האם השר לבטחון פנים ישן? 

השר לביטחון פנים חושב שקיבל מינוי למשרתו מראש הממשלה. טעות גדולה!
בפועל, המינוי ניתן על ידי קהל האזרחים המצביעים בבחירות. קהל זה צופה בפעילותו.
אם לא יצליח השר לביטחון פנים לשפר את תחושת הביטחון של האזרח ברחובות העיר ובשלמות רכושו, אזי אינו ראוי למשרתו. מה שנחוץ לנו הם מעשים גלויים לציבור המוליכים לתוצאות.
***
ברמה האישית, אף פעם לא הצלחתי להבין מדוע רוב השרים שמתמנים למשרתם אינם פועלים לקידום רשימה של פעילויות שמטרידות את הציבור. המטרה המשותפת, כך חשבתי כאזרח מצביע, היא לסיים את הקדנציה עם יבול מרשים של מטלות שבוצעו, ושהציבור מודע להן. הצלחה בביצוע תיצור הרי מנוף לבחירתו ולשדרוגו של השר המבצע. אם כך מדוע אין הוא מקצה משאבים וקדימויות לקידום המטלות ובמקום זאת מרבה לעסוק בתחום המפלגתי ובמעגלי האוהדים ומלחכי הפנכה שמקווים לקבל ממנו תועלת חומרית?
גם ברמת המאקרו יש לי אי הבנה. משום מה נדמה תמיד שרוב משרדי השרים מתנהלים סביב התפעול השוטף. אותו אויב ניהולי שתוקף כל ארגון וידוע בסיסמא: טיפול בנושאים דחופים דוחה טיפול בנושאים חשובים.
מסיבה זו אין לנו עדיין רכבת תחתית, ורכבת פרברים, אין עדיין פנסיה ממלכתית, ופעולה משפטית מתמשכת במשך שנים רבות ועולה ממון רב, אנשים ואפילו מוסדות בונים כאוות נפשם בשטחים לא להם וללא קבלת אישורי בנייה, ובתחומים הולכים וגדלים אנו פועלים בניגוד לכל הגיון ניהולי עקרוני: לא מנסים למנוע את הבעיה אלא פועלים כאשר קורה אסון או מתגלה שאנו על עברי פי פחת. אז הנושא הופך להיות לדחוף ומגיע הזמן להגיב אליו. אל נא תחשבו שאז הפעולה נעשית במהירות. חלילה. ראו את נושא הטיפול בעקורי ההינתקות מרצועת עזה וצפון השומרון שטרם החלו לבנות את בתי הקבע שלהם. גם לא לאחר יותר משנה. ראו את האופן בו טיפלו באוכלוסיית הצפון ברמה הפרטנית, בעת מלחמת לבנון השנייה. כך קורה בחינוך. כך קורה בביטחון. מצב דומה נראה בנושאי רווחה. וכעת, מתברר שזה קורה גם בתיק לביטחון פנים.
***
אנחנו זקוקים לשר ולמנגנון משטרתי על מנת שימנע עברות ופשעים ויגן על האזרחים. אינני מחפש אפס עברות. אין מצב כזה. אני מחפש שיפור בביטחון. האם זה נעשה? גניבות של רכב ורכוש ממשיכות להתרחש. במרבית המקרים שידועים לנו, נדרש הניזוק להגיע ל"סוכנות חברת הביטוח", בתחנת המשטרה הקרובה, על מנת לקבל אישור לחברת הביטוח שמאשר שאמנם התרחשה פריצה או גניבה.
במקומות מסוימים בארץ, מוטב לנהג לנסוע כשדלתות הרכב נעולות כדי למנוע את התופעה של גנב המתנפל על הנהג ומשליך אותו מרכבו.
תאונות הדרכים ממשיכות להתרחש. אנו רק מונים בכל סוף השבוע את האבדות. בכל סוף שבוע מנהלת המשטרה מבצע לתפישת שיכורים. אבל העונש המוטל עליהם, גם אם בשכרותם גרמו לתאונה, אינו זהה למי שרץ ברחובות העיר עם אקדח שלוף ופוגע באזרחים שלווים. כלי רכב, כך סבורים במשטרה, אינו כלי נשק ואמצעי הרג. ולכן, אין לה תגובה מערכתית על העונשים המגוחכים הנגזרים במערכת המשפט. כמובן שהמשטרה טוענת שזה לא בסמכותה. אפשר להבחין בקלות בחלוקת עבודה מגוחכת: המשטרה עוצרת ומערכת המשפט משחררת בעונשים קלים יחסית. עבודת צוות. ניהולית, למסתכל מהצד זה נראה כמו עבודה סיזיפית: לגלגל את העבריין עד למעלה, תוך כדי השקעה כספית ניכרת, כדי שיתגלגל משוחרר למטה. האם לא הגיעה השעה לסינרגיה מפעילות משותפת של משרדי הממשלה?
העבריינות של משפחות הפשע לא נראית צועדת לפתרון. בשנים האחרונות, וגם בחודש האחרון, אירעו מקרים רבים בהם חיסול חשבונות בעולם התחתון גרם לנפגעים והרוגים בקרב האזרחים שנקלעו למקום. גם פרשת זאב רוזנשטיין נראית כאילו משטרת ישראל העדיפה לתת לארה"ב לפתור את הבעיה.
גם האלימות ברחוב גברה. אנשים נדקרים, נערות נאנסות בעיבורה של עיר, וכעת נער הוכה נמרצות על ידי בני נוער. המשטרה בכל מקרה פותחת בחקירה. אף אחד ממנהיגיה, כמו אבי דיכטר, לא נוקט בדרך בלתי שגרתית כדי לפצח את הבעיה.
***
מהי דרך בלתי שגרתית? הנה ארבע דוגמאות:
1. איתור עבריינים שנהגו באלימות על ידי הצעת פרס כספי כדי שיוסגרו במהירות למשטרה והצדק יבצבץ לעיני הציבור.
2. תיאום בין משרדי הממשלה הנוגעים לדבר (משפטים ובטחון פנים) כדי לשנות קו ולהעניש בעוצמה רבה יותר את העבריינים בתחומים מוגדרים. להטיל עליהם את הסף העליון של העונש שנקבע בחוק. לא לעשות עסקאות טיעון. לא לוותר. אם אנס ילך לכלא ל-20 שנה, אם נערים שהתעללו בנער יבלו חמש שנים במוסד לעבריינים (רק בשל גילם), אם עבריין רכוש יספוג עונש מאסר של 7 שנים ולא 10 חודשים, ונהג שיכור יאלץ להיפרד מרכבו לחודש, גם אם לא ביצע תאונה, ואת המראה של הרכב הנגרר יראו במהדורת החדשות, אזי יתחיל להיראות ביתר בירור הצדק עליו עד כה מרבים לדבר ויילמד הלקח מה כדאי יותר: לשמור על החוק או להסתכן בעונש כבד.
3. להתמקד באזור עתיר אלימות במשך שלושה חודשים וללכוד בו את רוב העבריינים המעריכים, בצדק, שברמה הארצית לא מבחינים בהם.
4. ועוד רעיון, ראוי היה ששרי המשפטים ובטחון הפנים ישקלו להפעיל בישראל את חוק שלוש העברות. בארה"ב, החוק קובע כי מי שעבר עברה שלישית, גם אם העונש עליה נמוך, הוא מוגדר כעבריין מועד שעדיף לסלקו מתחומי המחיה של אזרחים, ולכן ישולש עונשו לעומת העונש של העברה האחרונה עליה נשפט. ללא שיקול דעת של השופט.
השר דיכטר, לא נבחרת למשרתך כדי לחלוק לך כבוד. קיבלת את משרתך על מנת להוכיח לאזרחי המדינה שינוי ושיפור בתפקוד המשרד הבינוני עליו אתה מופקד. יתכן שאתה רואה אחרת את משרתך, אבל, אם הדברים היחידים שנשמע על המשרד לביטחון פנים יהיו חקירות של ועדת זיילר על פעילות לא תקינה של קציני משטרה, נאלץ להסיק שהגעת לדרגת אי ההצלחה שלך.
ראה נא את ההיגיון בדרישות שאני מציג במאמר. צא מהשגרה, שנס את מותניך והבא לנו בטחון פנים טוב יותר ונראה לעין.