לא יפה לכתוב 'אין זה טוב היות האדם לבדו'. השימוש ב'אין זה' לפני שם תואר (אין זה נכון-ראוי-משנה-מפליא וכו') אינו כדרך מסורת לשוננו 

פחות ופחות משתמשים כיום בצורה: "נכון שהדברים התגלגלו אחרת ממה שציפינו" ובצורת השלילה "לא נכון שהדברים התגלגלו וכו'". יותר יותר משתמשים בצורה "זה נכון ש..." ו-"אין זה נכון ש..." כלומר, "זה" ו"אין זה" בתחילת משפט לפני שם תואר. לדוגמה, היום בפורום השפה העברית השתמשו בביטוי "אין זה רלוונטי [לעניין מסוים]". ואני חושב שעדיף לכתוב: "לענייננו לא רלוונטי ש...".

הצורה "אין זה נכון/מפתיע/ראוי..." וכו' בפתיחת משפט, הרווחת כיום, משמשת תחליף לצורה הנוחה בשפות אירופה, למשל באנגלית, It is not true that... אבל בעברית המסורתית אין פתיחת משפט במבנה הזה It is או It is not. הצורה המסורתית בעברית "לא טוב היות האדם לבדו". ועל דרך זו:
לא מפתיע שכאלה פני הדברים. או: לא רלוונטי לענייננו שבעבר היו תנאי השוק אחרים.

בצורה הזאת אין דופי, ובהחלפתה בצורה "אין זה מפתיע שכאלה הם פני הדברים" משתקפות שתי השפעות.

ראשית, השפעת הצורה הנוחה באנגלית, שבה המילה IT משמשת בשימוש נוח כל כך. על זה אין הרבה מה להגיד. אם אתה נאמן למסורת העתיקה, תאמר מן הסתם שזה שימוש פסול. אם אתה מכיר בלגיטימיות של כוחות ההתחדשות של הלשון, מנקודת מבט בלשנית, מן הסתם תאמר: נחיה ונראה. אם דוברי העברית ימצאו צורך גדול בתבנית IT IS ובתבנית השלילה IT IS NOT, ויעדיפו לכתוב: זה טוב היות האדם לבדו, או: זה לא טוב היות האדם לבדו, אז מן הסתם הצורה הזאת תתקבל כחידוש של הדורות האחרונים.

ואולם, כיוון שהכותב הנ"ל בפורום הוא איש מקצוע לעילא בתחום הלשון, דומני שמה שהשפיע במקרה זה הוא דווקא שיקול למען טהרת העברית, ואם אני מאבחן נכון, זהו החשש מהשימוש ב"לא" לפני שם תואר.

במקום להגיד "שהדבר לא רלוונטי", מחילים החלת-יתר את הכלל שבזמן הווה שלילת הפועל תיעשה בנגזרות של "אין", וחלילה לא במילה הפשוטה "לא". כלומר כשם שאין להגיד "הוא לא אומר" אלא ראוי להגיד "אין הוא אומר", כך חוששים שאין להגיד "זה לא רלוונטי" וצריך להגיד "זה אינו רלוונטי" ואז עדיף "אין זה רלוונטי". אם אכן זה מה שמאחורי השימוש האופייני הזה אז אני מציע לוותר על תיקון-היתר הזה, ולהלן הנימוק:


"רלוונטי" הוא שם תואר, ממש כמו "טוב", וכמו שניתן לראות במקורות, ולמשל "לא טוב להכות" ו"לא טוב הדבר", כך טוב להגיד "לא רלוונטי הדבר". מה שברור הוא שלפני שם תואר מותר, וכנראה עדיף, להשתמש בצורת השלילה "לא".

יתר על כן, יש יתרון של בידול משמעות בשמירת הצורה "לא טוב" לציין שלילה של תואר. כך נשארת הצורה "אין רע" לשלול את קיומו של שם עצם, ובצדה הצורה "לא רע" לשלול את התואר: אין רע בלי טוב, אין טוב בלי רע, לא רע הדבר בעיניי, לא טוב הדבר בעיניי. (ירמיהו ח, טו: קווה לשלום ואין טוב לעת מרפה והנה בעתה.):


דוגמאות אחדות מהמקרא:
בראשית ב, יח ויאמר ה' אלהים לא טוב היות האדם לבדו. אעשה לו עזר כנגדו:
שמות יח, יז ויאמר חתן משה אליו: לא טוב הדבר אשר אתה עשה:
דברים לב ו: עם נבל ולא חכם:
שמואל א כו, טז לא טוב הדבר הזה אשר עשית:
חבקוק ב, ד: הנה עפלה לא ישרה נפשו;
משלי יז, כו גם ענוש לצדיק לא טוב להכות נדיבים על ישר:
יח, ה שאת פני רשע לא טוב להטות צדיק במשפט:
ל, כה: הנמלים עם לא עז...

לא זו בלבד, אלא בלשון חכמים מצינו דוגמה יפה לשימוש ב"לא" אף לפני פעלים בזמן הווה, והם: למד, מלמד ומחכים. באותו משפט מפורסם גם רואים את שוויון הערך בין "אין" ובין "לא" במבנה דומה:


משנה נזיקין אבות ב,ו [ה] הוא [הילל] היה אומר: אין בור ירא חטא, ולא עם הארץ חסיד. ולא הביישן למד, ולא הקפדן מלמד. ולא כל המרבה בסחורה מחכים.


לעומת זה, הביטוי "אין זה" משמש במקרא רק פעמיים, בשתיהן בצירוף "אין זה כי אם", ולא במשמעות "זה אינו":
בראשית כח, יז "...אין זה כי אם בית אלהים וזה שער השמים".
נחמיה ב, ב "ויאמר לי המלך מדוע פניך רעים ואתה אינך חולה אין זה כי אם רע לב ואירא הרבה מאד".


בשיטה זו צורת "אין זה" להצבעה על שמות עצם ולשלילת קיומם, כפי ששכיח בלשון חכמים, שם הוא משמש בדרך כלל לפני שם עצם.

מבחר קטן מתוצאות ראשונות ממאגר ספרות הקודש מהתלמוד הבבלי (ורק באחת מהן "אין זה מגלח"):
סדר נזיקין, מסכת בבא קמא דף סד, ב גמרא: ... אין זה כלל ופרט אלא ריבה ומיעט
סדר נשים, מסכת נזיר דף ל, א משנה: .. אין זה מגלח על נזירות אביו
סדר מועד מסכת שבת דף מו, ב גמרא: ... כל שאין מומו ניכר מעי"ט אין זה מן המוכן
סדר מועד, מסכת פסחים דף עד, א גמרא: אין זה גדי מקולס ...
דף עה, א גמרא: ... אין זה צלי אש
דף פא, ב גמרא: ... אחד בסוף העולם אין זה טומאת התהום
סדר נשים, מסכת נדרים דף עז, ב גמרא: ... אין זה נדר
סדר מועד, מסכת עירובין דף לא, ב גמרא: ... אין זה עירוב ואם אמר לאחר לקבלו הימנו הרי זה עירוב

עד כאן היבט המסורת הלשונית. אבל מהיבט התצפית הבלשנית, כלומר דיווח תיאורי על מה שבאמת קורה ולא על מה שצריך לקרות לכאורה, מןן הראוי להציג כמה תוצאות גוגל המראות כמה הצורה "אין זה + שם תואר" רווחת כיום. הנה ספירות גוגל אחדות:
"אין זה מפתיע" - 34 אלף; "אין זה ראוי" - 120 אלף; "אין זה נכון" - 290 אלף. "אין זה מתאים" - 42 אלף.