כיצד חוזים גיל פטירתו של אדם? 

בשנת 1750 ביקש ג'יימס דודסון הבריטי לרכוש ביטוח חיים. אולם, חברות הביטוח סירבו לעשות זאת בשל גילו המבוגר יחסית, 45. לפיכך, ביקש דודסון להוכיח כי למרות גילו, ייתכן וכדאי יהיה לחברות הביטוח לבטח אותו בביטוח חיים. לדעתו, לחברות ביטוח כדאי יהיה לבטח כל אדם, בתנאי שיוכלו לגבות פרמיה מתאימה. כדי להוכיח רעיון זה הוא פיתח שיטה לחישוב גובה הפרמיות שעל חברות ביטוח לדרוש. שיטה זו מבוססת על שלושה גורמים - טבלאות תמותה, תורת ההסתברות וריבית דריבית - והיא היוותה, למעשה, את הבסיס למקצוע הביטוח, כפי שהוא מוכר היום.

הגורם החשוב ביותר לדעתו לצורך קביעת גובה הפרמיה היה סיכוי המבוטח למות במהלך תקופת הביטוח. סיכוי זה ניתן להערכה באמצעות טבלה המכונה טבלת תמותה. בניית הטבלה מבוצעת על ידי מעקב אחר חייהם של אנשים בקבוצת אנשים גדולה, לרוב 100,000 אנשים, שכולה נכנסת למעקב באותו הגיל, עם לידתם. הטבלה מספרת את תולדות הקבוצה עד מותו של אחרון חבריה. כלומר, כמה אנשים בקבוצה מתים בכל שנה.

טבלת התמותה מאפשרת לבדוק מה הסיכוי שאדם בגיל מסוים ימות לפני יום הולדתו הבא. סיכוי זה תלוי במספר גורמים, כאשר החשוב ביותר הינו גיל האדם. ככל שהאדם יהיה מבוגר יותר, הסיכוי שלו למות יהיה גבוה יותר. בישראל, לדוגמא, על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, הסיכוי של גבר בן 25 למות בטרם יחגוג יום הולדתו ה- 26 הינו 0.0087%, ואילו הסיכוי של גבר בן 75 למות בטרם יהיה בן 76 - הינו 4.15%.

לחילופין, מאפשר הטבלה להעריך כמה שנים נותרו לאדם לחיות (מהי תוחלת חייו)? על פי הנתונים הישראלים, הגבר בן ה-25 צפוי לחיות 53 שנים נוספות, ואילו הגבר בן ה- 75 - רק 10.3 שנים נוספות.

גורם נוסף, אשר עשוי להשפיע על הסיכוי למות הינו השתייכותו לקבוצה מסויימת. בישראל למשל, נמצא כי לגברים תוחלת חיים הקצרה מזו של נשים. לשם הדוגמא, הזכרנו כי הגבר בן ה-25 צפוי לחיות 53 שנים נוספות. אישה באותו גיל, לעומת זאת, צפויה לחיות 56.8 שנים נוספות.