ביום 8.12.98 הגישה התובעת, חברת ליסינג תביעה על סך 61,121 - בבית משפט השלום חיפה נגד שלושת נתבעים, חברה בע"מ ושני הבעלים של החברה. חברת הליסינג , עוסקת בהחכרת רכבים והשכרתם. שנתיים קודם לכן הנתבעים ערכו עמה הסכם ושכרו ממנה רכב בהסכם ליסינג תפעולי לתקופה של 44 חודשים. לטענת חברת הליסינג הפרו הנתבעים את ההסכם ונותרו חייבים את סכום של 61121 ?. עיקר טענותיהם של הנתבעים היו "הבטחות התובעת היו שקריות ובעצם בהיותנו תמימים ולא מנוסים נפלנו כקרבן למרמה של התובעת ולמרות ההבטחות שניתנו לנו, התברר כי נדרשנו לשלם כ- 60% (שנתית יותר מליסינג רגיל)"
פסק דין זה יעסוק האם לחץ של מוכרים (במקרה שלנו חברת ליסינג ) הוא עילה לביטול חוזה:
עמדת חברת הליסינג - חברת הליסינג טוענת שהנתבעים ביצעו עסקת ליסינג על רכב מסוג מרצדס לתקופה של 44 חודשים , אשר בסיומו של החוזה ניתנה אופציה לנתבעים לרכוש את הרכב במחיר ריאלי שנקבע מראש , או לחילופין , ניתן להחזיר את הרכב לחברת הליסינג בתום התקופה. חברת הליסינג טענה שכבר לאחר תקופה קצרה החלה הנתבעת להפר את ההסכם , והפסיקה לשלם את דמי השכירות החודשיים. חברת הליסינג פנתה מספר פעמים לנתבעים ומשלא נענתה החרימה את הרכב המדובר , לאחר ההחרמה של הרכב ע"י חברת הליסינג ביקשה הנתבעת את הרכב חזרה ושילמה את חובה עד אותו היום. בתום תקופה נוספת שוב הפסיקה הנתבעת לשלם את דמי השכירות, חברת הליסינג החרימה שוב את הרכב ומכרה את הרכב כרכב משומש מחברת ליסינג במחיר של 61,110 ?. חברת הליסינג תובעת את הנתבעים ע"ס 61,121 - בגין חוב על דמי שכירות , הוצאות החרמת הרכב , תיקונים שבוצעו ברכב וכן חוב עתידי (שהנתבעים היו אמורים לשלם) כל זאת פחות סכום המכירה של הרכב.
עמדת הנתבעים - טענת הנתבעים היא שהם שוכנעו כי עסקת ליסינג תפעולי כדאית יותר מאשר ליסינג בנקאי (ליסינג מימוני ) "הבטחות התובעת היו שקריות ובעצם בהיותנו תמימים ולא מנוסים נפלנו כקרבן למרמה של התובעת ולמרות ההבטחות שניתנו לנו, התברר כי נדרשנו לשלם כ- 60% (שנתית יותר מליסינג רגיל)"
הנתבעים לא הכחישו שחתמו על הסכם הליסינג אך טענו שהחתימה נעשתה "בתוך מכונית ולא במשרד ובשעות הערב על ידי הבעלים של חברת הליסינג אשר האיץ בנו לחתום ולא להתעכב ולקרוא היות וטען כי מדובר בחוזה ליסינג סטנדרטי"
במהלך הזמן גילו כי מחיר הרכב (בסיס העסקה ) מנוך ב 13,000 - ממחירו אצל היבואן , ולאחר דרישה חברת הליסינג הודתה בטעותה והשיבה את הסכום לנתבעים (חברת הליסינג אכן הודתה במשפט שכך היה , אך טענה שההפרש נבע מטעות ומיד בגילוי הטעות השיבה את הסכום לנתבעים ). בהמשך טענו שגם בנושא החיוב על ביטוח הרכב חברת הליסינג הונתה אותם מבחינת הסכום ולאחר כל התשלומים שבסך הכול הם שילמו לחברת הליסינג , הם חייבים סכום נמוך בהרבה מסכום התביעה.
החלטת כב' השופט דניאל פיש היא לקבל את התביעה של חברת הליסינג ולקבוע תשלום פיצוי מלא מהנתבעים לחברת הליסינג בתוספת 6000 - הוצאות שכ"ט עו"ד ובתוספת 2000 - הוצאות שונות.
בהחלטת השופט הוא מציין שאינו מקבל את טענת הנתבעים כי חתמו על ההסכם בשל לחץ בלתי סביר שהופעל עליהם או תנאים פיזיים כלשהם שאפפו כביכול את החתימה על ההסכם. חיזוק לכך קיבל לטענתו מהעובדה שהנתבעים הם בעלי עסקים מספר רב של שנים ורכשו ומכרו מספר רב של רכבים במשך התקופה ולא יתכן שאכן על תמימות וחוסר ניסיון אנו עוסקים במקרה הנ"ל.
תוכן המאמר נועד להשכלה בלבד ואינו מהווה ייעוץ משפטי או תחליף לו, אינו חסין מטעויות והשמטות ואין להסתמך עליו לשם ביצוע או הימנעות מביצוע פעולה כלשהי.
פסק דין זה יעסוק האם לחץ של מוכרים (במקרה שלנו חברת ליסינג ) הוא עילה לביטול חוזה:
עמדת חברת הליסינג - חברת הליסינג טוענת שהנתבעים ביצעו עסקת ליסינג על רכב מסוג מרצדס לתקופה של 44 חודשים , אשר בסיומו של החוזה ניתנה אופציה לנתבעים לרכוש את הרכב במחיר ריאלי שנקבע מראש , או לחילופין , ניתן להחזיר את הרכב לחברת הליסינג בתום התקופה. חברת הליסינג טענה שכבר לאחר תקופה קצרה החלה הנתבעת להפר את ההסכם , והפסיקה לשלם את דמי השכירות החודשיים. חברת הליסינג פנתה מספר פעמים לנתבעים ומשלא נענתה החרימה את הרכב המדובר , לאחר ההחרמה של הרכב ע"י חברת הליסינג ביקשה הנתבעת את הרכב חזרה ושילמה את חובה עד אותו היום. בתום תקופה נוספת שוב הפסיקה הנתבעת לשלם את דמי השכירות, חברת הליסינג החרימה שוב את הרכב ומכרה את הרכב כרכב משומש מחברת ליסינג במחיר של 61,110 ?. חברת הליסינג תובעת את הנתבעים ע"ס 61,121 - בגין חוב על דמי שכירות , הוצאות החרמת הרכב , תיקונים שבוצעו ברכב וכן חוב עתידי (שהנתבעים היו אמורים לשלם) כל זאת פחות סכום המכירה של הרכב.
עמדת הנתבעים - טענת הנתבעים היא שהם שוכנעו כי עסקת ליסינג תפעולי כדאית יותר מאשר ליסינג בנקאי (ליסינג מימוני ) "הבטחות התובעת היו שקריות ובעצם בהיותנו תמימים ולא מנוסים נפלנו כקרבן למרמה של התובעת ולמרות ההבטחות שניתנו לנו, התברר כי נדרשנו לשלם כ- 60% (שנתית יותר מליסינג רגיל)"
הנתבעים לא הכחישו שחתמו על הסכם הליסינג אך טענו שהחתימה נעשתה "בתוך מכונית ולא במשרד ובשעות הערב על ידי הבעלים של חברת הליסינג אשר האיץ בנו לחתום ולא להתעכב ולקרוא היות וטען כי מדובר בחוזה ליסינג סטנדרטי"
במהלך הזמן גילו כי מחיר הרכב (בסיס העסקה ) מנוך ב 13,000 - ממחירו אצל היבואן , ולאחר דרישה חברת הליסינג הודתה בטעותה והשיבה את הסכום לנתבעים (חברת הליסינג אכן הודתה במשפט שכך היה , אך טענה שההפרש נבע מטעות ומיד בגילוי הטעות השיבה את הסכום לנתבעים ). בהמשך טענו שגם בנושא החיוב על ביטוח הרכב חברת הליסינג הונתה אותם מבחינת הסכום ולאחר כל התשלומים שבסך הכול הם שילמו לחברת הליסינג , הם חייבים סכום נמוך בהרבה מסכום התביעה.
החלטת כב' השופט דניאל פיש היא לקבל את התביעה של חברת הליסינג ולקבוע תשלום פיצוי מלא מהנתבעים לחברת הליסינג בתוספת 6000 - הוצאות שכ"ט עו"ד ובתוספת 2000 - הוצאות שונות.
בהחלטת השופט הוא מציין שאינו מקבל את טענת הנתבעים כי חתמו על ההסכם בשל לחץ בלתי סביר שהופעל עליהם או תנאים פיזיים כלשהם שאפפו כביכול את החתימה על ההסכם. חיזוק לכך קיבל לטענתו מהעובדה שהנתבעים הם בעלי עסקים מספר רב של שנים ורכשו ומכרו מספר רב של רכבים במשך התקופה ולא יתכן שאכן על תמימות וחוסר ניסיון אנו עוסקים במקרה הנ"ל.
תוכן המאמר נועד להשכלה בלבד ואינו מהווה ייעוץ משפטי או תחליף לו, אינו חסין מטעויות והשמטות ואין להסתמך עליו לשם ביצוע או הימנעות מביצוע פעולה כלשהי.
