האם ניתן לפרסם שם של קטין הנאשם בפלילים? 

האם ניתן לפרסם שם של קטין הנאשם בפלילים?

 הכלל לפיו בית משפט ידון בפומבי אינו מתקיים כאשר המדובר בקטינים שטרם מלאו להם 18 שנים.

 המחוקק קבע במספר חוקים הוראות מפורשות להגנה מפני פרסום זהותם של קטינים, כדלקמן:

 בסעיף 70 (ג) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד-1984 נקבע כי "לא יפרסם אדם, בלי רשות בית משפט, שם קטין שלא מלאו לו שמונה עשרה שנים והוא נאשם או עד במשפט פלילי..."

 ובסעיף 9 לחוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), התשל"א-1971 נקבע כי "בית משפט לנוער ידון בדלתיים סגורות, אולם רשאי הוא להרשות לאדם או לסוגי בני אדם להיות נוכחים בשעת הדיון, כולו או מקצתו."

אשר לעונשו של מי שהפר את הוראת איסור הפרסום, הרי שבסעיף 24(א)(1)(ד) לחוק הנוער (טיפול והשגחה) תשך"-1960, נקבע כי המפרסם שמו של קטין או כל דבר אחר העשוי להביא לידי זיהויו של קטין או לרמוז על זיהויו, באופן או בנסיבות שיש בהם כדי לגלות דבר שיש בו כדי לייחס לקטין עבירה או שחיתות מידות, דינו – מאסר שנה אחת.

מהו הרציונאל שעומד בבסיס איסור הפרסום של שם קטין שהינו נאשם?

בתי המשפט קבעו, כי בבסיס האיסור האמור, עומד הצורך להגן על קטין שהסתבך עם החוק בתקופת קטינותו והרצון לאפשר לו שיקום לקראת בגרות, מבלי שדרכו לחיים נורמטיביים תיחסם על ידי הכתם בו הוכתם בטרם בשלה אישיותו.

 וכך נאמר בתפ"ח 1098/01, מפי השופטת שפירא:

 "חשיפת זהותו של הקטין הנאשם אכן תטיל בו אות קלון ותעביר מסר של גינוי. אולם, בו בזמן, תסמל הרמת-ידיים ותגרום לסתימת הגולל עליו, על עתידו, ועל סיכוי כלשהו לטפל בו ולשקמו. המשמעות מבחינת אינטרס הציבור היא – סיכון ממשי להמשך התנהגות עבריינית ופגיעה צפויה, שאת סופה מי יודע."

 באילו מקרים מותרים הפרסומים בעניינם של קטינים?

 חוק הנוער (טיפול והשגחה) קובע אימתי מותרים פרסומים בדבר שמו של קטין או כל פרט אחר העשוי להביא לידי זיהויו של קטין או לרמוז על זיהויו לפי חוק, כדלקמן:

 1. אם בית המשפט התיר את הפרסום.

 2. אם הפרסום נעשה על ידי המשטרה או מטעמה לשם חקירת פשעים, חקירת מוות או חיפוש אחר קטינים שנעלמו כשאין להימנע מהפרסום.

 זאת ועוד: בבש"פ 203/05 קבע בית המשפט המחוזי, כי כאשר מתברר שקטין שהורשע בפלילים, אדיש לעניין שיקומו, עולה השאלה לגבי הפריבילגיה של החיסיון שהוענקה לו, שהינה, כאמור, מתבססת על שיקומו.

 כך למשל, באותו מקרה דובר על קטין שהורשע בעבירות מין ואלימות קשות נגד קטינים בני שש ועשר. דינו של הקטין נגזר, בין היתר, לשלוש שנות שהייה במעון סגור וכחצי שנה לאחר גזירת דינו הוא נמלט.

 בית המשפט קובע כי המדובר במצב שיש בו כדי לסכל כל תקווה לשיקומו ואף לסכן את הסביבה אליה נמלט והתיר את פרסום שמו ותמונתו של הקטין במטרה להבטיח את שלומם של קטינים אחרים שעשויים ליפול לידיו ולהיפך לקורבנותיו.

 יוער כי בית המשפט העליון דחה ערר שהגיש הקטין על ההחלטה לפרסם את שמו ותמונתו ואישר את החלטת הפרסום.

מאידך, בע"פ 1855/02 דובר על קטין בן 17 וחצי אשר דקר למוות אדם צעיר בשל סכסוך של מה בכך. הקטין הודה בעבירה של הריגה ונידון ל- 15 שנות מאסר בפועל. בבית המשפט המחוזי היתה השופטת שפירא בדעת מיעוט כשסברה שאין לפרסם את זהותו של קטין אשר הורשע בעבירות חמורות ביותר. בית המשפט העליון אימץ את דעת המיעוט, וסבר כי גם אם מדובר בעבירה חמורה ביותר אין להתיר פרסום פרטיו של קטין אם אין נסיבות חריגות ומיוחדות המצדיקות פרסום זה.

 האם ניתן לפרסם זהותם של נאשמים בגירים שהורשעו בהיותם קטינים?

 לשאלה זו נדרש בית המשפט העליון בעניינם של הקטינים אשר הורשעו ברצח נהג המונית דרק רוט ז"ל.

 הנאשמים הורשעו בהיותם קטינים בעבירת רצח, כאשר הדיון בעניינם התקיים בדלתיים סגורות ושמותיהם נאסרו לפרסום.

 לאחר מספר שנים, בהיותם בגירים, הואשמו השניים בביצוע עבירות רכוש חמורות שביצעו באחת החופשות אליה יצאו מן הכלא.

 התקשורת פרסמה את החשד הנוגע לביצוע עבירות הרכוש ללא פרסום שמותם, אולם תוך ציון העובדה כי החשד מיוחס לרוצחי דרק רוט.

בית המשפט המחוזי החליט שלא להותיר את פרסום שמם, שכן הפרסום יחשוף את זהותם כמבצעי הרצח שבוצע בהיותם קטינים וקבע כי פרסום שמם יידון מחדש אם יורשעו.

 לאחר הרשעתם ביקשה המדינה לפרסם את שמם ובית המשפט העליון קבע כי מכיוון שהכלל הוא שאין לאסור פרסום שמות של בגירים, הרי אם יישמר חיסיונם של הנאשמים – הם יזכו בפריבילגיה שנאשמים בגירים אחרים אינם זוכים לה.

במילים אחרות, נקבע, כי החיסיון שחל על זהותו של קטין שהורשע בפשע, לא יכול להוות שיקול לגיטימי למניעת פרסום שמו כחשוד בביצוע פשע בהיותו בגיר.

מהם השיקולים לפיהם תיבחן בקשה להתרת פרסום שמו של קטין שהורשע?

בבואו של בית המשפט להחליט אם במקרה שלפני ראוי להותיר על כנו את הכלל האוסר פרסום שמו של קטין או להתיר את הפרסום האמור – עליו למצוא את נקודת האיזון הראויה בין הצורך להגן על הקטין ועל סיכויי שיקומו לאחר ריצוי העונש שהושת עליו, לבין הצורך להבטיח את שלום הציבור ובטחונו.

לשם מציאת נקודת האיזון ישקול בית המשפט, בין היתר, את השיקולים הבאים:

 1. אינטרס שיקום הקטין שפשע – כאשר תכלית השיקום נתפסת כשירות לטובת הפרט, שכן אם יצליח הקטין להתנתק ממעגל העבריינות ולנהל חיים נורמטיביים התרומה תהא גם לחברה בה הוא חי.

 2. הגנה על נפגעי העבירה - בפרט כאשר מדובר בנפגעים שהינם קטינים.

 3. הערכת מסוכנותו של קטין שפשע – אין די בחומרת העבירה, אלא שאלת המסוכנות תיבחן בהתייחס למכלול נסיבות העניין ורק כאשר לא ניתן למנוע את הסיכון בדרך הולמת אחרת, יש לבחון את שאלת הפרסום לשם מניעת הסיכון הנובע מהקטין.

 יודגש, כי על מנת ללבן לעומק את השיקולים המוזכרים לעיל יבחן בית המשפט את יחסו של הקטין למעשים שביצע, האם הפנים את חומרת מעשיו ואת הנזק הגלום בהם וכן התנהגותו של הקטין בתקופה שלאחר הרשעתו.

 המדובר במערכת שיקולים רחבה וגמישה אשר תשתנה בהתאם לכל מקרה ונסיבותיו.

 בסופו של דבר, מסקנה לפיה יש להתיר חשיפת פרטיו של קטין הינה החלטה שיפוטית חריגה ובלשון בית המשפט העליון בבש"פ 10566/08:

 "בית המשפט יתיר את הפרסום באותן נסיבות יוצאות דופן המצדיקות זאת ועל מנת להגן על שלום הציבור ובטחונו, אולם הפרסום ייעשה באופן ובהיקף שיצמצמו את הפגיעה בקטין ובסיכויי שיקומו, ככל הניתן בנסיבות העניין."

 לסיכום – קטינים המעורבים בפלילים זקוקים להגנה מיוחדת בהיותם חשופים במיוחד לפגיעה ולנזק אשר עשויים לעמוד להם לרועץ בהמשך חייהם הבוגרים.

 על כן, מומלץ לפנות לעורך הדין המתמחה בתחום עבירות הנוער מיד עם היוודע דבר מעורבותם בפלילים.