אין לי מושג איך היא עושה את זה. בעצם יש לי או שהיה לי. בכל אופן, כשיצא הספר הזה לאור נפנפתי אותו מעלי בביטול, מותירה אותו דחוי על מדף הספרים, אומרת לעצמי "אני יודעת בדיוק איך היא עושה את זה, שלא יספרו לי, אני יכולה לכתוב אותו בעצמי". והנה בשנת החופש שלי הרגשתי שאני יכולה ולקחתי אותו לידי. גיליתי ספר שנון, חכם, רצוף בתובנות על נשים והחיים הבלתי אפשריים שהן מנהלות וכלל לא סטריאוטיפי או ציני כי אם חשוף וכן, לעיתים עד כאב.
קיית רדי מלהטטת בין בית לעבודה, בין קריירה מקצועית לאמהות ולזוגיות. היא חיה בלונדון עם בעלה הנוכח ושני ילדיהם הקטנים, מעסיקה מטפלת במשרה מלאה ++, עוזרת בית ומחלק עיתונים וכפופה לבוס משלה כמנהלת תיקי השקעות מצליחה בחברת אדווין מורגן פורסטר בסיטי של לונדון. הפרק הפותח מכניס את הקורא הישר אל תוך הקלחת הרותחת של חייה כאמא עובדת. בשתיים בלילה עומדת קיית במטבח ומהנדסת עוגה קנויה כדי שתראה כעוגה מעשה ידיה וכל הטרחה הזו עבור הקונצרט בגן של אמילי הבכורה. מופרך? מטורף? לא כל כך, כפי שעולה ומצטייר בהמשך. אלו הם פני הדברים, על פי קיית, כאשר את רוקדת על כמה חתונות במקביל, רגישה למה שהסביבה תגיד, חשופה לביקורת מתמדת מהקרובים והרחוקים ו...חדורת רגשות אשמה.
רכבת השדים של קיית דוהרת על מסילה בלתי נגמרת של משימות, מטלות, הצלחות, מפחי נפש, רגשות אשם, רגעי אושר, לבטים ושאלות. האם יש חניית ביניים, התעצור בתחנה, האם יש מטרה או יעד בסוף הנסיעה או שמא נרד מהפסים ונתהפך ביחד איתה? אין זה ספר פעולה ומתח משובח, כי אם סיפור מן החיים, שאין בו הדר כוכבים או תהילה, יש בו אישה. אישה שלוקחת את כל העולם על כתפיה מבלי שנתבקשה, אישה שיודעת מה היא עושה גם אם הסובבים אותה לא עומדים בקצב שלה, אישה שיודעת לתמרן, לתכנן, לאלתר נפלא, אישה שמחזיקה את כל החוטים בכף ידה, ולא מרפה.
דרך פרטי הפרטים של היום ולוח הזמנים הצפוף של קיית, נחשף הקונפליקט בית-עבודה במלוא עוצמתו. אישה, מרגע שהפכה לאם, ניצבת בפני הדילמה האם לפתח קריירה מקצועית או לדחותה. כל בחירה שתעשה מקפלת בתוכה את הקונפליקט המובנה בתרבות המערבית, אשר מצד אחד מאפשרת לנשים הזדמנויות שוות ובחירה שלא היתה קיימת בעבר, ומצד שני נותרה פטריארכלית בעיקרה. כך יוצא שבתוך עולם עבודה גברי, הישגי התנועות הפמיניסטיות הינם כחרב פיפיות עבור נשים. או כפי שקיית מנסחת את הדברים "בימינו, גברים יכולים להיות אבות טובים יותר משהיו אבותיהם, בזכות העובדה שהם יודעים להחליף חיתול או לאיזה חור לתקוע את הבקבוק. אלה דברים שמעידים שהם הורים מוכשרים יותר משהיו בכל הדורות הקודמים. נשים, לעומת זאת, יכולות להיות רק אמהות גרועות יותר משהיו אמותיהן...אם לגבר יש תצלום של ילדיו על השולחן זה עושה אותו יותר אנושי. אם לאישה יש, זה ממעיט בערכה. למה? כי הוא לא אמור להיות בבית עם הילדים - היא כן".
פירסון מתארת בכישרון רב את המשאלה של נשים רבות להצליח לשלב את כלל התחומים בחייהן למארג אחד בו הן מתפקדות באופן מושלם והרמוני, ואת המחיר שהן משלמות על שאיפה זו. השאיפה הזו מבוססת על אמות מידה מוצפנות בקודים תרבותיים עתיקי יומין ומתורגמות לציפיות חברתיות של הסביבה ושל נשים מעצמן. להיות אמא נוכחת ומשקיעה, עקרת בית למופת, בת זוג מכילה וסקסית וחכמה. אחת ההברקות של הספר, לטעמי, הן רשימות של מטלות שקיית כותבת לעצמה כדי לא לשכוח מה עליה לעשות. רשימת המטלות והתזכורות אסוציאטיבית לחלוטין, נושא מתערבב בנושא, ולכאורה אין כל קשר בין מטלה אחת לרעותה. למעשה זוהי הצצה נדירה לתוך ראשה של אישה שיכולה להוות מפתח עבור המין השני להבנה.
דמותה של קיית מבוססת על טור שבועי של הסופרת בעיתון הבריטי "דיילי טלגרף". כאשת קריירה ואמא בעצמה, כותבת אליסון פירסון את חייה של קיית, שלה ושל נשים רבות אחרות בבריטניה ובכל מקום אחר בעולם, בשנינות והומור עצמי ואיננה נופלת לציניות מרירה. היא מנסחת בחדות ובבהירות תובנות פוקחות עיניים אשר עשויות לסייע לנשים להבין, לסלוח, להרפות, לאהוב את עצמן ו...להמשיך במרוץ.
ובאשר לי, באופן מפתיע, כשסיימתי את הספר הרגשתי שוב את אותו פרפור בבטן של "אני רוצה להיות שם שוב".
"אין לי מושג איך היא עושה את זה", אליסון פירסון, הוצאת מטר, 2003
מנחת קבוצות תמיכה ומעגלי נשים ללמידה וצמיחה אישית. למעלה מ-14 שנות נסיון בתחומי משאבי אנוש מגוונים. תואר שני בניהול משאבי אנוש מאוניברסיטת תל אביב, לימודי ביבליותרפיה בבית הספר לחינוך באוניברסיטת תל אביב. בזמני הפנוי אני עוסקת בכתיבה מגוונת. שירה ופרוזה, הגיגים ומחשבות על החיים וכן תקצירים לספרים שאני קוראת. אמא, אישה, יוצרת, כותבת, חושבת, בתנועה מתמדת.
