האם אושר הוא איכות מולדת או נלמדת? 

מהו אושר על פי עולם הרוח?

אושר - הנאה בשלמות מהמציאות, האדם אינו מרגיש או ממוקד בחסר של דבר כלשהו, הוא אינו רוצה שום דבר יותר טוב, מאחר שהוא כבר נמצא בטוב ביותר – בשקט פנימי ושלם.

נפש האדם משתוקקת להתחבר,להרגיש וליהנות מהטוב הזה כפי שהוא, ללא מאמץ או פעולה כלשהי.

אושר - קבלה פנימית של המציאות כפי שהיא.

תחושת חוסר אושר, נובעת כתוצאה מחוסר שביעות רצון וכעס על המציאות.כלומר, חוסר קבלת המציאות ברגע הזה תוך מחשבה שמציאות אחרת תהיה טובה יותר.

יתכן והגדרות אלו לאושר, יש בהן כדי לקומם,היות והן מעוררת שאלות אנושיות כמו: "האם אסור לי לרצות?" "האם הצרכים שלי לא סבירים?" "האם שאיפות וחזון פוגעים בתחושת האושר?"  לא ייתכן!

וודאי שלכולנו יש צרכים, רצונות ומשאלות,(סולם הצרכים של מאסלו) השאלה היא מהי התפישה האישית ממנה אנו פועלים,האם אנו מונעים ממקור של רצון מתוך חסר - אין או רצון מתוך שלמות - יש?

רצון מתוך אין – האדם משתוקק לטוב יותר, היות והוא מרגיש חוסר או חסך.הוא מרגיש לא שלם ולא מאושר עד אשר ישיג את מבוקשו. למרבה הצער, רצון חסר זה יוצר מציאות בלתי רצויה, כלומר התרכזות בחסר בוראת עוד ועוד נסיבות או מצבים של חסר.

מהו רצון מתוך יש – האדם חווה את עצמו ואת מציאות חייו כהולמת עבורו ברגע זה. הוא מקבל אותה ללא כעס או תסכול, יחד עם זאת הוא מאפשר לעצמו לרצות ולהתקדם לקראת יותר מן היש אשר כבר קיים בעולמו. היות והאדם חי בתחושת שלמות או בתחושת "יש", הוא יברא בספו של דבר מציאויות נוספות של "יש".

•  האם היכולת לחוות אושר היא איכות אישית מולדת -

כל אדם באשר הוא נולד מאושר, טבעו האמיתי של האדם הוא להיות מאושר. עוד בהיותו ברחם אימו הוא מאושר שכן הוא אינו נדרש להתמודדות עם בחירות, החלטות או שינויים כלשהם,אלא, רק להיות.

עם לידתו, התינוק תמים ונקי שכן הוא אינו יודע להבדיל בין טוב לרע, וממילא הוא אינו יכול שלא להיות מאושר. הוא מקבל את המציאות כפי שהיא, הוא נטול שאיפות, אינו מרגיש לא או כן ראוי לדבר, והוא אינו משתוקק לברוא מציאות אחרת טובה יותר. המצב היחיד בו הוא עלול לחוות מחסור הוא בצרכיו הפיזיים, אולם מחסור זה אינו גורם לו להיות לא מאושר. התינוק נמצא במצב של תמימות שלמה ועל כן הוא חי בשלום ובשלמות  עם כל מה שקורה לו (גם אם זו התעללות של הוריו)

מתי מתחיל השיבוש ביכולתו להיות מאושר?

מרגע שניתן להתחיל לתקשר עימו, כאשר הוא מתחיל לקלוט את סביבתו והוא בשיא יכולותיו לספוג מידע.

כילד צעיר ביותר הוא מתחיל להיחשף לצורות חיים שונות לאמונות ותפישות הוריו בנוגע לעצמו ולמציאות סביבו. למעשה הילד עובר תהליך "ביות" על ידי הוריו, מתוך כוונה חיובית לחלוטין, שכן ההורים מאמינים שתפקידם המרכזי הוא: להכין את הילד לחיים. באמצעות התנהגויותיהם, תגובותיהם המילוליות והבלתי מילוליות יוצרים ההורים עבור ילדם "ספר הדרכה פנימי" בו קיימים חוקים וכללים, בעזרתו לומד הילד עם השנים מהו טוב ומהו רע, הוא לומד על מותר ואסור, רוצה וצריך ועוד. האדם מפתח עם השנים חשיבה הביקורתית ושיפוטית, כלומר, חשיבה שרואה דבר אחד כטוב יותר מדבר אחר.

לא פעם, תהליך ביות זה, יוצר קונפליקטים עמוקים בין אמונות,תפישות והרגלים עליהן גדל  לבין המציאות, התוצאה היא תחושת חסר, אי שביעות רצון ותסכול, תוך אמונה שיש משהו אחר נכון וטוב יותר.

מה שכמובן יוצר את החיפוש העצמי, אך גם את חוסר האושר.

האם ייתכן שנולדנו מאושרים ואנו מאבדים יכולת זאת עם התבגרותנו?

• מדוע אנו מחפשים אחרי האושר -

אגו - רצונות וצרכים

יחד עם תהליך הגדילה וההתפתחות, מתפתח בכל אדם גם האגו שלו, וזהו אחד הכוחות הגדולים ביותר אשר מנהלים אותנו .

מהו אותו אגו? ניתן לתארו כמצבור של צורות מחשבה ודפוסים מנטאליים ורגשיים החוזרים על עצמם ומעניקים לנו תחושת ה"אני".

האגו מורכב ממחשבות,רגשות, אמונות וזיכרונות איתם אנו מזדהים ואותם אנו חווים "כאני וסיפור חיי", אלא שהאגו הוא למעשה אשליה אופטית של התודעה.

האגו מזין את עצמו באמצעות אחד המבנים התודעתיים שלנו – הזדהות, כלומר, האגו הוא למעשה הזדהות עם צורות מחשבה ודפוסים רגשיים , כגון: אותי, שלי, יותר מ.., אני חייב שיהיה לי,אני יותר או פחות.תחושת בעלות ועוד. למרבה הצער, אנו מתחילים להזדהות עם האגו ותופסים אותו בטעות כאילו הוא ה"אני" המקורי שלנו כבעל מגדר, רכוש,מקצוע,לאום וכו'.

האגו הוא לא מי שאנחנו, שכן, ה"אני" המקורי שלנו הוא הוויה הקודמת לכל הצורות ולכל ההזדהויות. זהותנו האמיתית היא מודעות טהורה ולא מה שהמודעות מזדהה עימו, זו היא אנרגית אור מודעת ואלוהית – הנשמה שלנו.

כל עוד אנו מתבלבלים בינו לבין האני האמיתי שלנו ומזדהים מבלי דעת עם האגו, אנו מזמנים לעצמנו חיי חסר וסבל.

האגו אינו מסופק לעולם! כך שיש אנשים אשר לא משנה מה ישיגו לעולם לא יהיו מסופקים או מאושרים, הם יחיו את חייהם תוך ניסיון למצוא תמיד את הגורם שיספק יותר, שיבטיח להפוך את תחושת חוסר השלמות לשלמות – לאושר.

ככל שהאדם מודע יותר להבחנה בין האני המקורי לבין האגו ומבין טוב יותר מהי מהותו של ה"אני" האמיתי שלו, כך גדלה הסבירות שירגיש תחושת שלמות פנימית, היות והאני המקורי אינו תופש את המציאות באמצעות מושגים יחסיים של "טוב" ו"רע". האני האמיתי הוא טוב תמידי החי בשלמות.

האם יתכן שהסיבה שהאדם אינו מאושר נובעת אך ורק משום שהוא התרחק מטבעו האמיתי?

מציאת הטוב – הכול הולם

היות ובמקור אין אף תוכנית על שבאה לפגוע בנו או להעניש אותנו, הרי שלקשיים,עיכובים ומחסומים ישנן סיבות שלא פעם איננו מבינים אלא בדיעבד.

הייתי משתמשת בביטוי "הכול הולם", אולי לא קל לנו אך יש מטרה לחוסר הסיפוק, על אף שקשה לנו להסכים עם זאת, כדאי שנשאל את עצמנו: האם היינו טורחים לבדוק את עצמנו, ללמוד, לנסות להתפתח ולהתקדם לו היינו כל הזמן מאושרים?

כל זמן שהאדם אינו רואה את הטוב או ההולם שיש בכל דבר, האני המקורי ימשיך לחפש ולרצות להבין את הטוב הזה – את תחושת השלמות והאושר.

יתרה מזאת,הנשמה או התודעה מחוברות באחדות גמורה לטוב הזה, היא יודעת על קיומו של הטוב הזה ומשום כך היא תמשיך לחפש אותו עד שהיא תמצא אותו.

האם ניתן להבין כי הדרך היחידה להפסיק את החיפוש אחר האושר היא לבחור בו? תוך ידיעה כי האושר הוא תחושה או חוויה סובייקטיבית ויחסית של האדם ביחס למציאות חייו ?

האם נוכל ללמוד כיצד לבחור באושר – כיצד? איך ניתן להפסיק את החיפוש ?

1. חיי הרגש שלנו נעים כמו גלים, משמעו שציפייה לחיי אושר היא ציפייה נחמדה אך לא ריאלית, אנו יכולים לנתב את עצמנו לתקופות או פרקי זמן של תחושת שלמות ואושר, בתנאי שאנו מאמצים תפישת עולם אשר בוחרת להתמקד ביש.
2. מודעות  - האמונות הרגשות והזיכרונות - אשר שוכנים בתת המודע שלנו – האגו, הם הגורם הראשי לתחושת סבל וחוסר סיפוק. בגרות אישית, התפתחות ומודעות, מאפשרים  לנו לקבל ולהכיל גם מצבים שאינם דומים או מתאימים לתפישות עליהן גדלנו ללא סבל מיותר.
3. המוח שלנו חושב בתבניות, לא פעם על מנת להקל על עצמנו ביחס לקושי מסוים, עלינו להבין את הסיבה ההגיונית לקושי זה, בפסיכולוגיה, נקרא המושג "דיסונאנס קוגניטיבי", כלומר, כשאנו חווים קונפליקט פנימי אנו מנסים להסדיר אותו באמצעות ההיגיון שלנו. הבחירה להתייחס אל חוויות בחיינו כרצף של שעורים הולמים, אשר נועדו לפתח את עולם התודעה שלנו, עשוי להעניק לנו את ההבנה שיש סיבה לקושי או לעיכוב, כיוון שיש לנו הזדמנות ללמידה חשובה עבורנו, דרך התבוננות זאת, מאפשרת להתקרב אל אותה  תחושת השלמה ושלמות אותה אנו מחפשים.
4. להיות במודעות קבועה למקום ממנו אנו פועלים:  האם מתוך האגו או מתוך האני האמיתי שלנו? יכולתנו להיפרד מהאגו להכיר באני האמיתי שלנו – אנרגיה מודעת ואוהבת, נשמתנו, עשויה להוביל אותנו לתחושה של הבנה ושלמות עם נסיבות חיינו.
5. מודעות לשעבוד לרצון של חסר (האגו) – מטבע היותנו בני אדם, הרי שכולנו רוצים וצריכים דברים רגשיים וחומריים, אך ניתן לבחור שלא להפוך אותם למרכז אובססיבי של חיינו, כי אז תחושת החסר הפנימי תמשוך אל חיינו עוד ועוד חסר מבחוץ.

בין השלב שבו נולדנו מאושרים כתינוקות, לבין השלב בו אנו מאושרים כאנשים בוגרים באותה רמת שקט נפשי כמו של תינוק, אנו חווים רמות שונות של חוסר אושר.

התפתחות ומודעות מחזירות אותנו לרמת האושר איתה נולדנו, אלא שכעת רמה זו חזקה ועמוקה יותר ומסוגלת להכיל בתוכה גם מצבים פחות מספקים .

האם יתכן שדרכו היצירתית של היקום ללמדנו אושר היא ע"י בחירה מודעת בו, למרות המציאות ולא בגללה.