לשון הרע ? עכשיו גם באינטרנט 

כבר דובר רבות על כך שלעיתים הדין הקיים בארץ אינו תואם את המציאות. טענה זו נכונה כמעט בכל ענפי המשפט, אך בתחומי המחשבים והאינטרנט במיוחד לאור התפתחות טכנולוגית חסרת תקדים בחידושיה שעולה על קצב התפתחות הדין בתחום. על-מנת ``להדביק את הפער`` חייבים להתקיים מנגנוני התאמה, אשר יחדשו את הדין וישדרגו אותו למציאות של ראשית המאה ה- 21. ברי, כי הדרך הטובה ביותר לסגור את אותם פערים הינה בדרכה של חקיקה, אז מוטלת המשימה על הגוף המחוקק בארצנו, הלא היא הכנסת. משום מה, במקרים רבים נמנעת הכנסת (בכוונה או שלא בכוונה) מלחוקק חוקים או לתקן חוקים ארכאיים ואז עומדת בפני הרשות השופטת דילמה: האם להסתמך על הדין הקיים, הארכאי, או להתאים את הדין למציאות ימינו, בדרך כלל, בדרכה של פרשנות. דוגמא מעניינת לעניין זה הובאה לאחרונה, לידי הכרעה ראשונית בפני שופטת בית משפט השלום, דורית רייך-שפירא, ובמסגרתה נשאלה השאלה: האם איסור לשון הרע חל גם על פרסום באינטרנט - בעניין שלפנינו, הוגשה קובלנה פלילית פרטית (ק``פ 145/00) נגד חגי גולן, עורך העיתון ונגד משה ליכטמן, עורך מדור נדל``ן בעיתון בגין פרסום כתבה שלדעת הקובל היה בה משום הוצאת לשון הרע עליו. הקובלנה התייחסה הן לפרסום הכתבה בעיתון והן לפרסומה באינטרנט. חוק איסור לשון הרע, משנת 1965, מטיל על אדם חבות פלילית או אזרחית בגין פרסום לשון הרע על אדם אחר וקובע כעונשי מקסימום שנת מאסר ו- 100,000 ש``ח. סעיף 11 לחוק, דן בפרסום לשון הרע באמצעי התקשורת ומגדירם כעיתון, שידורי טלוויזיה ורדיו. אין פלא אם כך, שהחוק המזדקן לא כלל, כמובן, כל התייחסות לנושא האינטרנט. והנה, עתר עורך העיתון לבית המשפט, באמצעות עו``ד יורם מושקט, וביקש למחוק את הקטע הנוגע לפרסום דברי לשון הרע באינטרנט מהקובלנה. העורך הסתמך בעיקר על כך שהחוק אינו מגדיר את האינטרנט כאמצעי תקשורת ולפיכך טען, בצדק, כי אין כיום איסור בחקיקה על פרסום לשון הרע באינטרנט. השופטת, בהפעילה פרשנות תכליתית לחקיקה הישנה, קבעה בדרך של היקש וגזירה שווה, כי ראוי להחיל את איסור לשון הרע הקיים גם על פרסום באינטרנט ובכך דחתה את בקשתו של העורך למחוק את החלק הרלוונטי לפרסום באינטרנט מהקובלנה. השופטת ציינה כי למרות שיש ליתן פירוש התואם את תכליתו, בהתאם לכוונת המחוקק, עדיין יש לזכור כי מושגי החוק הם מושגים דינאמיים בגדר ``רעיון חי ומתפתח`` וכדברי השופטת ``הגבלת איסור הפירסום רק לאמצעים המאוזכרים בחוק והתעלמות מחידושי הטכנולוגיה, מהווה פירוש מצומצם ובלתי ראוי, הפוגע במטרות המחוקק, הגם שבהליך פלילי עסקינן.``. לבסוף סיכמה השופטת כי ``לאור קביעתי שהפרסום באינטרנט איננו אלא דרך הפצה נוספת לפרסומו של העיתון, מתחייבת המסקנה, שאם הנאשם 1 אחראי לפרסום, מידת אחריותו לפירסום באינטרנט זהה לאחריותו לפירסום בכל דרך אחרת. לכאורה, האחריות היא לכתבה, וכשם שאחריותו של עורך עומדת אם הכתבה מודפסת בעיתון, כך היא קיימת ועומדת כשהכתבה מוקרנת על צגי מחשב באתר רשמי של העיתון.``. על אף האמור בהחלטת השופטת, נבקש להזכיר עניין דומה, אשר נידון לא מכבר בפני שופט בית המשפט העליון, מישאל חשין, בעת שתפקד כיו``ר ועדת הבחירות המרכזית לכנסת ה- 16. במקרה דאז, עתרה סיעת ש``ס בבקשה (תב``מ 16/01) להוציא צו מניעה נגד קיומו של ``צאט`` באתר של עיתון באינטרנט ובהשתתפותו של ח``כ אופיר פינס-פז. בבקשתה, טענה ש``ס כי מפלגת העבודה תפר באמצעות ה``צאט`` את ההגבלות המוטלות מתוקף חוק הבחירות (דרכי תעמולה) ואשר היו בתוקף בשל סמיכות הזמנים לבחירות. במקרה דנן, בחוק האמור, שחוקק עוד ב- 1959 לא ניתנה שום התייחסות לתחום האינטרנט, אך עם זאת, בדומה לחוק איסור לשון הרע, כן נקבעו הגבלות מפורשות לעניין שידורי הטלוויזיה והרדיו. בשונה מפסק הדין לעיל, החליט השופט חשין שלא להחיל את הגבלות התעמולה על הצאט באינטרנט וקבע כי חוק הבחירות (דרכי תעמולה) אינו חל כלל על ענייני האינטרנט ואם מתבקש שינוי כלשהו, אזי שיתכבד המחוקק ויתקן את הליקוי. למעשה, נמנע השופט מלבצע פעולת פרשנות דומה לזו שנעשתה בפסק דינה של השופטת רייך-שפירא וזאת בכדי למנוע פגיעה בחופש הביטוי או להגביל אותו. לדבריו, פגיעה בחופש הביטוי חייבת להיעשות מתוקף חוק וגם אז אין הכרח כי תותר פגיעה בחופש הביטוי בכל מקרה ומקרה. השופט חשין ציין עוד, כי אין זה ממקומה של הזרוע השיפוטית להוסיף הוראות בחוק בעניין האינטרנט שעה שהמחוקק, במתכוון או שלא במתכוון, לא מצא לנכון לעשות כן. לפיכך, על אף פסק הדין הראשוני לכאורה, לא ניתן עדיין להצביע על מגמה של הזרוע השיפוטית המגדירה כיצד יש לנהוג במקרים מסוג אלו. ברור כי הנושא יהיה חייב לבוא על פתרונו בקרוב על מנת לשמור על יציבות הדין בעניין זה. כאמור, הנכון הוא שדבר זה יעשה בחקיקה מסודרת, אחרת, יאלצו בתי המשפט לפרש את הסוגיות, כל מקרה לגופו, עד אשר גם בתחום זה תקבע נורמה מקובלת אשר תנחה את כולם ותדביק את הפער.