המדע המערבי מתבסס על הידיעה של למה ואיך הדברים קורים. במזרח לעומת זאת, ההבנה הסינית, אינה זקוקה לידע זה משום שהיא נובעת מבחינת ההתייחסות של הדברים זה לזה והשתלבותם בסדר הכללי.
התורה הסינית גורסת שכדי לחוש את המהלך הטבעי של הדברים יש להיות בקשב רציף עם כל הסובב אותנו. קשב הוא תהליך שאינו דורש מילים או תוויות אלא הוויה. כשאנחנו מתייחסים אל הזולת בעזרת מושגים כמו: שמן, רזה, חכם, חילוני, דתי אנחנו מאבדים את היכולת לחוות אותו כפי שהוא באמת.
תורת הטאו צמחה מתוך החשיבה זו שבחנה והגדירה את הסביבה - הרים, עמקים ,נהרות , ואת מערכת היחסים בין חלקי הסביבה והאדם.
תורת הטאו מגדירה את השלם כיין (YIN) ויאנג (YANG) שמתארים יחסי כוחות מנוגדים אך משלימים. היין והיאנג הם מושגים יחסיים. לא ייתכן יין ללא יאנג ולהפך. בכל חושך יש קצת אור והאנרגיה בטבע נעה בדפוסים משתנים ומחזוריים.
הטאו מוגדר כהסיבה של הטבע, אבל הוא חסר הגדרה, למרות שהוא קיים גם במציאות . כל הניגודים הקיימים נובעים מהטאו, שבעצמו הוא ניגוד שמבצע את המיזוג מתוך הסביבה, מהטבע.
הטאו הוא מהות הכוח שבאי העשייה. כאשר אדם נמצא במצב מאוזן הוא פועל עם הכוח של הטאו, והכוח שמזיז את העולם. אדם שהוא יציר הבריאה וחלק ממנה ויכול להפעיל את הטבע לטובתו כאשר ישאיר את הכוחות הטבעיים שיפעלו בשבילו עם זרימת האירועים. לפי הטאו - זאת הדרך הטובה ביותר שהדברים יעשו. כאשר נמצאים בהרמונה ושילוב עם הטבע, הכוח הטבעי שבנו מוביל אותנו קדימה למצב טוב יותר. היין והיאנג הם לא רק מנוגדים אלא הם מחזוריות מתגלגלת וכאשר אחד חזק, המנוגד נחלש, וכאשר הוא מגיע לשיא הוא הולך ונחלש והשני מתחזק. ומשום שהטאו מחזורי ניתן לדעת לפי הווה מה היה בעבר ומה יהיה בעתיד. לפי הטאו אם אדם רוצה להשיג משהו הוא צריך לעשות בדיוק ההפך. אם בוחרים רק אחד מהניגודים מתקבל ההפך ממה שרוצים במקום לצפות לשניהם , כאשר אדם מתעקש ומתאמץ הוא מתנגד לדרך הטאו ומשיג את ההפך ממה הציב לעצמו.
ספר הטאו נכתב על ידי לאו-צ'ה, פילוסוף סיני שקיבץ את חוכמת הטאו ב 81 שירים קצרים שלכאורה הם פשוטים אך רבה חוכמתם. ניתן לקרוא אותם ולפרשם באופנים שונים. אני בחרתי לחפש בהם את תורת הקפיטליזם, לכאורה ניגוד גמור לדרך הטאו.
ברור שלאו-צ'ה לא היה יכול, לכאורה, להיות קפיטליסט שהרי הוא חי אלפיים שנה לפני המהפכה התעשייתית, וצודק מי שאומר שהמהפכה התעשייתית הולידה את הקפיטליזם. צודק, אבל באופן מסויג, - צודק כל עוד הקפיטליזם הוא מושג.
הקפיטליזם הוא מושג שבא לתאר התנהגות כלכלית. והדגש על התנהגות. כל בני האדם, מאז ומעולם, מתנהגים בצורה כלכלית כזו או אחרת וכנראה שלאו-צ'ה לא היה שונה בהיבט הזה.
ואם עד כאן אני צודק, או לפחות משכנע, הרי שהמכשול הלוגי הראשוני הוסר - לאו-צ'ה יכול היה להתנהג, או להטיף להתנהגות, שיכולה להיות מזוהה עם המושג קפיטליזם של ימינו.
החלק השני, המורכב יותר, הוא בעצם מהו קפיטליזם ומה אצל לאו-צ'ה יכול להתפרש כהטפה, או הכוונה, לצורת התנהגות אנושית שמזוהה כיום עם המושג קפיטליזם.
הקפיטליזם נשען על ארבעה עיקרים. מאחר ואיננו מוגדר כמשנה כלכלית סדורה במקום אחד, אלא ישנם מספר רב של כלכלנים שמגדירים אותו, כל אחד בדרכו הוא, הרי שהמכנה המשותף, המורכב מארבעת העיקרים, הוא הגדרה הטובה ביותר.
השאלה הבאה - מה אצל לאו-צ'ה והקפיטליזם? היא שאלה קשה, לאו-צ'ה כנראה לא היה קפיטליסט, אלא שבהחלט ניתן לראות בכתביו סימנים של התנהגות הדומה לקפיטליזם של ימינו, וזאת למרות צניעותו, והטפתו להסתפקות במועט - שאין זה סותר כלל את יסודות הקפיטליזם. שהרי גם לאדם המסתפק במועט יש זכות לקניין פרטי (מועט או רב, לפי בחירתו ויכולתו) וזכות להגנה על קניין זה.
מאחר ומדובר בהתנהגות אנושית, כלכלית, אך עדיין צורת התנהגות ולא תורה מדעית. הרי שהשאלה האחרונה - האם לאו-צ'ה התכוון לכתוב על קפיטליזם (מבלי לדעת את המושג, אלא על צורת ההתנהגות הגלומה במושג הזה) נשארת פתוחה.
לסיכום - אם היה מי שאומר שלאו-צ'ה תיאר בכתביו את הטבעות של שבתאי ניתן היה לומר בודאות כי אומר הוא שטות גמורה שהרי לא ניתן לראות את הטבעות ללא טלסקופ ובימי חייו של לאו-צ'ה לא היה עדיין הטלסקופ בנמצא. אבל, להתנהג בצורה קפיטליסטית ניתן גם ניתן לפני היות המושג קפיטליזם. ועל ההבדל הזה ניתן לבסס בחינה זו של האם היה לאו-צ'ה קפיטליסט
הכרונולוגיה של הטיעון:
אדם סמית - אבי הכלכלה המודרנית : (1723-1790)
? 'עושר האומות' 1776
? מושג 'היד הנעלמה'
? עלייתה של הכלכלה הקלאסית
דיויד ריקארדו (1772-1823)
? מארגן את התאוריה של סמית'
לכדי 'הכלכלה הקלאסית'
? 'תורת הערך של העבודה'
? סחר חופשי
? בעלי האדמות (האצילים) כטפילים
קפיטליזם
? לא תורה סדורה, אין הגדרה אחת מלאה
? מערכת חברתית
? מרבית אמצעי הייצור מצויים בבעלות פרטית
? מופעלים לשם יצירת רווח
? ע"י שימוש במרכיב העבודה (פועלים ומכונות)
? ממשלה: אוכפת את חוקי הקניין
? כסף: אמצעי תיווך במקום החלפה ישירה של סחורות, שירותים ועבודה
עקרונות הקפיטליזם
? חרות - זכות היסוד החשובה ביותר של כל אדם וממנה נגזרת הזכות לבעלות על קניין פרטי
? חברה - תוצר של שיתוף פעולה מרצון בין הפרטים
? הבטחת הקניין - שיתוף הפעולה והשלום תלויים במערכת משפטית חזקה
? הגבלת המדינה - ככל האפשר, בעוצמת הכח ובגבולות התחולה
"איני עושה דבר והאנשים מתקנים את דרכיהם.
אני נהנה משלווה ואנשים הופכים לכנים
איני עושה דבר ואנשים הופכים לעשירים.
אני משולל כל תשוקה ואנשים שבים לחיות חיים פשוטים וטובים". (לאו-צ'ה, ספר הטאו)
איני עושה דבר ודברים קורים - עיקרון "היד הנעלמה"
היד הנעלמה - אדם סמית' - הבסיס לקפיטליזם :
גם כאשר כל אחד דואג לעצמו, רק לעצמו ולרווחתו הוא. "היד הנעלמה" פועלת ודואגת שגם הכלל, ולא רק הפרט, יצאו נשכרים מפעילותו של הפרט.
ביקוש וההיצע - הבסיס של הכלכלה
כל עקומה - הן הביקוש והן ההיצע היא פונקציה של שני כוחות מנוגדים - כמות ומחיר.
השוק הוא פונקציה של הביקוש וההיצע - גם הם שני כוחות מנוגדים
נקודת שיווי המשקל - המפגש בין הביקוש וההיצע היא נקודה שבה יש (לכאורה) הרמוניה
מזכיר משהו?
ין ויאנג - כוחות מנוגדים אבל משלימים, המפגש, ההרמוניה - נקודת האיזון שבה כולם מרוויחים.
ועוד פנינים מפרי עטו של לאו-צ'ה :
"הטוב שבשלטון הוא הסדר
הטוב שבעסק הוא הכישרון"
"הטוב שבמשא ומתן הוא החסד"
"ככל שירבו האיסורים וההגבלות בממלכה כן ירבה עוניו של העם"
"ככל שירבו חוקים וצווים כן ירבו גנבים ושודדים"
אבל, ככל שמתעמקים יותר.....
לאו-צ'ה לא היה כנראה קפיטליסט! בודאי לא במובן שאנו חושבים על קפיטליזם - שהרי הוא גם כתב את השורות הבאות:
"אין אסון גדול מאי-הסתפקות, אין חטא גדול מתאוות הקניין"
"מרבה להיטות מרבה הוצאות, מרבה אגירה מרבה הפסדים, דע לשמוח בחלקך ולא תדע קלון"
אז האם נמצאה הדרך ?
עליסה : תוכל לומר לי, בבקשה, באיזו דרך עלי ללכת מכאן
החתול : הדבר תלוי מאוד במקום שאליו את רוצה להגיע
עליסה : לא אכפת לי כל כך לאן
החתול : אם כן, אין הבדל באיזו דרך תלכי
עליסה : כל עוד אגיע לאן-שהוא
החתול : הו, אין ספק שתגיעי. אם רק תלכי די זמן
בפילוסופיה לא חייבים לענות על השאלות, אז אפשר להשאיר את זה כשאלה פתוחה אבל עוד שורה את ממדרשו של לאו-צ'ה, שורה שמסכמת את תורת הכלכלה המודרנית
"לפי היש - התועלת, לפי האין - השימוש"
ותחשבו על זה........
אבי (אביחי) אלבאום, מוסמך במנהל עסקים ומוסמך בפילוסופיה. בעל נסיון ניהולי רב שנים.
