חמניות עיוורות / אלברטו מנדס
הוצאת עם עובד (ספריה לעם)
174 עמ`
זו פעם ראשונה שאני קוראת ספר שמתעסק במלחמת האזרחים בספרד, ככה שאין לי למה להשוות. אני מודה שיש לי חתיכת חור בהשכלה בכל מה שנוגע לתקופה האפלה הזו בתולדות ספרד ולכן לקחתי את הספר הזה בידיים עם חששות מסוימים. מאותה סיבה בדיוק היה לי קשה בדפים הראשונים. ההבדל הדק הזה בין "ספרי היסטוריה" לבין רומנים היסטורים לפעמים מקשה עלי (שנאתי שנאת מוות היסטוריה בתיכון ורק עכשיו אני מתחילה להתקרב לזה, בגיל 30).
הספר מדבר על סוף מלחמת האזרחים, בתקופה שבה כוחות הרפובליקה נכנעו ופרנקו עלה לשלטון. הוא מחולק ל`ארבע תבוסות`, שכל אחת מהן היא מעין סיפור קצר, שעומד בזכות עצמו אך קשור בחוטים דקים-דקים לסיפורים האחרים.
ארבעת הסיפורים עוסקים בתבוסה ובמוות, כל אחד מכיוון אחר. והם לא מתעכבים על הצד הפוליטי או על הלחימה הצבאית, אלא דווקא במקום היותר אנושי. האנשים שמאחורי ההיסטוריה והמחיר שמשלמת האוכלוסיה במצב של מלחמה, שנכפית על האזרחים.
השם חמניות עיוורות גם הוא גורם לחשוב על התקופה. שכן ידוע שחמניות מחפשות את השמש ומסתובבות לכיוונה. חמניות עיוורות לא רואות את השמש, או שאין שמש. וזו אכן תקופה אפלה.
לטעמי הכתיבה הייתה מקסימה. לא יוצא לי הרבה להתקל בספר שכל משפט בו כתוב בכל כך הרבה רגישות. באיזשהו מקום לקח לי זמן לסיים את הספר הקצר הזה רק מפני שכל כך אהבתי את הכתיבה.
ספר זה הוא הראשון והאחרון של מנדס, שנפטר ב-2004.
"השתיקה היא חלל, נקבה שאנו מוצאים בה מחסה אבל לעולם איננו נמצאים שם מחוץ לכלל סכנה. השחיקה אינה נגמרת, היא מופרת; תכונתה היסודית היא שבירותה, והרקמה העדינה סביבה שקופה: היא מניחה לכל המבטים לחדור דרכה".
ציטוטים נוספים בבלוג: www.koalablog.co.il
