גורמים עיקריים למחלות האדם המודרני
דף הבית  >>  >>  הרשם  |  התחבר
מאמרים

גורמים עיקריים למחלות האדם המודרני 

מאת    [ 03/12/2009 ]
מילים במאמר: 5369   [ נצפה 1873 פעמים ]

 
 

מבוא
יתר אינסולין בדם, תנגודת תאים לאינסולין ומחסור בחומצות שומן אומגה 3 במזון, הם הגורמים העיקריים למחלות של האדם המודרני. לחומצות אומגה 3 אין חלופה.


יוצא מזה ששינויים בהתנהגות הפיסית והנפשית ובהרגלי תזונה אמורים לחסוך הרבה מאוד סבל מיותר.
עם ההתקדמות האדירה במדע הרפואה ושמירה על כללי תברואה נאותים, חלה עליה מתמדת בתוחלת החיים של האדם החי בארצות מפותחות. מתחילת המאה ה- 20 ועד לסופה, גדלה תוחלת החיים הממוצעת מ-45 ל-75 שנה. אולם במקביל, חלה גם עליה מתמדת ומשמעותית בשיעור התחלואה במחלות רבות בקרב האוכלוסייה בארצות אלו.


4 קבוצות עיקריות של מחלות:
• קבוצה א- מחלות המוכרות כ"תסמונת X" המתאפיינות ברמות גבוהות של טריגליצרידים בדם ו/או כולסטרול כללי ו- LDL - כולסטרול, לעומת רמות נמוכות של HDL- כולסטרול, עודף משקל, השמנה (בעיקר בבטן), יתר לחץ דם, טרשת עורקים, מחלות לב וסוכרת מהסוג II.
• קבוצה ב- מחלות סרטן למיניהן.
• קבוצה ג- מחלות אוטואימוניות כגון: דלקת פרקים, טרשת נפוצה, זאבת, אסטמה ועוד.
• קבוצה ד- מחלות עצבים: פרקינסון ואפילפסיה מחד גיסא ומחלות נפש כגון: דיכאון, אלצהיימר, שיטיון, סכיזופרניה מאידך גיסא.
קבוצת המחלות הראשונה (קבוצה א') הייתה הראשונה שכבר בשנות ה- 60 של המאה ה- 20 התפשטה בממדים גדולים. אנשי הרפואה והמחקר ייחסו את התופעה המדאיגה לצריכה גבוהה של מזונות המכילים כולסטרול, כגון ביצים ובשרים, והמליצו להעדיף שמנים מן הצומח כגון שמני סויה, תירס, חמניות, חריע, (שמנים המשתייכים לקבוצה אומגה 6). ההמלצות התקבלו בהבנה ואצל אנשים שאמצו את ההמלצות, חלה הטבה במצב הרפואי. במרוצת הזמן, התברר לאכזבת כולם, שהשינוי החיובי היה זמני בלבד ובעקבותיו חלה החמרה במצב המחלות. בנוסף לכך, נצפתה עלייה משמעותית במחלות הסרטן ובמיוחד סרטן השד.


נוכח מצב זה התגברה ההשערה לפיה המחלות השייכות לקבוצה א', תוקפות אנשים מבוגרים, ואת שיעור המחלות הגבוה יש ליחס למספרם הרב. הסבר זה נפל במהרה נוכח העובדה שבארצות אסיה, ובמיוחד יפן, נרשמה תוחלת חיים ארוכה ללא מחלות אלו. במצב זה, טבעי היה להניח שהרקע הגנטי של היפנים שונה מהרקע הגנטי של אנשי המערב. אולם, גם השערה זו נפלה בעקבות ההגירה של הראשונים לארצות המערב ועליה בתחלואה גם בקרבם. ההשערה המקובלת כיום מיחסת את התחלואות למיניהן הפוקדת לא רק קשישים ובוגרים, אלא גם ילדים בני עשר, לגורמי סביבה כגון זיהום אויר ומזון, הרגלי תזונה המאופיינים, בין היתר, בצריכה גבוהה של חומצות שומן אומגה 6, לעומת מחסור בחומצות שומן אומגה 3, בחוסר בפעילות פיסית ובמתחים נפשיים.

 

יש לציין שלמרות המאמצים הכבירים המושקעים ברחבי העולם במציאת תרופות יעילות, נותרו מחלות רבות ללא פתרון, הטיפולים והתרופות יקרים ולחלק מן התרופות יש תופעות לוואי חמורות. מצב עגום זה מנוצל, לא תמיד לטובה, על ידי יצרני תרופות "פלא" ואחרים.


בסקירה זו אתמקד בשתי תופעות משולבות שלדעתי מהוות גורם עיקרי לשיעור התחלואה הרב בקבוצת המחלות הראשונה.
1. יתר אינסולין בדם (Hyperinsulinemia) ותנגודת התאים לאינסולין (Insulin Resistance).
2. מחסור בחומצות שומן מסוג אומגה 3 בתזונה ו/או יחס גבוה של שמני אומגה 6 לעומת אומגה 3.


I. ההורמון אינסולין והשפעותיו הרבות
מבין ההורמונים, נראה שהאינסולין הוא היחיד הנדרש על ידי כל התאים. לאינסולין תפקידים רבים ומגוונים והוא בעל השפעות פיסיולוגיות רבות. מבין תפקידיו, הידוע מכולם הוא יכולתו להחדיר את הגלוקוז לכל התאים שבגוף. זה מתאפשר לאחר שההורמון נקשר לקולטנים שלו בתא ומגדיל בכך את חדירות הקרומים של התא לגלוקוז. פרטים הסובלים ממחסור בהורמון זה לוקים בתופעה הנקראת סוכרת מהטיפוס הראשון (Type I), הידועה כסוכרת נעורים ומאופיינת ביתר גלוקוז בדם.
סוכרת מהטיפוס השני (Type II), מאופיינת אף היא ביתר גלוקוז בדם, אך היא מלווה באופן פרודוקסלי, ביתר אינסולין בדם (ובלעז Hyperinsulinemia).
יתר גלוקוז בדם לכשעצמו עלול לגרום לתופעות שליליות כגון:
1. חימצון עצמי של גלוקוז (Autooxidation).
2. גלוקוז מחומצן עלול לחמצן שמנים בדם ואלה שבקרומים של תאי הדם האדומים.
3. תאי הדם האדומים, במצב זה, יוצרים ומפרישים חומר (ADP) הגורם להצמדה של טסיות הדםPlatelet aggregation) ) ולקרישי דם.
יש לציין שקיום של יתר גלוקוז בדם לתקופה ממושכת, עלול לגרום להשמנה, תהליכי דלקת, פגיעה במערכת החיסון, טרשת עורקים, מחלות לב ואף להפרעות נפש.


הסיבות ליתר אינסולין בדם רבות ומגוונות:
1. כנראה פגם תורשתי בקולטן לאינסולין המחייב רמות גבוהות של ההורמון על מנת להחדיר את הגלוקוז לתאים.
2. מצבי רוח ו/או דיכאון, טראומות ומשברים נפשיים ממושכים.
3. פעילות פיסית מועטה.
4. צריכה גבוהה של קלוריות.
5. צריכה גבוהה של חומצות שומן מהסוג אומגה 6.
6. צריכה מועטה של חומצות שומן אומגה 3 הקיימות בעיקר בדגי-ים ממים עמוקים ובזרעי פשתן.
7. צריכה גבוהה של חומצות אומגה 6 לעומת אומגה 3.
כל אחת מהסיבות הנ"ל עלולה לגרום ליתר אינסולין בדם. עם הזמן, התאים מפסיקים להגיב לאינסולין ונוצר מצב הקרוי Insulin Resistance כלומר, תנגודת התאים לאינסולין. במצב זה, התאים מחדירים את הקולטנים לאינסולין פנימה ולהורמון אין אפשרות להתקשר אליהם. כתוצאה מכך התאים "רעבים" לגלוקוז, למרות נוכחותו בדם והמוח מעודד ייצור נוסף של אינסולין להחדרת הגלוקוז לתאים. מעגל קסמים זה מחמיר ככל שרמות האינסולין עולות. (סקירה מדעית אצל Reaven GM-1992 and
ו De Fronzo 1992).


יש לציין שתי הערות חשובות:
1. בתחילת התהליך של תנגודת לאינסולין, אשר עלול להתחיל בגיל צעיר, יראו בדיקות הדם רמות תקינות של גלוקוז. את הרמות הגבוהות יחסית של האינסולין ניתן לגלות רק בבדיקה להעמסת סוכר, ואפשר להגדיר מצב זה כ"סוכרת סמויה". החמרת המצב תוביל לסוכרת מהסוג השני, שעלולה להיהפך עם הזמן, בשל עייפות התאים שבלבלב, לסוכרת מהסוג הראשון.
2. תנגודת לאינסולין היא המכנה המשותף היחידי למחלות שבקבוצות א' ומחלות מקבוצה ב' ויתכן מאוד שגם מחלות מהקבוצות האחרות.


מעורבות תנגודת התאים לאינסולין במחלות תסמונת X (קבוצה א')
א. יתר לחץ דם- גורמים רבים מווסתים את לחץ הדם. ביניהם גורמים המווסתים את הקוטר הפנימי של כלי הדם ואת ריכוז הנתרן בדם. עצבים השייכים למערכת הסימפתית מכווצים את העורקים בעוד שהאינסולין מרחיבם.


אולם במצבים של תנגודת לאינסולין, לא מתבצעת הפעולה של הרחבת כלי הדם, והתוצאה היא היצרות מתמדת של העורקים. בנוסף לכך תנגודת לאינסולין מונעת את הפרשת הנתרן (Na+) בכליות ובשל כך נוצר יתר נתרן בדם. שתי תופעות אלה: היצרות העורקים ויתר נתרן בדם גורמות ליתר לחץ דם ולהיווצרות בצקת בעיקר ברגליים. יתר לחץ הדם, לא רק שמכביד על הלב אלא מסכן את שלמותם של העורקים הדקים שבעיניים, במוח והעורקים הכליליים שבלב. בשלב זה עלול להתחיל תהליך של טרשת עורקים, המתחיל בפציעה (insult), בעורקים הכליליים שלא עמדו בלחץ הגבוה.

 

 ב. יתר שומן וכולסטרול בדם- במצבים תקינים האינסולין אחראי להחדרת השומנים - הטריגליצרידים שנספגו מהמעי לתאי רקמת השומן ולמניעת יציאת חומצות שומן חופשיות מתאים אלו. שני התהליכים אינם מתרחשים במצבי תנגודת לאינסולין. התוצאה היא הצטברות שומנים בדם וייצור כולסטרול בעיקר בכבד, בעידודו הישיר של האינסולין. השומנים והכולסטרול מועברים לרקמות אחרות, מעבר לנחוץ. לשם כך, הכבד מייצר כמות גדולה של נשאים הנקראים ליפופרוטאינים. הליפופרוטאינים מסוג LDL מעבירים את השומן לתאים. כדי להשלים את התמונה המדאיגה הזו, יש לציין שחומצות שומן רב בלתי רוויות, עלולות להתחמצן, בעיקר בשל יתר גלוקוז והעדר וויטמינים נוגדי חמצון כגון A, E ו-C, ולהפוך לרדיקלים חופשיים. רדיקלים אלה עלולים לגרום נזק לקרומי התא, לקולטנים שעליהם, לשנות את תכונות החדירות שלהם, לחמצן את ה-LDL-כולסטרול, לפגוע במערכת החיסון, לחדור אל תוך התאים ולפגוע בקרומים של המיטוכונדריה ובחומצות הגרעין – DNA.


ג. מחלות כלי דם ולב - טרשת העורקים שמתבטאת בהיצרות העורקים, היא תוצאה של תהליך ממושך, הכולל ריכוז של גורמים שונים בתוך הדופן הפנימי של העורק. התוצאה - יצירה של "יבלת" הבולטת כלפי חלל העורק ומפריעה לזרימת הדם. החרפת המצב עלולה להוביל גם לחסימה מוחלטת של העורק. בעיקר אמורים הדברים לגבי העורקים המזינים את הלב והמוח, בשל היותם צרים מאוד.


תפקיד תנגודת לאינסולין בתהליך היווצרות טרשת עורקים:
תהליך טרשת העורקים מתחיל בפציעה (insult) של רקמת התאים המרפדת את הדופן הפנימי של העורק (אנדותל). יתר לחץ דם עלול לגרום לפציעה. לתיקון הנזק "מגויסים" טסיות הדם והמונוציטים. אלו נכשלים על פי רוב במשימה ותוך כדי כך חודרים לדופן העורק דרך הפצע. המונוציטים "מגייסים" תאים נוספים לעזרה. הצפיפות בדופן גדלה. דרך הפצע חודר גם כולסטרול הנבלע על ידי המונוציטים. במקרה של כולסטרול המכיל חומצות שומן מחומצנות, נהפך המונוציט למה שנקרא "תא קצף". תאי הקצף מפרישים גורמי צמיחה המעודדים את התרבותם של תאי שריר חלקים שבמרכז העורק. תאי השריר עוזבים את מקומם וחודרים לדופן העורק. האינסולין מעודד יצור של פרוסטגלנדינים. אם מקורם בחומצות שומן אומגה 6, נוצר פרוסגלנדין מסוג 2E (2PGE). PGE2 גורם לכיווץ העורק ומשרה תהליכי דלקת, מעודד את ייצורם של רקמות חיבור העשירות בקולגן, גורם לקליטה מוגברת של כולסטרול על ידי חשיפת הקולטנים של LDL שעל פני האנדותל, מפחית את ייצורו של ה HDL, ובכך מונע את סילוקו של הכולסטרול מהעורק. נוצרת בליטה יציבה על פני הדופן הפנימי של העורק, המקטינה את הקוטר הפנימי שלו, עד לחסימתו המוחלטת.


תהליך זה הוא ממושך ועלול להתחיל גם אצל ילדים צעירים בגיל 10 ואף פחות מכך. התסמונות קליניות תורגשנה שנים רבות מאוחר יותר.


ד. השמנה – הסיבות להשמנה והתוצאות שלה הנן רבות ולא כולן ידועות כהלכה. נפרט כאן את הסיבות הקשורות לאינסולין. ראשית יש להבהיר את מנגנוני הוויסות של כמות המזון הנצרכת ולשם כך נציין שניים מהם:
1. תחושת הרעב – תחושה זו נוצרת בגלל רמות נמוכות של גלוקוז בדם. במקרה זה מרכז השובע שבהיפוטלמוס במוח, אינו מסוגל לדכא את פעילותו של מרכז הרעב ובעקבות זה נוצר הדחף לאכול. תחושת הרעב תיפסק רק כאשר רמות הסוכר בדם תגענה לרמות הנורמליות, גם אם הקיבה ריקה. אצל אנשים עם תנגודת לאינסולין, "רעב" התאים לגלוקוז גם בעת המצאו בדם, אינו ניתן לריסון. כמות המזון הנאכלת במצב זה היא מעל לצרכים של הגוף והתוצאה – השמנה.
2. הורמון לפטין - בשנים האחרונות גילו החוקרים הורמון בשם לפטין המופרש מתאי שומן. רמות גבוהות יחסית של לפטין אמורות לדכא את מרכז הרעב. אולם מסתבר שרמות גבוהות של הנ"ל בשיתוף עם גורמים אחרים המופרשים מתאי השומן גורמים לתנגודת לאינסולין.
השמנה באזור הבטן מאפיינת גברים ונשים הלוקים ביתר אינסולין בדם ונוטים לסבול גם ממחלות תסמונת X האחרות (Reaven GM, 1992 and De Fronzo, 1992 ).


מעורבות האינסולין במחלות ממאירות - קבוצה ב'
בשנות ה-80 פורסמו לראשונה עבודות מחקר המדווחות על שכיחות נמוכה של גידולים ממאירים בחיות מעבדה הלוקות בסוכרת מהטיפוס הראשון. על תופעה דומה, דווח אף קודם לכן - שכיחות נמוכה של סרטן ריאות בבני אדם הלוקים בסוכרת מסוג זה ולא מטופלים כהלכה באינסולין. הדבר הפתיע מאוד מאחר ופרטים אלה לוקים גם במערכת חיסונית חלשה. ממצאים אלה הניעו חוקרים רבים, וביניהם גם כותב שורות אלה, לחקור את המקרה התמוה. העבודות שפורסמו בנידון דווחו:
1 . הגידולים הסרטניים מתפתחים בחיות בריאות.
2 . אינסולין שהוסף לחיות סוכרתיות (טיפוס I) גרם להתפתחות הגידולים.
3. קיימים תאים סרטניים המסוגלים ליצר ולהפריש אינסולין ומתפתחים בקצב מזורז מאוד בחיות סוכרתיות. תאים אלה הנם גם אלימים במיוחד.
4. גידולים ממאירים שאינם מפרישים אינסולין, משגרים גורמים המשפיעים על תאי בטא בלבלב של הפרט הנושא אותם, ומעודדים אותם להפריש אינסולין מעל לצורך. התפתחות הגידול מותנית בהפרשת יתר של אינסולין.
5. התפתחות גידול סרטני מלווה ברמות גבוהות של אינסולין, לפחות בשלבים הראשונים של המחלה.

 
על תלותו המוחלטת של הגידול הממאיר באינסולין, ניתן ללמוד מהנתונים הבאים:
1. גלוקוז- הנו המקור היחידי לאנרגיה של תאים סרטניים.
2. ברוב התאים הסרטניים אין מיטוכונדריה פעילות. התוצאה היא הפקה של שתי יחידות אנרגיה ATP בלבד מכל ממולקולת גלוקוז, לעומת 38 בתא נורמלי. מצב זה מחייב את התאים הסרטניים, המאופיינים בחילוף חומרים גבוה, לפתח קולטנים רבים לאינסולין ולהימצא בסביבה עשירה באינסולין וגלוקוז. על מקור האינסולין בדם כבר עמדנו, ובאשר לגלוקוז נזכור את העובדה שרמות גבוהות של אינסולין גורמות לתנגודת לאינסולין בתאים הנורמלים, תופעה שאינה קיימת בתאים סרטניים. התוצאה מכך- הרמות הגבוהות של הגלוקוז בדם עומדות לרשות התאים הסרטניים.


מקור אחר לגלוקוז, ובמיוחד בשלבים המתקדמים של המחלה, הוא בתהליך הגלוקונאוגנזיס (Gluconeogenesis) במקרה זה, קיים פירוק של חלבון ושומן מרקמות החולה, לחומצות אמיניות וחומצות שומן, והפיכתן לגלוקוז. התהליך מתרחש בכבד וגורם לאיבוד משקל גוף של החולה. התופעה מכונה בשם Cachexia והגורם הפעיל בפירוק הוא ה-TNF שאמור לתקוף את התאים הסרטניים.
להשלמת התמונה על מעורבות האינסולין בתהליכים ממאירים, נוסיף: שההורמון מחדיר לתאי הסרטן גם גורמים חיוניים נוספים, פרט לגלוקוז כגון חומצות אמיניות, יונים ופורינים המהווים חלק ממבנה ה- DNA, ומעודד אותם ליצור גורמי צמיחה ואיקוסנואידים. על האחרונים נסביר בדיון על חומצות השומן הרב בלתי רוויות. (סקירה מדעית- Yam D et al,1996 and Yam D,1992 ).


מעורבות האינסולין במתח נפשי
ישנן עדויות רבות המצביעות על כך שפרטים השרויים במתח נפשי ממושך ודאגות לוקים בין היתר ביתר אינסולין בדם וסיכוייהם לחלות במחלות סינדרום X וסרטן עולים באופן ניכר (Savasaki S et al 1999).
פעילות פיסית משפרת תנגודת התאים לאינסולין.
מהעבודות שנעשו בנושא אפשר להצביע על מחקרו של Vessby B, (2000) הטוען שמחסור של פעילות פיסית גורמת לתנגודת התאים לאינסולין ולכן, מומלץ על כולם לעסוק בספורט בהתמדה.


II. חומצות השומן ובריאות האדם
את חומצות השומן ניתן לחלק לארבע קבוצות מהן, רק הרב בלתי רוויות: אומגה 6 ואומגה 3 הנן הכרחיות. כדי להבין את השפעתן כדאי ללמוד את התהליכים בהם הן מעורבות.

1. נוכחותן הכרחית במבנה הפיסי של קרומי התאים. כידוע, הקרומים מורכבים מחלבון ושומן. הרכבו של החלק השומני משקף את הרכב חומצות השומן שצרכנו. הרכב זה משפיע על התכונות הכימיות והפיסיות של הקרומים, על חדירותם לגורמים שונים, על מבנה הקולטנים כושרם של ההורמונים להקשר אליהם ואף על התהליכים המתרחשים בתוך התא.
2. ייצור של גורמים הנקראים איקוסנואידים (Eicosanoids) המופרשים על ידי התאים ומשפיעים על סביבתם הקרובה. המבנה המולקולרי שלהם והשפעתם על חילוף החומרים תלויים בחומצת השומן הרב בלתי רוויה, ששימשה להם מקור. בשל חשיבותם הרבה נתרכז בצורת היווצרותם והשפעתם. כאמור, מקור האיקוסנואידים בחומצות השומן הרב בלתי רוויות שבקרום התא.
התהליך מתחיל עם האנזים פוספוליפאז 2A המשחרר את החומצה מקרום התא ומופעל בתדירות גבוהה במצבים של יתר אינסולין בדם. (החומצה המשוחררת נכנסת לאחד משני מסלולים ציקלואוקסיגנז Cyclooxygenase או ליפואוקסיגנז - (Lipooxygenase.
3. איקוסנואידים הנוצרים במסלול הציקלואוקסיגנז הם: (1) פרוסטגלנדינים (Prostaglandins) השפעתם: התכווצות של כלי דם ושרירים חלקים במערכת העיכול והרחם, אנטגוניסטים להורמונים המעורבים בחילוף החומרים של שומנים. (2) טרומבוקסנים (Tromboxanes) השפעתם: בהלכדה של טסיות הדם ויצירת קרישי דם למניעת דימומים. (3) פרוסטציקלינים (Prostacyclins) השפעתם: המסת תלכידי טסיות הדם והרחבה של כלי הדם.
4. איקוסנואידים הנוצרים במסלול הליפואוסיקנז הם בעיקר לאוקוטריאנים שתפקידם להזעיק את מערכת החיסון במקרה של חדירת גוף זר.


יצור עודף של איקוסנואידים בשל צריכה גבוהה של חומצות שומן רב בלתי רוויות מהסוג אומגה 6.
צריכה גבוהה של חומצות אומגה 6 (18:2 linoleic and 20:4 arachidonic fatty acids), ובעיקר במצב של יתר אינסולין בדם, גורמים ליצור רב של:
1. פרוסטגלנדין 2PGE העלול לגרום לשורה של בעיות פיסיולוגיות רציניות, החל בעליה בחום הגוף, וסת מלווה בעוויתות ברחם, דלקות במערכת העיכול, מניעת הפרשת הנתרן ובשל כך עלייה בלחץ הדם, בין היתר גם בכלי הדם במוח, המסת העצם – אוסטאופורוזיס. לרמות גבוהות של 2PGE השפעה מזיקה גם על תהליכים ממאירים כגון הפיכת תאים נורמליים לממאירים בראש ובמערכת העיכול, עידוד וזירוז גידולים ממאירים והגנה עליהם בפני מערכת החיסון.
2. טרומבוקסנים 2TX בעודף עלולים לגרום לטרומבוזיס.
3. לאוקוטריאנים 4LTB המזעיקים באזעקת שווא את מערכת החיסון. התאים המוזעקים מפרישים ציטוקינים כגון TNF, 1IL , 6IL הגורמים לדלקת מקומית, עד כדי הרס הרקמה. תופעה זו מכונה – מחלה אוטו-אימונית והשכיחות ביניהן הן: קצרת (Asthma), דלקת פרקים, טרשת נפוצה, זאבת, דלקת במערכת העיכול והנשימה, ומחלות עור כולל פסוריאזיס ואטופיק דרמטיטיסAtopic) Dermatitis). הלאוקוטריאנים מעודדים גם תהליכים ממאירים.
להשלמת התמונה של ההשפעה המזיקה של צריכה גבוהה של חומצות שומן אומגה 6, יש לציין כי הן גורמות גם לתנגודת התאים לאינסולין. לעומת זאת החומצה גאמה לינולנית – GLA gama) linolenic 18:3 omega-6), שמקורה בעיקר בצמח נר הלילה והמהווה מקור לפרוסטגלנדין 1PG, בעל השפעה חיובית על חילוף חומרים של שומנים.
התרופות המקובלות לטיפול בתופעות השליליות הנגרמות בשל עודף האיקוסנואידים כוללות סטרואידים ו- NSAID Non Steroidal Anti Inflammatory Drugs)). לסטרואידים אילו לא תמיד השפעה מוצלחת, ועלולות להגרם תופעות לוואי שליליות, (Okuyama et al 1997).
לטובה יש לציין גורמים הנמצאים בתבלינים, כגון: הכמון והרוזמרין הבולמים את מסלול הציקלואוקסיגנז והכורכום הבולם את המסלולים הליפואוקסיגנז והציקלואוסיגנז . ולאילו אין תופעות לוואי.


חומצות שומן מהסוג אומגה 3
חומצות מסוג אומגה 3 קיימות בכמות נכבדה בצמחים אחדים כגון פשתן ,פרילה, ואגוזי מלך, ובכמות מועטה יותר בסויה ובשמן קנולה. במקרה זה החומצה היא אלפה לינולנית – ALA (alpha linolenic 18:3 omega-3).
פעילותה באדם תלויה בהתארכותה ל- 20:5 EPA (Eicosapentaenoic) ו- 22:6 DHA (Docosahexaenoic omega-3). אולם, הפיכת ALA ל- EPA היא בעייתית בשל תחרות אנזימטית עם החומצות אומגה 6, ובמיוחד ברוב המחלות בהן דנה סקירה זו. החומצות הארוכות נמצאות בעיקר בדגי- ים הגדלים במים קרים כגון: טונה, סלמון, מקרל, הרינג, סרדין ואחרים.
החוקרים את הרגלי המזון של אבותינו טוענים שהם צרכו צמחים עשירים באומגה 3 ושיחס הצריכה בינה לבין החומצה הלינולאית אומגה 6, היה 1:1. בתקופה המודרנית, בשל טעמם שאינו ערב לחיך, נעלמו מן השוק הצמחים העשירים ב- ALA, וגם צריכת הדגים הנה מעטה. כך שיחס הצריכה בין החומצות גדל ל- 15-20:1 לטובת אומגה 6 ברוב ארצות המערב. בישראל, יחס זה, בחלקים גדולים של הציבור היהודי מגיע ל- 20-40:0.
עד לשנות ה- 70 של המאה העשרים לא התייחסו לחומצות אומגה 3 כהכרחיות לבריאות האדם. על האסקימוסים הצורכים כמויות אדירות של חומצות אלה וללא תחלואה במחלות סינדרום X, התייחסו כאל מקרה מוזר בלבד. הראשונה שהעלתה את חומצות אומגה 3 על ה"מפה" הייתה ד"ר קרמלי שדווחה בכנס לאונקולוגים על ממצאים שהתקבלו אצלה בניסוי עם עכברים נושאי סרטן (Karmali RA
1987). לדבריה, עכברים אלה הוזנו בשמנים שונים והקבוצה המוצלחת ביותר הייתה זו שניזונה בשמן דגים העשיר בחומצות אומגה 3. ד"ר קרמלי ייחסה את ההצלחה של הקבוצה לייצורם של פרוסטגלנדינים מהסוג 3PGE.
מסתבר שהחומצה השומנית אומגה 3, נחוצות לאדם כבר בשלב העוברי, למען השלמת המוחות והרשתית שבעיניים. יש לציין ש 56% ממשקלו היבש של המוח הם שומנים. אחוז נכבד מהם הן חומצות שומן אומגה 3, בעיקר DHA המהווה 17% מכלל השומן שבמוח ו 33% מרשתית העין. המקור של חומצה זו ושל ה- EPA לעובר אמור להיות דמה של האישה בהריון. במקרה של מחסור, מסוגל העובר לגייס את המעט הקיים מהרקמות השונות כולל המוח של אמו. הפחתה זו גורמת לשינוי בהרכב השומנים ברקמות ועלולה לגרום לסוכרת מהסוג השני, (סוכרת הריונית), או גרוע יותר דיכאון שלאחר הלידה. ישנם חוקרים הטוענים שגם העובר ניזוק. הנזק מתבטא בעלייה בסיכון ללקות בעתיד הקרוב או הרחוק במחלות נפש או עצבים, תסמונת X, מחלות אוטו-אימוניות וסרטן (Okuyama et al 1997).


מעורבות ומנגנוני פעילות של חומצות אומגה-
3
1. חומצות אומגה 3, עשויות להיות חלק מהרכב השכבה השומנית שבקרומי התאים ובכך להשפיע לטובה על התכונות הכימיות והפיסיות של הקרומים. ובנוסף, פיקוח על חדירות הקרום לחומרים שונים, מבנה ופעילות הקולטנים ויכולת ההורמונים להתקשר אליהם, כולל הורמונים של מערכת העצבים והאינסולין (Taouis M 2002). שיפור בתקשורת הורמונים לתאים, מפחית את תנגודת התאים לאינסולין. לדבר זה משמעות גדולה אם נזכור שתנגודת לאינסולין היא המכנה המשותף של מחלות רבות וכנראה גם מחלות עצבים ונפש.
2. שיפור התקשרות ההורמונים, כולל הנוירו-הורמונים לקולטנים השונים, מפעילה מנגנונים של העברת אותות תוך תאית באמצעות שורה של אנזימים הנקראים קינאזות אשר קיימים בכל תאי הגוף. האחרונים בשרשרת אנזימטית הזו הם הקינאזות: PKA, PKC, CaMKII, MAPK . פעילות יתר של קינאזות עלולה לגרום להפרעות בקצב הלב (אם ההפרעה היא במערכת העצבים של הלב), פרקינסון, מחלות עצבים ונפש, ולהתרבות מואצת של תאים סרטניים. על פי עבודות אחרונות, חומצות שומן אומגה 3 חודרות אל תוך התא ומווסתות את פעילות הקינאזות (Mirnikjoo 2001 ).
3. האיקוסנואידים במקרה זה הם פרוסטגלנדין 3PGE, טרומבוקסן 3TX ולאוקוטריאן 5LTB. השפעתם לא גורמת לנזק המיוחס לאיקוסנואידים שמקורם בחומצות אומגה 6, אלא הם מיטיבים עם הבריאות, והראשונה שעמדה על כך הייתה כאמור ד"ר קרמלי.


חומצות שומן אומגה 3 ומחלות ממאירות
בעקבות ד"ר קרמלי, נערכו מחקרים רבים הן בחיות מעבדה והן בבני אדם, בנושא מחלות ממאירות. ההשפעה החיובית מודגשת בכולם, הן בריסון פעילות ממאירה והן במניעת התפתחותן של גרורות. וזאת לדעתי, בשל הסיבות הבאות:
1. הפחתה ברמות האינסולין של החולה.
2. ייצור איקוסנואידים מיוחדים.
3. מסתבר שחומצות שומן אומגה 3 בנוכחות אנטיאוקסידנטים, לא רק שאינן מתחמצנות אלא אף פועלות כנוגדי חמצון. אולם, בהעדר אנטיאוקסידנטים הן מתחמצנות במהירות. לתאים סרטניים יש קושי לקלוט אנטיאוקסידנטים, (וויטמינים A ו-E האמורים להגן על שכבה השומנית שבקרום התא) מחד גיסא, והם לוקים גם באנזימים הפועלים בתוך התא במניעת תהליכי חמצון מאידך גיסא. יוצא אפוא, שחדירת אומגה 3 לתא נורמלי, הקולט בקלות יחסית את הוויטמינים A ו-E, תיטיב עמו. אולם, חדירתם לתא סרטני תגרום למותו בשל חמצונן המהיר ופגיעה בקרומים של התא. אם תא ממאיר לא נפגע בקרומיו, הוא עשוי להיות מרוסן בפעילותו על ידי חדירת חומצות אומגה 3 לתא ודיכוי פעילות הקינאזות (Mirnikjoo 2001). מכאן שחולי סרטן הצורכים וויטמינים A ו-E בגלולות, מחזקים את התאים הממאירים. אולם, צריכה מוגברת של הוויטמינים A ו-E מומלצת במקביל לטיפולים כימוטרפיים, וזאת על מנת להגן על התאים הנורמליים ולהפחית את תופעות הלוואי.
הפעם הראשונה שהתגלתה, באופן פרודוקסלי, השפעתו המזיקה של וויטמין A בסרטן הייתה במחקר גדול שנערך באנגליה בקרב מעשנים כבדים. הללו חולקו ל- 2 קבוצות. האחת קבלה גלולות של וויטמין A וקבוצה השנייה קבלה "אין בו" (Placebo). במרוצת השנים התברר שבקרב הקבוצה הראשונה, סרטן הריאות היה יותר שכיח. החוקרים באותה תקופה לא ידעו למה לייחס את התופעה המפתיעה. כיום היינו אומרים שהעישון הכבד, למרות הוויטמין, הפך תא נורמלי לממאיר אשר בעזרת הוויטמין, התגבר על החמצון המופעל על ידי מערכת החיסון, הצליח להתרבות ולהיהפך לגורם בעל משקל.
המחקר על התהליכים הפיסיולוגיים המתרחשים בחולי סרטן רחוק עדיין מסיומו. מהידוע אפשר לומר שחלק מהתהליכים שונים מאוד מהמקובל אצל בריאים. לכן, גם יש לשקול בזהירות המלצות באשר לתזונה (Yam D et al 2001).


חומצות אומגה 3 ומחלות תסמונת X
נושא זה זכה לפרסומים רבים בספרות המדעית ומהם מסתבר שאוכלוסיות הכוללות דגי-ים בתזונתם לוקות יחסית פחות במחלות מסוג זה בהשוואה לאוכלוסיות אחרות. מצבם של חולים במחלות אלו והמטופלים בתרופות (לא תמיד עם תוצאות משביעות רצון) השתפר, אם במקביל לתרופות הוסיפו חומצות אומגה 3 לתזונתם. הדבר אמור לגבי משקל יתר (Mori TA,1999), סוכרת מסוג II
(Pelikanova T 2001), טריגליצרידים, כולסטרול ואינסולין בדם (Malloy MJ 2001), יתר לחץ דם ומחלות לב
(Yam D-Kleinman E 2001, Connor WE 2000), שיפור בקצב פעילות הלב (אריתמיה) ומניעת דום לב פתאומי. את ההשפעה המיטיבה של חומצות אומגה 3 יש לייחס, לדעתי, לנרמול פעילות האינסולין
(Storlien LH 1987), וליצירת איקוסנואידים שהוזכרו לעיל Okuyama H 1997)).


חומצות שומן אומגה 3 ופעילות פיסית - בעבודתו של (Vessby B, 2000) נאמר שמחסור בפעילות פיסית עלולה לגרום ליתר אינסולין בדם ולתנגודת התאים לאינסולין. לעומת זאת יש הטוענים שפעילות פיסית מתונה, משולבת עם תזונה מועשרת בחומצות שומן אומגה 3, עשויה להועיל (1999Rauramaa R Garg A 1998 .


חומצות שומן אומגה 3 ומחלות עצבים ונפש - הנושא זוכה כיום למחקרים רבים ברחבי העולם. הדיווחים הראשונים מספרים של שיפור במצבם של חולים שהחלו לקבל חומצות שומן אומגה 3 EPA ו DHA והלוקים במחלות כגון: פרקינסון, אפילפסיה Slanger 2002)) טורט, היפראקטיביות, אוטיזם, התנהגות תוקפנית, דיכאון (Edwards R 1998, Hamasaki E 1998), ואף סכיזופרניה (Peet M 1998) אלצהיימר ודמנציה בחיות מעבדה (Conquer JA 2001). דרך פעילות חומצות אומגה 3 במחלות הנ"ל טרם הובהרה סופית. ההשערה המקובלת מיחסת לשיפור הקולטנים לנוירו-הורמונים ופעילות האנזימים ממשפחת הקינאזות ויש הטוענים לריסון הורמון הסרוטונין הגורם לדיכאון בהיותו בריכוזים גבוהים
(Yoshida S 1998). מחקרים שונים מדווחים על שיפור במצב החולים המקבלים תוספת של ויטמנים E ו C.


חומצות שומן אומגה 3 ומחלות אוטו-אימוניות- גם במחלות האלה מורגש שיפור ניכר. כנראה, בשל ייצורם של איקוסנואידים 3PGE, ו- 5 LTB. הראשון לא גורם להמסת העצם והשני לא מזעיק לשווא את מערכת החיסון (Brougton KS 2001, Engstrom K 2001, Okuyama H 1997).


צריכת חומצות שומן אומגה 3
סקירה על השפעת חומצות שומן אומגה 3 על בריאות האדם, רחוקה עדיין מסיומה. הנושא מעסיק חוקרים רבים וזוכה לשפע של פרסומים וגם כאלה המגלים תחומים חדשים בהם חומצות אלו עשויות לעזור. על כל פנים, כבר היום יש בידינו היכולת לסכם שהמחסור בחומצות שומן אומגה 3 בתזונה שלנו עלול לגרום לתחלואה במחלות שונות.

שאלות נוספות שעולות:
1. מהי הצריכה המינימלית ההכרחית של החומצות אלו?
2. האם צריכת יתר עלולה להזיק?
3. מהו היחס הרצוי בין צריכת חומצות אומגה 6 לחומצות אומגה 3.
4. החל מאיזה גיל כדאי לצרוך את חומצות אומגה 3?
טרם אשיב לשאלות אלה, כדאי ללמוד על אוכלוסיית יפן המונה מעל ל-100 מיליון בני אדם. אוכלוסיה זו צרכה בשנות ה-40 של המאה ה-20 כ-2 גרם של חומצות אומגה 3 ו-4 גרם של חומצות אומגה 6 ליום. באופן הדרגתי, ובמרוצת השנים, הגדילו את הכמות הנצרכת של החומצות אילו. כך שבסוף שנות ה- 80 הצריכה הייתה 3 גרם של אומגה 3 ו- 12 גרם של אומגה 6. היחס בין החומצות עלה מ- 2 ל- 4. על פי הנתונים נראית נטייה לעלייה בתחלואה במחלות לב, סרטן, דלקת ריאות ואף מחלות אוטו-אימוניות מחלות עצבים ונפש. נטיה זו עולה עם הזמן. נוכח זה טוענים החוקרים היפנים שגם 3 גרם של חומצות אומגה 3 אינם מספיקים למניעת הנזק של צריכת 12 גרם של חומצות אומגה 6.
את ההפחתה המשמעותית שבתחלואה בסרטן הקיבה יש ליחס להפחתה בצריכת מלחים (Okuyama 1997). כדי להשלים את תיאור המצב הנוכחי ביפן, יש לציין שבעקבות ניסיון להדמות למערב, הנוער ביפן צורך יותר שומן מהנוער שבארצות הברית.


בהתבסס על הנתונים של מצב הבריאות באוכלוסיית יפן ועל נתונים רבים אחרים אפשר לומר:
1. יחס הצריכה בין חומצות אומגה 6 לאומגה 3 רצוי שיהיה 1:1 ולכל היותר 3:1 לטובת חומצות אומגה 6 .
2. אם בצריכה היחס בין החומצות נמוך, אז גם 2-3 גרם אומגה 3 למבוגר ליום אמורים להספיק.
3. אין נשקפת סכנה בצריכה גבוהה יותר של חומצות אומגה 3 אם היא מלווה בוויטמינים נוגדי חמצון הנמצאים בשפע בפרות וירקות.
4. בהתבסס על מחקרים שונים ( Connor 2001 O) הגיל שרצוי להתחיל בו בצריכת חומצות אומגה 3 - כבר בשלב העוברי.


III. מצב הבריאות באוכלוסיית ישראל
על פי הנתונים של משרד הבריאות, קיימת תחלואה גבוהה, עם מגמה לעלייה, בשני המינים בכל המחלות המשתייכות לארבעת הקבוצות. במיוחד אמורים הדברים באשר לסרטן השד ומחלות לב בקרב נשים יהודיות שנולדו בישראל, (מקום ראשון בעולם), מחלות לב ומשקל יתר בכלל האוכלוסייה השמנה, סוכרת מהסוג II ואסטמה שכיחות גם בקרב ילדים ונערים.
האם אפשר ליחס את התופעות המדאיגות לנטייה תורשתית? בחלקן, יתכן שכן. אבל, ללא ספק שלעובדות הבאות יש חשיבות גדולה ומסייעת:
1. הרגלי התזונה בישראל - האוכלוסייה היהודית בישראל היא אלופת העולם בצריכת חומצות שומן
אומגה 6 (בין 20 ל- 40 גרם בממוצע ליום). הצריכה של חומצות אומגה 3 היא מינימלית. בנוסף לכך:
צריכת קלוריות הרבה מעל לנחוץ27.
2. פעילות ספורטיבית - אחוז קטן באוכלוסייה עוסק בפעילויות ספורט בתדירות גבוהה.
3. לחצים נפשיים - אין ספק שהמצב בישראל גורם למתחים נפשיים רבים אך זהו גורם שלא ניתן לשליטה בניגוד לגורמים האחרים.


IV. לסיכום
יתר אינסולין בדם, תנגודת התאים לאינסולין ומחסור בחומצות שומן אומגה 3 במזון, הם הגורמים העיקריים למחלות של האדם המודרני. יש לזכור - לחומצות אומגה 3 אין חלופה.
יוצא מזה ששינויים בהתנהגות הפיסית והנפשית ובהרגלי תזונה אמורים לחסוך הרבה מאוד סבל מיותר.
אין לשכוח שהדרך הטובה והיעילה להילחם במחלות היא מניעתן. לכן, חובה על כולנו ובמיוחד לנוגעים בדבר, להיערך ולעסוק ברפואה מונעת ובמאמץ משותף, לחנך ולהסביר. והכוונה ל:
רופאים שיבדקו בין היתר, את רמות האינסולין בדם של פרטים לכאורה בריאים וגם אם הם צעירים; תזונאים שימליצו על צריכה גבוהה של פרות וירקות ומאכלים המכילים חומצות שומן אומגה 9 ואומגה 3, לעומת הפחתה דרסטית בצריכת אומגה 6.
למורים, פסיכולוגים, משרדי הבריאות, החינוך, התרבות והספורט. לכולם יש עבודה רבה בנידון.
לבסוף יש לציין לטובה את כל הגורמים המשתדלים לספק לצרכן מצרכים מועשרים בחומצות אומגה 3. הכוונה ליצרני ביצים, כמוסות ואחרים. באשר לכמוסות, יש לבדוק את ריכוז חומצות אומגה 3 בשמן. לאחרונה הופיע ממרח, תוסף מזון, תוצרת חברה ישראלית "ימגה בע"מ", שבנוסף לריכוז גבוה של חומצות אומגה 3, מכיל גם לציטין (נחוץ למערכת העצבים) ותמציות של כורכום ורוזמרין (מונעים ייצור של איקוסנואידים). הממרח היה נושא למחקרים קליניים בבתי חולים שונים בישראל, ונמצא יעיל בתחומים רבים (מחלות לב, סרטן, אפילפסיה) ונראה כפתרון נוח ויעיל למחסור של אומגה 3 בתזונה בישראל.


הערות של המחבר:
הכוונה הייתה לספק הסבר יסודי ומדעי להתפתחות המחלות השכיחות בעולם המודרני. דבר זה הכרחי במיוחד נוכח חוסר האונים של הרפואה המטפלת בסימפטומים במקום בגורמים למחלות. יתר על כן, האכזבה מתרופות רבות שנחשבו לבטוחות ויעילות. התוצאה: חולים מיואשים ומתוסכלים וקופות חולים המתקשות לעמוד בדרישות ההולכות וגדלות מחד וגורמים שונים המציעים שיטות ותרופות ללא בסיס מדעי מאידך.
החינוך לתזונה נכונה ולפעילות פיסית בתדירות גבוהה הוא חלק מתפקידי מערכת החינוך. אני מקווה שרקע מדעי זה יהווה בסיס נרחב שישמש את המורה בעבודתו.

רשימת ספרות
1. Broughton KS, Wade JW, Total fat and n-3:n-6 fat ratios influence eicosanoid production in mice. J Nutr 132:88-94,2001.
2. Conquer JA et al, Fatty acid analysis of blood plasma of patients with Alzheimer disease, other types of dementia, and cognitive impairment. Lipids 35:1305-1312,2000.
3. Connor WE. Importance of n-3 fatty acid in health and disease. Am J Clin Nutr 71 (1 Suppl):17 1S-5S, 2000.
4. De Fronzo. The metabolic cardiovascular syndrome, Insulin resistance, hyperinsulinemia, coronary heart disease, hypertension ad dyslipidemia. Prog Diabetes, 4:1-12, 1992.
5. Edwards R et al. Omega-3 polyunsaturated fatty acid levels in the diet and in red blood cell membranes of depressed patients. J Affect Disord 48:149-155, 1998.
6. Engstrom K, et al, Effect of lodose aspirin in ciombination with stable fish oil on whole blood production of eicosanoids. Prpst Leuk Essent Fatty Acids, 64:291-297,2001.
7. Garg A. Treatment of diabetic dyslipidemia. Am J Cardiol 81:47B-51B, 1998.
8. Hamazaki et al. DHA does not affect aggression of normal volunteers under nonstressful conditions. A randomized placebo-controlled, double blind study. Lipids 33:663-667,1998.
9. Karmali RA. Omega-3 fatty acids in cancer; a review. In Lands WEM (ed) Procedings of the AOCS Shoet Course of Polyunsaturated Fatty Acids and Eicosanoids, Champaign,Ill. American Oil Chemists Society, p 222, 1987.
10. Malloy MJ, Kane JP. A risk factor for atherosclerosis: triglyceride-rich lipoproteins. Adv Inter Med 47:111-136, 2001.
11. Mirnikjoo B et. Protein kinase Inhibition by n-3 fatty acids. J Biol Chemistry, 276:10888-10896, 20001
12. Mori TA et al. Dietary fish as a major component of a weight loss diet: effect on serum lipids, glucose and insulin metabolism in overweight hypertensive subjects. Am J Clin Nutr 70:817-825,1999.
13. O’Connor DL et al. Growth and development in preterm infants fed long-chain polyunnsaturated fatty acids: a prospective randomized controlled trial.
14. Okuyama H et al. Dietary fatty acids – The n-6/n-3 balance and chronic elderly diseases. Excess linoleic acid and relative n-3 deficiency seen in Japan. Prog Lipid Res 35:409-457, 1997.
15. Peet M et al. Essential fatty acids deficiency in erytrocyte memnbrane from chronic shizofrenic patients and clinical effects of dietary supplementation. Prost Leukt Essential Fatty Acids 55:71-75, 1996
16. Peet M et al, Two double-blind placebo controlled pilot studies of EPA on the treatment of schizophrenia. Schizophr Res 49:243-251,2001.
17. Pelikanova T et al. Serum phospholipid fatty acid composition and insulin action in type 2 diabetic patients. Metabolism 50:1472-1478, 2001.
18. Raumamaa R, Vaisanen SB. Interaction of physical activity and diet. Publ Heart Nutr 2:(383-390,1999.
19. Reaven GM. Role of insulin resistance in juman disease. Diabetes 251:576-583,1988.
20. Sawasaki S et al. The effect of DHA on plasma cathecolamine concentrations and glucose tolerance during long-lasting psychological stress: a double-blind placebo controlled study. J Nutr Sci Vitaminol 45:655-665,1999.
21. Slanger S, Shinitzky M Yam D. Diet enriched with omega-3 fatty acids alleviates convulsion symptoms in epilepsy patientes. Epilepsy 43:103-104,2002
22. Storlien LH et al. Fish oil prevents insulin resistance induced by high feeding rats. Science 237:885-888, 1987.
23. Taouis M et al. N-3 polyunsaturated fatty acid prevent the defect of insulin receptor signaling in muscle. Am J Physiol Endocrnol Met 282:E664-71, 2002.
24. Vessby B. Dietary fat and insulin action in humans. Br J Nutr 83 Suppl 1:s-91-S96, 2000.
25. Wouter W et al. Somatostatin and somatostatin analogues: diagnostic and therapeutic uses. Current Opinion in Oncology, 14:53-57, 2002
26. Yam D. Insulin cancer relationship: Possible dietary implications. Med Hypotheses 58:843-850, 1992.
27. Yam D, Eliraz A, Berry EM. Diet and disease. The Israeli paradox: possible dangers of a high omega-6 polyunsaturated fatty acid diet. Isr J Med Sci 32:1134-1143, 1996.
28. Yam D et al. Hyperinsulinemia in colon, stomach and breast cancer patients. Cancer Lett 104:129-132, 1996.
29. Yam D et al. Suppression of tumor growth and metastasis by dietary fish oil combined with vitamins E and C and cisplatin. Cancer Chemother Pharmacol 47:34-40,2001.
30. Yam D – Klainman E et al. The effect of omega-3 fatty acids n risk factors for cardiovascular diseases. Harefuah 140:1156-1158, 2001.
31. Yoshida S etal. Patophysiological effects of dietary essential fatty acids balance in neural systems. Jpn J harmacol 77:11-22, 1998.

 

באדיבות אתר כמוני- חברים לבריאות הרשת החברתית הקהילתית הראשונה בעולם בשפה העברית המיועדת לחולים כרוניים, לבני המשפחה ואחרים. הרשת החברתית היחידה המשלבת מידע רפואי מקצועי עדכני ואיכותי. פורום בריאות

מאמרים נוספים שעשויים לעניין אותך:

שליחת המאמר שלח לחבר  הדפסת המאמר הדפסת המאמר  קישור ישיר למאמר קישור ישיר למאמר  דווח מאמר בעייתי דווח על מאמר בעייתי  כתוב לכותב המאמר פניה לכותב המאמר  פרסום המאמר פרסום המאמר 

©2017
כל הזכויות שמורות

מורנו'ס - שיווק באינטרנט

אודותינו
שאלות נפוצות
יצירת קשר
יתרונות לכותבי מאמרים
מדיניות פרטיות
רשימת כותבים
כותבים מומחים
עלינו בעיתונות
מאמרים חדשים
פרסם אצלנו
לכותבי מאמרים: פתיחת חשבון חינם
כניסה למערכת
יתרונות לכותבי מאמרים
תנאי השירות
הנחיות עריכה
לבעלי אתרים:



מדיה חברתית:
חלון מאמרים לאתרך
תנאי שימוש במאמרים
ערוצי מאמרים ב-RSS Recent articles RSS


מאמרים בפייסבוק מאמרים בטוויטר מאמרים ביוטיוב