מחלקת ההשבחה בעירייה טעתה - ובעל הנכס ישלם 

אחד התנאים הנדרשים להשלמת רישומה של עסקת מקרקעין בלשכת רישום המקרקעין הוא המצאת תעודה בדבר היעדר חובות לרשות המקומית. תעודה בדבר היעדר חובות ניתנת מכוח סעיף 324 לפקודת העיריות (נ"ח) וכוללת התייחסות לכלל החיובים המוטלים על ידי רשות מקומית על בעל הנכס עד למועד מתן התעודה ולרבות היטל ההשבחה. בנוסף, קיימת הוראה בסעיף 119א לחוק התכנון והבנייה תשכ"ה - 1965, לפיה, כל אדם רשאי לפנות לוועדה המקומית לתכנון ובנייה ולקבל ממנה מידע הנוגע למקרקעין. עוד נקבע בסעיף 119א כי הועדה המקומית תמסור גם מידע בדבר חבות בתשלום היטל השבחה. ככלל, האישור הניתן מאת הועדה המקומית לתכנון ובנייה אינו מהווה תחליף לתעודה בדבר היעדר חובות על פי פקודת העיריות האמורה. אולם, עד לקבלת תעודה בדבר היעדר חובות, מוכרים רבים המתקשרים עם קונה בעסקאות מכר מקרקעין, נוהגים להסתמך על האישור הניתן להם מהוועדה המקומית לתכנון ובנייה. הסתמכות זו עלולה לעיתים להיות בעוכריהם של אותם מוכרים. לאחרונה ניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (עת"מ 1896/09) אשר דן בנסיבות בהן ניתן אישור מאת מחלקת היטל ההשבחה בעיריית ירושלים, בכובעה כוועדה מקומית לתכנון ובניה, המאשר כי אין חבות בהיטל השבחה. לאחר מתן אישור הועדה המקומית ולאחר שהמוכר והקונה הסתמכו על אישור זה והתקשרו ביניהם בחוזה, קבעה מחלקת ההשבחה של העירייה כי נפלה טעות בהחלטתה הראשונה וקבעה כי קיימת חבות בהיטל השבחה. העותרים הם מוכרי דירה אשר התקשרו בהסכם למכירת הדירה והיה בידיהם אישור מוקדם מאת הועדה המקומית בו נאמר כי "על פי המצב התכנוני להיום אין חבות בתשלום היטל השבחה בגין עסקה עתידית בנכס". מוכרי הדירה הסתמכו על אישור זה, והתקשרו בהסכם למכירת הדירה. במכתב מאוחר של מנהל המחלקה להיטל השבחה נאמר למוכרי הדירה כי עקב תקלה טכנית לא צוין במכתב כי התכנית המשביחה את הקרקע כבר פורסמה למתן תוקף ולפיכך קיימת חבות בהיטל השבחה, בסכום שאינו ידוע בשלב זה. המכתב הגיע לידיעת המוכרים רק לאחר שחתמו על הסכם המכר. מוכרי הדירה עתרו לבית המשפט המחוזי וטענו כי אילו היו יודעים בעת החתימה על החוזה, כי האישור אינו נכון, לא היו מתקשרים בעסקה. לטענת מוכרי הדירה, האישור בדבר העדר חבות בהיטל השבחה, יצר אצלם הסתמכות וגרם להם למכור את הדירה. המוכרים טענו כי העירייה, שנהגה ברשלנות, אינה רשאית לגלגל את מחדלה על כתפם ולהעמיד אותם במצב של הפרת הסכם כלפי הרוכשים. בית המשפט המחוזי דחה את העתירה על הסף אף מבלי שנדרש לתשובה מטעם הרשות המקומית, וזאת משני נימוקים עיקריים שהראשון מביניהם רלוונטי לענייננו במסגרתו מציין בית המשפט כי בהתאם להוראות חוק התכנון והבניה אישור הניתן על ידי הוועדה המקומית בדבר חבות בהיטל השבחה, אינו אישור סופי אלא כפוף לשינויים, בהתאם לעילות המפורטת בחוק, ובכלל זה גם טעות בתוכנית החלה על המקרקעין. על כן קובע בית המשפט, כי מי שמחזיק בידיו אישור, שאינו התעודה המיועדת ללשכת רישום המקרקעין, אמור להיות מודע להעדר הסופיות של האישור, ולא להניח כי האישור מבטיח את רישום זכויותיו בפנקסי המקרקעין. בפסיקתו, מגביר בית המשפט את מידת ההקפדה והזהירות הנדרשת מבעלי נכסים המבקשים להימנע מנזק כלכלי ומהתקשרות בעסקה שאינה כדאית. במקרה של ספק, אין להסתמך על אישורים שאינם מהווים תעודה רשמית ומומלץ לבצע בדיקה מעמיקה של מצבת החובות החלה על הנכס.