מראה ומגלה את הצד העל-חושי הנתפס כעולם הבא. 

אז היריון יהיה מספר שעות.

פסוקי תהילים שרומזים לעולם הבא: "...למוות תוצאות"; "אחרית לאיש שלום". רש"י מבאר עניין השלום: אם אין שלום אין כלום. עד כדי כך חשיבות השלום שהוא גם שמו יתברך.

נהר יוצא מעדן – כתר עליון מה שנאמר: "עין לא ראת זולתך". להשקות את הגן – בגימטרייה = 53, שהן מספר הפרשיות בתורה חכמה עילאה – כח –   מה – ביטול. "שישים המה המלכות". 60 מסכתות של המשנה. 80 פלגשים – בריתות ועלמות אין מספר אלו הן ההלכות.

 

זכאי

"והגית בו יומם ולילה".

מי שלומד תורה בלילה. למה? כי זה על חשבון זמנו הפנוי והוא בוחר להקדישו אל הקודש, לכן יאמר לו קדוש אתה.

הלילה הוא העולם הזה החשוך מאור ה' הנגלה. ונאמר כל הלומד תורה בלילה נמשך עליו חוט של חסד ביום. הוא העולם הבא המכונה יום, כמו שאיילת השחר היא סימן לגאולה, כמובא במדרש בגמרא.

ונאמר בתהילים יומם יצווה ה' חסדו ובלילה שירו עמי.

המתפלל מניין ותיקין ואומר "קריאת שמע" סמוך להנץ החמה, שכרו שהוא בן העולם הבא.

לאחר אכילת סעודה ולחם מברכים בברכת המזון ומבקשים לזכות בעולם הבא.

וכן, אכילת הכרפס בליל הסדר אינה אכילה רגילה לצורך שביעה, אלא לעורר את התיאבון – רמז לעולם הבא שמעבר לחוש שמגרה את החוש.

השמח במצווה ולא בדברי הבל ורעות רוח המשמח את הבריות.

כנלמד מהסיפור: אליהו הנביא הלך בשוק והראו לו מי בן העולם הבא, אל שני חברים שחיפשו לשמח אנשים עצובים. הצחוק נותן חיים, משנה מוסיף ומחבר.

הרפואה קשורה להרפיה: להפוך את החול שהוא מלשון חולי למחול ריקוד של שמחה, ודע כי בסופו של דבר הכול לפי רצון ה'.

השמחה האמיתית אינה תלויה בהשפעה חיצונית, אלא מתוך ידיעה פנימית של התעלות על הדרך הנכונה. היא דרכו של ה' יתברך ומגמתו ולא על השלמת חיסרון רגשי כלשהו, וגם היא אינה רק מה שנחשב היום עליזות שעולה ויורדת. ואין מצב של עליזות תמידית. השמחה היא דרך חיים להיות מאושר. פירושו: מאוזן, להגיד הלל ותענית כמו שההלכה קובעת: כל המוח שליט על הלב.

רגש זך ומזוכך –  בקדושה וטהרה.

בעל תשובה שתיקן מעשיו, דרכיו, מחשבתו באמת.

זהר וישב כל מי שעשה תשובה, הקב"ה מקיים אותו בעולם הזה ובעולם הבא, שנאמר על ראובן: "יחי ראובן ואל ימות".

שמירה על הברית: לא הוצא ז"ל  תיקון על ידי תשובה וקריאת שמע שעל המיטה.

פ' וישב: "ויהי כדברה אל יוסף יום יום ולא שמע אליה לשכב אצלה להיות עמה". רש"י: לשכב אצלה בעולם הזה, להיות עמה  בעולם הבא (שלה).

מיושבי בית המדרש שנאמר: "אם יש לך אויב מושכהו לבית המדרש". שם ממילא יצר הרע לא מעז להתקרב ובאווירת הקדושה תגלה עוד פרטים שיכלו למצוא פתרון, או צדדים חייבים שלא היית מודע להם קודם לכן.

"והיה אמונת עתיך חוסן ישועות חכמה ודעת" – ישעיה ל"ג כנגד שישה סדרי משנה: זרעים, מועד, נשים, נזקין, קדשים, טהרות.

"כל השונה (חוזר ומשנן) הלכות מובטח לו שהוא בן העולם הבא" (מסכת נדה ע"א), כי הוא ממש מתחבר למקור עליון ומוסיף קדושה בעולם הזה ובעולמות העליונים על ידי פלפול ולימוד ועשיית ההלכות עצמן.

תניא שער הייחוד והאמונה, פרק ח'.

כל המניח תפילין נמחלין לו כל עוונותיו ומובטח לו כי הוא בן העולם הבא.

כל המאריך בתפילתו מאריכין לו ימיו.

הבא ושומע דרשה נמחלין עונותיו – והלוואי שיקיים גם מה ששמע.

לטהר נפשו ולזכך תוקף האהבה לה', שנאמר: "אוהבי ה' שינאו רע”. להוכיח, למחות כנגד הרשע (מתוך כוונה להטיב) למען ה'.

אם מוכיח יודיע שזה כדי לזכותו בעולם הבא, זאת לאחר שהוכיח את עצמו ובירר את אהבתו למוכח כלפי המעשה ולא כלפי האדם, הרי אנו באותו הצד.

העולם הבא הוא העולם הזה שהולך ובא לידי שלומות, עידון, תיקון כשם שנאמר: "ביה צור העולמים". יה העולם הזה והעולם הבא ביחד יוצרים שם הוי"ה השלם.

אז יהיה טעם מצווה בעת עשייתה.

בקידוש לבנה (ספרד) אומרים: צורי לעולם הזה וגאלי לעולם הבא.

ותחיית המתים היא כאשר הגוף מקבל את תפקידו האמיתי ככלי לשכינה ולא שיעבוד הכוחות הרוחניים לתאוות הגוף (מתוך כתבי הרב קוק זצ”ל).

בברכות ס' מדובר בברכות השחר על הנשמה שנתת בי אתה עתיד לטלה ממני ולהחזירה בי לעתיד לבוא. ברוך אתה ה' מחזיר נשמות לפגרים מתים,

שתצילני מדינה של גיהינום – ברכות ט"ז.

כרטיס הכניסה לגן עדן:  כיבוד האישה – שלום בית, כך שמעתי ברדיו.

זכאי מי שמרגיל עצמו במידת הנדיבות. זוכה לעשירות: "מתן אדם ירחיב לו". סגולת הנדיבות היא בקביעות שלה' דווקא של חסד במידה.

במסכת מועד קטן מפורטים אלו דורות זכאים לעולם הבא :

דור המדבר שקיבל תורה מסיני.

דורו של שלומה שבימיהם נבנה המקדש.

והדור שלנו למרות מצבו הגרוע הוא האחרון לגלות וראשון לגאולה. סוף ישראל לעשות תשובה ומיד נגאלים והיא אף בהרהור ועונותיהם יהפכו להם לזכויות.

השמטות זהר: את תורתי אל תעזבו, זאת התורה שבעל פה. שמירת מידה זו מזכה אותך לחיי ע"ה. לימוד תורת החסידות לגאולה ברחמים ולעבודת ה' בשלמות – לכשיפוצו מעיינותיך החוצה – יבוא המשיח.

לעתיד לבוא תצא בת קול מפוצצת בסלים ותאמר: "מי שפעל עם אל יבוא ויטול שכרו".

מהעולם עד העולם אתה אל. בניגוד לדעת היוונים שיש רק עולם אחד והרבה אלים. בקדיש אומרים לעלם ולעלמי עולמיה. עיקר החיים לחיות את ההבטחות של העתיד כאן ועכשיו, ובכך למשוך את אור הגאולה פנימה לעולם. חכמת אדם תאיר פניו – רומזת על זיו המאיר לעולם העליון.

זהר שמות, בשביל הצאן שהקריבו קורבן על המזבח בשמים, זכר לחיי ע"ה. קיום התפילה במקום הקורבנות שנאמר בתהילים: "נשלמה פרים שפתינו". אך האם לאחר שלוש פעמים נוצרת חזקה המחייבת אותנו להביא קורבן כה מובחר – פר בן בקר לבית המקדש שייבנה? מאיפה יהיה לנו פרים למרות שעכשיו זו עומדת לנו כזכות גדולה.

אל תדאג, אז ימות המשיח שבית המקדש ייבנה או שלא נעשה יותר עבירות וגם נהיה עשירים מספיק על מנת להביא קורבן תודה פר.  בע"ה.

זהר שמות: גדולה צעקה (קול ללא מילים) שקורעת גזר דינו של מעלה מכל ימיו, מושלת בעולם הזה והבא.

תהילים: ויצעקו אל ה' בצר להם וממצוקותיהם יצילם.

שמות: ויצעקו את ה' מן העבודה (בני ישראל בשעבוד מצרים), וישמע (ה') צעקתם (ויושיעם).

"קול ברמה נשמע": רמה היא כינוי לעולם הבא: " מהרמה ועד בית א-ל" כמו  "מהעולם ועד עולם אתה אל".

 בנויות ברמה קיבלו בנבואת שמואל ודוד את תכנון המקדש שנקרא נויו של עולם.

דובר אמת בלבבו – פיו ולבו שווים. אומר שירה, השמח במצווה. זהר נח: זכאי, שומר הברית, מקימי התורה, שומרי התורה – ועמך כולם צדיקים לעולם ירשו ארץ: בזכות הברית העולם מתקיים שנאמר:  "אם לא בריתי יומם ולילה חוקת שמים וארץ לא שמתי."

יראי ה', אוהבי ה'.

גדולה תורה שהיא נותנת חיים לעושיה בעולם הזה ובעולם הבא. “קנה תורה, קנה עולם הבא" – פרקי אבות.

זהר על פ' "לך לך": ברית בין הבתרים "ה' חלק עמו". ה' בעצמו נמצא בכל יהודי ולאחר מתן תורה בזכות המצוות גם עם כל גופו כל הזמן. זכות ברית המילה, תיקון חצות, אמירת "פיטום הקטורת" שלוש פעמים ביום.

זהר פ' "מקץ": להכניס השמש בלבנה והלבנה בשמש. כוח הנשמה –  להכניס האדם לעולם הבא על ידי עשייה בחוכמה בינה ודעת בשאול.

"נהג כצאן יוסף.”  צדיק המקשר את השמים ואת הארץ.

כנה שמלקט את העושר ומשקה את הארץ. יוסף קיבל את מרכבות המשנה למלך, מלכות שמים וארץ, מקשר שמש וירח – אברך.

אברהם (בברית בין הבתרים) העדיף שבניו ישתעבדו במצרים ולא ילכו ח"ו לגיהינום מכאן שייסורים בעולם הזה ממרקים עוון וממתקים הדין לע"ה.

זהר מקץ : מי שנדבק בצד הקדושה.

זהר וירא :

א. היה קל כצבי לעשות רצון בוראך כדי שתנחל ע"ה.

ב. שכר ה' בנים: שכר פרי בטן שבזכותם נכנס אדם לפרגוד בעולם הבא, נרמז במילה שכר המופיעה פעמיים: שכר לעולם הזה ושכר לעולם הבא, וגם קיום מצוות פרו ורבו שמחייבת הולדת צאצאים בן ובת על מנת להמשיך את הקיום האנושי. מקבל שכר גדול אם מחנכם על דרך התורה (זהר "וישב”) ואינו זכאי מי שנמנע מלהביא ולדות ולא רואה פני עתיק יומין.

נחלת ה' ארץ חיים ארץ ישראל – שכל ההולך בארץ 4 אמות קיים מצווה והוא זכאי לעולם הבא.

אשרי הגבר אשר מילא אשפתו מהם (מהחצים), אשריהו בעולם הזה ואשריו בעולם הבא.

ג. מי שוותרן לעני יש לו חלק לע"ה, ומי שצר עינו בעני אין לו חלק...

יום-יום  פ' וארא אומר האדמה.

ז: תן לה' מנחת עני והוא יחזיר לך... “.

בהקדמה לזהר: מי מכם אשר חושך מהפך לאור וטועמים מרור למתוק שמחכים בכל יום לאור שיאיר בשעה שהמלך פוקד את האיילה, מתכבד ונקרא מלכי עולם. מי שלא מצפה לזה בכל יום באותו עולם (הזה) אין לו חלק בו (עליון).

כל המתוודה יש לו חלק לע"ה מסיפור עכן  שמעל והודה כתוב ארור עכן היום הזה אבל יש לו חלק לעולם הבא.

כיבוד אב ואם –  "יאריכון ימיך". בעולם שכולו ארוך ההורים הם החיבור שלך אל ה', כי נשמתך הגיעה אליך בעזרתם.

המזכה את הרבים מגלגלים זכות ע"י זכאי, ליום זכאי – כמו יום הכיפורים.

הוא בן העולם הבא כי גורם לאחרים לחזור בתשובה. מי שאוהב את ה' הוא שגורם לאחרים לאהוב את ה'. המאמין בה' הוא מי שגורם לאחרים להאמין בה'. תהילים ל"ט: "הושע ממני ואבליגה בטרם אלך ואנני". דוד המלך ע"ה מבקש להסיר ממנו את הייסורים כדי שיוכל ללמוד תורה ולקנות זכות  לע"ה. האם יש כאן איום סמוי כלפי שמיה?

"תמים תהיה עם ה' אלוקיך" – פ' שופטים פ' רש"י התהלך עמו בתמימות (כמו שנתבקש אברהם), תצפה לו ולא תחקור אחר עתידות, אלא כל מה שיבוא עליך קבל בתמימות ואז תהיה עמו ולחלקו.

ועוד מביא רש"י (בראשית ב') שהקב"ה יצר שתי יצירות באדם – אחד אחת לעולם הזה ואחת מובנת בתוכו לתחיית המתים שתהיה בגאולה השלמה, ואז מי שנפטר כהן יחזור להיות כהן.

פ' אבות ה': מי שיש בו את התכונות של תלמידי "אברהם אבינו עין טובה ורוח נמוכה ונפש שפלה...אוכלין בעולם הזה ונוחלין העולם הבא". פ' האזינו "ה' בדד ינחנו ואין עמו אל נחר.”

 

אינו זכאי

עז פנים לגיהינום, אך עז פנים של קדושה – היא תפילה ומסירות נפש להצלת חיים: ה' עוז לעמו ייתן  עוז היא תורה.

הגוזל את חברו אפילו בפרוטה, מדבר שקר תרחק (מה ייתן לך לשון רמיה?).

זהר: מי שלא שב בתשובה לא נכתב בספר החיים וממילא לא זכאי.

רבי אליעזר המודעי בפסוק י"א, פרק שלישי בפרקי אבות מגלה אילו דברים שאדם עושה ואינו זכאי לעולם הבא גם עם יש בידו תורה ומעשים טובים:

המחלל את הקדושים, ומבזה את המועדות והמלבין פני חבריו ברבים והמפר בריתו של אברהם אבינו והמגלה פנים בתורה שלא כהלכה.

שולחן ערוך סימן כ"ט – שלא יראה את חברו פחות ממנו עליו לחזור בתשובה.

במסכת ברכות דף כ"ח שאלו תלמידיו: במה נזכה לעולם הבא? ענה רבי אליעזר: "היזהרו בכבוד חברכם ומנעו בניכם מן ההיגיון והושיבום בין ברכי תלמידי חכמים וכשאתם מתפללים דעו לפני מי אתם עומדים".

רבי יוחנן אמר: יהיה מורא שמים עליכם כמורא בשר ודם...

סנהדרין קי"ב: אנשי העיר הנידחת אנשים שהודחו לעבודה זרה במכוון...

במסכת סנהדרין, דף ק"ד, ישנו קטע ארוך הדן בסוגיית העולם הבא.

נאמר שם: בעולם הבא מוציא ה' חמה מנרתיקה צדיקים מתרפאים בה – מתעדנים בה ורשעים נידונים בה.

אור הלבנה יהיה כאור החמה ואור החמה יהיה שבעתיים.

המדבר לשון הרע, המדבר בבית הכנסת. ובוודאי אסור כאשר התפילין על ראשו.  "ה' עליהם יחיו לכל בהן חיי רוחי ותחלמני והחיני".

וגם לא יסיח מ

להזמנת כל המאמרים  וחדשים רכוש הספר  שנקרא: "תלמודו בידו" התקשר 0546718528


 


בברכה יותם יהונתן .

מאמרים נוספים שעשויים לעניין אותך:

שליחת המאמר שלח לחבר  הדפסת המאמר הדפסת המאמר  קישור ישיר למאמר קישור ישיר למאמר  דווח מאמר בעייתי דווח על מאמר בעייתי  כתוב לכותב המאמר פניה לכותב המאמר  פרסום המאמר פרסום המאמר 

©2017
כל הזכויות שמורות

מורנו'ס - שיווק באינטרנט

אודותינו
שאלות נפוצות
יצירת קשר
יתרונות לכותבי מאמרים
מדיניות פרטיות
רשימת כותבים
כותבים מומחים
עלינו בעיתונות
מאמרים חדשים
פרסם אצלנו
לכותבי מאמרים: פתיחת חשבון חינם
כניסה למערכת
יתרונות לכותבי מאמרים
תנאי השירות
הנחיות עריכה
לבעלי אתרים:



מדיה חברתית:
חלון מאמרים לאתרך
תנאי שימוש במאמרים
ערוצי מאמרים ב-RSS Recent articles RSS


מאמרים בפייסבוק מאמרים בטוויטר מאמרים ביוטיוב