מה קרה בחנוכה? הרב יוסף ויצמן 

מה קרה בחנוכה? 

חג החנוכה מציין שני ניסים.

1) ניצחון קבוצה קטנה של יהודים ("המכבים") את צבא יוון שכבש את ארץ ישראל. המכבים הניפו את נס המרד לאחר שהצבא היווני אסר על היהודים לשמור את מצוות התורה. הם גירשו את היוונים מן הארץ, כבשו את ירושלים וחנכו מחדש את בית המקדש.

2) חלק עיקרי בעבודת בית המקדש היה הדלקת המנורה בת שבעת הקנים. כאשר המכבים נכנסו לבית המקדש וחנכו אותו מחדש, הם גילו שהיוונים טימאו את כל השמנים ולא ניתן היה להשתמש בהם להדלקה. נותר רק פך קטן אחד של שמן טהור, אך בתוכו כמות מספיקה ליום אחד בלבד בעוד ייצור שמן חדש והבאתו לבית המקדש יארכו שמונה ימים. באורח נס, השמן דלק במשך שמונה ימים ושמונה לילות

מדוע לא השתמשו המכבים בשמן טמא?

היה כאן ביטוי עמוק של מסירות הנפש שלהם. המכבים, שסיכנו את חייהם כדי לשמור על מצוות הבורא, לא רצו להתפשר על פחות מהטוב ביותר. בשל הרצון העז שלהם לקיים את המצוה בצורה הכי מהודרת הם העדיפו ליטול סיכון ולהשתמש בפך קטן אחד של שמן, אבל טהור, ולא בעשרות ליטרים של שמן טמא שהיה זמין בשפע.

והנס אכן קרה. כי אלוקי השמים והארץ ראה את מסירות-נפשם ואת רצונם העז והכן לקיים את מצוותיו. והוא גמל להם בהתאם בנס אלוקי שנמשך שמונה ימים.

בדרכי המכבים אנו הולכים: בספרי ההלכה מובא כי בחג החנוכה ה"מהדרים" מדליקים נר אחד בכל יום, ואילו "המהדרים מן המהדרים" מוסיפים בכל לילה נר נוסף. כיום, מקובל אצל כל עדות ישראל לנהוג כמנהג ה"מהדרים מן המהדרים", שכן זהו המסר שקיבלנו מאבות אבותינו, המהווים דוגמא מאלפת לעם ישראל לדורותיו.

כיצד חוגגים את חג החנוכה?

את חג החנוכה מציינים בדרכים הבאות:

* הדלקת נרות החנוכיה. בכל לילה מלילות החנוכה אנו מדליקים את נרות החנוכיה. בלילה הראשון מדליקים נר אחד ו'שמש', למחרת שתי נרות ושמש, בשלישי שלוש נרות ושמש, וכך בכל לילה עד ללילה השמיני בו מדליקים שמונה נרות ושמש.

* נהוג לאכול מאכלי שמן בחג זכר לנס פך השמן. כמו-כן נהוג לאכול מאכלי חלב, זכר לנס שאירע ליהודית  (סיפור הנס בהמשך).

* נהוג לחלק דמי חנוכה לילדים, וכן לשחק את משחק הסביבון .

* נהוג להוסיף בנתינת צדקה במהלך החג.

* בתפילה ובברכת המזון מוסיפים קטעים מיוחדים ("ועל הניסים" ו"הלל") לזכר הנס.

האם יש מצווה לאכול סופגניות בחג? ואם כן, כמה?

נהוג לאכול מאכלי שמן כדי לציין את נס פך השמן, פך קטן שהכיל שמן טהור ליום אחד בלבד ובאורח ניסי דלק במשך שמונה ימים ושמונה לילות. עם זאת, ניתן לקיים את המנהג גם באכילת לביבות או מאכלי שמן אחרים.

  מי היו ה"מכבים"?

משפחת החשמונאים שהתגוררה במודיעין הייתה זו שהניפה את נס המרד נגד המתיוונים. כינו אותם מכבים על שם קריאתם: "מי כמוכה בא-לים, ה'!"

מדוע נותנים דמי חנוכה?

ישנם כמה סיבות למנהג נחמד זה האהוב על ילדים ומבוגרים כאחד.

בספר ההלכה "שולחן ערוך" מובא כי אסור להשתמש באור נרות החנוכיה. דוגמה לשימוש אסור היא ספירת כסף לאור החנוכיה. לפיכך מחלקים דמי חנוכה כדי לזכור את קדושת הנרות.

בנוסף, התלמוד מציין כי מצוות החנוכה חשובה כל-כך וכי גם עני מרוד צריך לקבץ נדבות כדי להדליק את החנוכיה. נתינת דמי החנוכה תסייע לעניים להדליק בכבוד ולא להזדקק לבריות.

כוחות הכיבוש של היוונים היו נחושים לכפות על האוכלוסייה היהודית את ערכי היוונים במקום האידאלים והמצוות של התורה הקדושה. לרוע המזל, הם נחלו הצלחה לא מעטה. אחרי תבוסת היוונים היה נחוץ לחנך מחדש את היהודים ולהנחיל מחדש את ערכי התורה לחלק גדול של האוכלוסייה. מכאן הקשר האמיץ שבין חנוכה לחינוך.

מנהג נאה הוא להעניק לילדים בחנוכה כסף – דמי חנוכה – כדי ללמד אותם להרבות בצדקה ובמעשים טובים ובשביל להוסיף בחגיגיות החג.

רבי משה בן מימון, הרמב"ם, דן בחשיבות השימוש בפרסים ובתמריצים שיש לתת לילד כדי לעודדו לעשות מעשים טובים, עד שיתבגר וילמד לעשות אותם גם ללא תמורה. דמי חנוכה אף הם מהווים מעין "שוחד" לילד שישפר את התנהגותו. אך למעשה יש סיבה עמוקה יותר למנהג עתיק יומין זה. ברשימותיו על אירועי החנוכה מציין הרמב"ם כי היוונים שמו את ידיהם על רכוש ישראל.

בדיוק כפי שפלשו אל הרכוש הרוחני, היוונים ביקשו להחדיר את האידיאלים שלהם לרכוש הגשמי של העם היהודי. הם רצו שהיהודים ישתמשו בכספם למטרות אנוכיות וטמאות בלבד, ולא עבור עיסוקים רוחניים.

לפיכך דמי החנוכה מסמלים את חגיגת החירות, ואת החופש שיש לנו לקחת עושר חומרי וגשמי ולהשתמש בו למטרות רוחניות וטהורות.

את דמי החנוכה אפשר לתת בכל עת במהלך חג החנוכה (חוץ מבשבת). ישנם הנוהגים מנהג נאה במיוחד, ונותנים דמי חנוכה בכל ערב מערבי חנוכה.

מדוע משחקים בסביבון?

על-פי המסורת, בתקופה בה היוונים אסרו על לימוד התורה וגזרו על כך עונש מוות, היו ילדי ישראל נחבאים במערות כדי ללמוד תורה. כאשר היו מתקרבים היוונים אל מקום מחבואם הם היו מחביאים את מגילות התורה ומעמידים פנים כאילו הם משחקים בסביבון. כזכר לאומץ ליבם אנו משחקים בסביבון.

על הסביבון חקוקות האותיות הבאות: נ' ג' ה' ש', ראשי תיבות של המילים "נס גדול היה שם". בארץ ישראל חורטים את האות פ' – "נס גדול היה פה"

חג החנוכה נמשך שמונה ימים. מדוע מדליקים תשעה נרות?

הנר התשיעי מכונה ה'שמש' ועמו מדליקים את שאר הנרות.

לאחר הדלקת הנרות בכל יום, נהוג לומר את תפילת "הנרות הללו" בה נאמר: "וכל שמונת ימי חנוכה הנרות הללו קודש הם ואין לנו רשות להשתמש בהם אלא לראותם בלבד". מכיוון שאסור ליהנות מאור הנרות, מניחים את נר השמש לצד החנוכיה כדי שבמידת הצורך ניתן יהיה להשתמש בנר.

מדוע אוכלים מאכלי חלב בחנוכה?

 על העיר בתול, אשר ביהודה, הוטל מצור אכזרי בפיקוד המצביא הסורי הולופרנש. מפקד סורי זה היה ידוע לשמצה באכזריותו. כשהצליח לכבוש עיר, לא ידע רחמים ולא חמל על נער או זקן, אשה וטף. אין פלא, איפוא, כי היהודים הנצורים בבתול לחמו כאריות והדפו את כל התקפותיו.

כשנתקל הולופרנש בהתנגדות היהודית העזה, הוא החליט להאריך את המצור עד שהעיר תפול לידיו בלי קרב, אחרי שהרעב והצמא יתנו בה את אותותיהם.

מתברר כי חשבונו של הולופרנש היה מבוסס למדי, ותוך זמן קצר אזלו המים בעיר, עד שהלוחמים בקושי יכלו לעמוד על רגליהם. בכיכר השוק של בתול התאסף המון גדול, ודרש בקולי-קולות ממנהיגי העיר – ועוזיהו, בראשם – לפתוח במשא ומתן עם הולופרנש לבירור תנאי הכניעה.

עוזיהו והזקנים בקושי יכלו לעמוד בהפצרותיהם של הלוחמים המיואשים, מוכי הצמא. "אנו תנו לנו עוד חמישה ימים" קרא עוזיהו. "חמישה ימים ולא יותר. הבה נקווה כי בורא העולם, אשר בידו נפש כל חי, לא יסגירנו לידי האויב האכזר הזה. רק חמישה ימים! אם אז לא תבוא הישועה, אזי נסגיר את עצמנו בידי האויב".

ההמון התפזר אט-אט, ובכיכר נותרה רק אשה אחת, שקועה בהרהורים. היא ניגשה אל עוזיהו וזקני העיר ואמרה להם: "מדוע אתם מנסים את האלוקים? אם הינכם מאמינים כי הוא יכול להושיע אותנו, מדוע תגבילו את אמונתכם זו לימים ספורים? האינכם יודעים, שלהיכנע בידי הולופרנש, גרוע יותר מן המוות עצמו"?

שמה של האשה היה יהודית. היא היתה בתו של יוחנן כהן גדול, שהתאלמנה מספר שנים קודם לכן ממנשה בעלה. מאז היא בילתה את ימיה בתפילה לאלוקים ובמעשי טוב וחסד. כולם הכירו אותה בזכות צדקנותה, צניעותה ויופיה המיוחד.

"צדקת, בתי" נאנח עוזיהו, "אך אנו זקוקים לנס אמיתי. רק גשם שוטף שימלא את הבארות, יוכל להציל אותנו מהגורל האכזרי. התפללי עלינו, יהודית".

"על כולנו להתפלל" השיבה יהודית קצרות. "גיבשתי תכנית מסויימת, אולי יעזור האלוקים וישלח ישועה על ידי. אני רוצה לצאת להולופרנש יחד עם שפחתי".

"על מה את מדברת"! קרא עוזיהו בחרדה. "את רוצה לסכן את חייך ואת כבודך"?

"בורא העולם כבר שלח ישועה לישראל על-ידי יעל אשת חבר הקיני, ומסר את סיסרא בידי אשה. הוא יכול לשלוח ישועה גם על ידי".

 כשראה עוזיהו שלא יוכל להניא אותה מביצוע תכניתה המסוכנת, הוא העניק לה את ברכתו.

מספר שעות לאחר-מכן יצאה יהודית את שער העיר, בדרכה אל הולופרנש. היא היתה מקושטת במיטב בגדיה, אותם לא לבשה מאז מות מנשה בעלה. צעיף ארוך כיסה את פניה היפות והיא הלכה בצעדים מאוששים, כשלידה הולכת אמתה הנאמנה שנשאה על ראשה סל שהכיל לחם, גנינה וכמה בקבוקי יין.

 השמש כבר הסתתרה מאחורי ההרים כשיהודית ואמתה חמקו מהעיר. הן התקרבו אל מחנה הסורים כששפתותיהן לוחשות תפילה. סמוך למחנה הן נעצרו על-ידי החיילים הסורים. "יש לנו ידיעה חשובה עבור הולופרנש" השיבה יהודית בקול תקיף. "קחו אותנו אליו תיכף ומיד".

היא הוכנסה לאוהל הולופרנש, שישב בחברת קציניו ושתה לחיי הנצחון הקרוב. "מי את ומה מעשיך כאן?" – שאל אותה המצביא.

"אני מהעיר בתול, העיר שאתה צר עליה" – השיבה יהודית – "החיים בעיר נמאסו עלי. שמעתי על מעשי גבורתך, ורציתי להכיר אותך מקרוב כדי שתתן לי את חיי לשלל.

"בקשר לעיר הנצורה – המשיכה יהודית – הרי שם המצב קשה מאוד. האנשים רעבים וצמאים, אולם הם עדיין לא איבדו את בטחונם בבורא העולם. כל זמן שהם יתמידו באמונתם זו, לא תוכל לכבוש את העיר; אולם הם לא יחזיקו מעמד זמן רב מדי. דברי האוכל הכשרים כבר נאכלו ועוד מעט יאלצו התושבים לאכול בהמות טמאות וכל מיני שרצים, אז תבער בהם חמת האלוקים והוא ימסור את העיר בידיך".

הולופרנש היה מוקסם מהפגישה הבלתי צפויה עם אשה יפה ועדינה זו. יהודית המשיכה וסיפרה לו שתבוא בכל ערב לעדכן אותו על מצב העיר.

"אם אכן את דוברת אמת, ואם תעזרי לי לכבוש את העיר, אשא אותך לאשה" הבטיח לה הולופרנש. הוא ציווה על חייליו לאפשר לה לצאת ולבוא אל המחנה באופן חופשי.

 יהודית שבה אל העיר ועידכנה את עוזיהו כי ה' הצליח את דרכה, וכי הישועה קרובה לבוא.

בלילה השלישי, הזמין הולופרנש את יהודית לסעודה אצלו באוהל. הוא ציווה לבל יכנס אליו איש. במרכז האוהל עמד שולחן עמוס לעייפה עם משקאות ומעדנים, אולם יהודית אמרה כי היא הביאה עמה מאכלים משלה והיא תאכל רק מהם.

גבינת יהודית היתה טעימה להפליא אך מלוחה מאוד. הולופרנש, שהיה זללן לא קטן, מילא את כריסו מהגבינה הטעימה. כשהצמא החל להציק לו, שתה המצביא המשולהב מיינה של יהודית, עד שתוך זמן קצר שכב שיכור כלוט.

"חזקני, אלוקי, רק הפעם"! קראה יהודית את תפילת שמשון הגיבור לפני שמוטט את הבית על הפלישתים. היא התגברה על פחדה, ניגשה אל הקיר, שם היתה תלויה חרב הולופרנש. ביד רועדת ובכחות על-אנושיים הניפה יהודית את החרב, וכרתה את ראשו של העריץ.

היא עטפה את הראש הכרות בצעיף, וכעבור רגעים אחדים יצאה מן המחנה, כפי שעשתה בלילות הקודמים, כאילו לא אירע דבר.

היא מיהרה אל העיר, והראתה לעוזיהו את ה"מציאה" שהביאה. הוא ניסה להביע את רגשי תודתו, אך היא קטעה אותו: "אל לנו לאבד רגע" אמרה בתקיפות. "צווה מיד על אנשיך שיפתחו בהתקפה. החיילים המופתעים ירוצו אל אוהל מצביאם וימצאוהו כרות ראש, ויפוצו לכל רוח – הנצחון יהיה שלם ומלא".

התכנית הצליחה, וכך ניצלה העיר בתול בזכות אשת חיל – יהודית.

יהי רצון שנזכה להמשיך את אור נרות החנוכה על פני כל השנה כולה

ושיהיה לכולנו חנוכה שמח עם הרבה נחת  בריאות והצלחה אושר ועושר.

והכי חשוב עם הרבה הרבה דבש בנשמה אמן ואמן