מתי ניתן לאסור פרסום שם של חשוד או נאשם בפלילים? 

מתי ניתן לאסור פרסום שם של חשוד או נאשם בפלילים?

אדם אשר נחשד או נאשם בפלילים חשוף לפגיעה בתחומי חייו  שונים ואך טבעי הוא, שהפגיעה בכבודו, בשמו הטוב ופרטיותו - יגרמו לו לחשש כי יוטבע בו "אות קין" אשר לא ניתן יהיה למחותו.

פרסום שמו של חשוד או נאשם בהקשר הפלילי מעצים את תחושת הבושה שהינה נחלתם של אנשים רבים, אשר על אף הסתבכותם בפלילים, הם רחוקים מרחק רב מעולם זה, שהינו עולם זר ומפחיד עבורם.

הנזק שעלול להיגרם מפרסום שמו של חשוד או נאשם בפלילים חולש על תחומים רבים. כך למשל, הפרסום עלול לגרום לנידוי חברתי של האדם ובני משפחתו, פגיעה בעיסוק ולעיתים אף פגיעה ביחסים בין בני המשפחה.

רבים מבקשים כי שמם לא יאוזכר בעל פה או בכתב בהקשר הפלילי וכי הדיונים בעניינם יתקיימו בדלתיים סגורות – הן על מנת שפרטיותם תוגן והן נוכח הבושה והצער שהם חשים בעקבות הסתבכותם בפלילים.

בהקשר זה חשוב לזכור, כי בקשה לאיסור פרסום ולקיום דיון בדלתיים סגורות הינה בבחינת חריג לכלל, אשר סטייה ממנו לא תתאפשר בנקל.

 פומביות הדיון

 הכלל בדבר פומביות הדיון מעוגן בסעיף 68 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984.

 סעיף 68(א) לחוק בתי המשפט קובע את הכלל לפיו "בית משפט ידון בפומבי", קרי: הדיונים בבית המשפט יערכו, ככלל, בדלתיים פתוחות, לרבות פרסום זהויות בעלי הדין.

 כלל פומביות הדיון מהווה סימן היכר לשיטת משפט בחברה דמוקרטית, המתנהלת בשקיפות ומאפשרת לכל אזרחיה, לבקר, ללמוד ולחקור את ההליך השיפוטי.

בית המשפט העליון קבע, כי את כלל הפומביות יש לאזן עם זכותו של האדם לשמו הטוב ולשמירה על כבודו ואיזון זה בא לידי ביטוי בחריגים הקבועים בסעיף 68(ב) לחוק האמור, אשר בהתקיימות אחד מהם, רשאי בית המשפט להחליט על סגירת דלתות.

 כך למשל, נקבע, כי  הגנה על קטין או מתלונן או נאשם בעבירת מין יכולים להוות חריג לכלל פומביות הדיון, כמו גם הצורך בהגנה על המוסר או על מנת לאפשר עדות חופשית.

 איסור פרסום

 הכללים בדבר איסור פרסומים קבועים בסעיף 70 לחוק בתי המשפט ומבחינים, כאמור לעיל, בין חשוד לנאשם.

 סעיף 70(ד) לחוק קובע כי בית המשפט ראשי לאסור כל פרסום בקשר לדיוני בית משפט, אם, למשל, הוא רואה בכך צורך לשם הגנה על בטחונו של בעל דין או עד או אדם אחר שהוזכר בדיון.

 סעיף 70 (ה1)(ה) קובע כי בית המשפט רשאי לאסור פרסום שמו של חשוד שטרם הוגש נגדו כתב אישום או פרט אחר מהחקירה, אם ראה שהדבר עלול לגרום לחשוד נזק חמור.

לפי האמור בסעיף זה, בית המשפט יאסור פרסום שמו של חשוד בהתקיימותם של שני תנאים מצטברים: 1. פרסום השם עלול לגרום ל"נזק חמור". 2. בית המשפט סבור שיש להעדיף את מניעת הנזק החמור על פני האינטרס הציבורי שבפרסום.

בית המשפט העליון בבש"פ 5759/04, קבע קריטריונים לבחינת בקשה לאיסור שמו של חשוד ובין היתר נאמר כי יש לשקול את נסיבותיו האישיות של המבקש לאסור פרסום שמו, לרבות השפעת הפרסום על בני משפחתו, סביבתו ועיסוקו וזאת, לצד בחינת אופי העבירות בהן הוא נחשד המבקש ועברו הפלילי.

כמו כן, במסגרת בחינת בקשת צו לאיסור פרסום שמו של חשוד, יבחן בית המשפט את טיבן של הראיות הלכאוריות הקיימות בתיק המשטרה וככל שראיות אלא מוצקות ומבוססות יותר ומועד הגשתו של כתב האישום קרב – כך יגדל האינטרס הציבורי בפרסום זהותו של החשוד; ולהיפך.

 פומביות הדיון ופרסום זהות מול כבוד האדם ופרטיותו

כאמור לעיל, כלל פומביות הדיון אשר טומן בחובו את פרסום בעלי הדין, מהווה אבן מאבני היסוד של ההליך המשפטי.

מאידך, חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו מעגן את הזכות לפרטיות כזכות חוקתית בעלת מעמד נורמטיבי עליון.

כך יוצא, ששני עקרונות רמים ויסודיים – כלל הפומביות והזכות לפרטיות – אינם מתיישבים האחד עם השני ותפקידו של בית המשפט לאזן בניהם, שכן מעמדם אינו מוחלט.

 כך למשל, בב"ש 91150/03 קבע בית המשפט השלום בתל אביב כי יש לאסור את פרסום שמותיהם או כל פרט מזהה אחר של חשודים אשר נעצרו בפרשת עבירות מרמה.

 לאחר ששקל בית המשפט את השיקולים השונים, הוא העדיף למנוע נזק בלתי הפיך אשר עלול להיגרם לחשודים אם תפורסם זהותם – וזאת על פני העניין הציבורי שבפרסום.

 בית המשפט המחוזי דחה את הערר שהגישה המשטרה על החלטת איסור הפרסום וקבע כי לא נפל פגם במערכת השיקולים אשר הנחתה את בית המפשט בשאלת הפרסום ולתוצאה אליה הגיע לאחר שאיזן בין עקרון הפומביות לבין הזכות לפרטיות.

במקרה אחר, הותיר בית המשפט העליון (בש"פ 10927/07) את צו איסור פרסום שמותיהם של נאשמים, אשר על פי מידע מודיעיני מתקיים חשש מבוסס שלהם ולבני משפחותיהם נשקפת סכנה.

 פרסום שם של נאשם שהורשע

נאשם אשר מורשע בעבירות פליליות אינו נהנה עוד מחזקת החפות ובהתאם לכך, המשקל של עקרון הפומביות וזכות הציבור לדעת גוברים, בדרך כלל, על פני אינטרסים אחרים, כגון הזכות לפרטיות והחשש כי הפרסום יגרום לנאשם נזק.

כך למשל, לבית המשפט השלום ברחובות (ת.פ. 1183/07) הוגש כתב אישום ובו שורה של עבירות מין נגד קטינות שיוחסו לנאשם, אשר, מצידו, הודה במרביתן.

בתחילת ההליך נעתר בית המשפט לבקשת הנאשם ואסר על פרסום שמו עד להכרעת הדין.

בעקבות הרשעתו של הנאשם ביקשה התביעה להסיר את צו איסור פרסום שמו של הנאשם ולהותיר את הצו האוסר את פרסום שמות הקטינות המתלוננות, קרי: קורבנותיו.

הנאשם התנגד לפרסום שמו בטענה כי התרת פרסום שמו תפגע בפרטיותו ותגרום לו ולבני משפחתו נזק חמור. לטענת הנאשם שהינו אדם דתי, אב וסב לנכדים – הפרסום יגרום לו ולמשפחתו לנידוי ואות קין. עוד טען הנאשם כי הוא פוטר מעבודתו וכי הוא ספון בביתו.

בית המשפט מחליט להתיר את פרסום שמו וקובע כי כיום, לאחר הרשעת הנאשם, על יסוד הודאתו, חזקת החפות אינה עומדת לנאשם עוד.

 בית המשפט מצטט את דברי בית המשפט העליון בבש"פ 8698/05,  לפיהם: "משהורשע הנאשם בדינו גובר האינטרס הציבורי הקיים בפרסום פרטי המקרה ובפרסום פרטיו המזהים של הנאשם שהורשע בביצוען של עבירות אלה."

 עוד מציין בית המשפט כי דווקא לאור טיבן של העבירות בהן הורשע הנאשם (עבירות מין נגד קטינות), זכאי הציבור להיזהר מפניו וזאת יוכל לעשות – רק אם יפורסם שמו.

 האם ניתן לערער על החלטה שלא לאסור על פרסום?

סדרי הדין של המשפט הפלילי קובעים כלל לפיו לא ניתן לערער על החלטות ביניים, אלא בערעור על פסק הדין כולו, וזאת למעט מספר חריגים שנקבעו בחוק כדוגמת בקשה לפסילת שופט.

לעניין זכות הערעור בסוגיית איסור פרסומים, קבע בית המשפט העליון שאין מניעה לערער על החלטות הנוגעות להתרת או איסור פרסום.

תפקידה של ערכאת הערעור בהקשר של איסור פרסומים, הינה לבחון את התשתית הראייתית שעל בסיסה התבקש צו לאיסור פרסום וכן לבחון את נוסחת האיזון שנקבעה על ידי בית המשפט שדן בסוגיה.

לסיכום – פרסום זהותו של אדם בהקשר הפלילי עלול לגרום לו ולקרובים הסובבים אותו לנזק בלתי הפיך ולעיתים, לפגיעה שאינה מידתית ביחס לנסיבות העניין.

שמו הטוב של אדם והשמירה כל כבודו ופרטיותו הינם ערכים עליונים ולא לחינם המושג "דיני נפשות" מיוחס למשפט הפלילי.

בקשה להוצאת צו בדבר איסור פרסומים רצוי שתעשה על ידי עור דין המתמחה בתחום הפלילי.

בהקשר זה, יש לזכור, כי לעיתים דווקא בקשה לאיסור פרסום עלולה להביא לפרסום במקום בו אלמלא התבקש הצו – לא היה מתקיים פרסום.

 על כן, כאמור, מומלץ לפנות מבעוד מועד לעורך דין המתמחה בתחום הפלילי.