רק טובות. ואיך זה אצלך - או שזה רק אצלי - חשוב על זה.
אתמול, ממש אתמול, קראתי לבני יחידי בן ה 15 וביקשתי ממנו שנשוחח.
אחרי פתיחה קצרה והסבר ממצא על ההמלצות שאימצתי בחוג שלי לחשיבה חיובית, הצעתי שאני אחלק לו קומפלימנטים ואחר כך הוא יחלק לי ציונים על התנהגותי.
"על הכפאק" הוא אמר. "מי מתחיל אבא ?", שאל בחוסר סבלנות.
המשחק ניראה לו מעניין ומשעשעה ומבחינתו היה מוכן להתחיל מיד.
איזה בן - איזה בן - דומה לאבא שלו שתי טיפות מים שלא דומות. אבל מה - בשבילי הוא הכי טוב. אפילו יותר טוב מהבן של השכן שהוא אומר שהבן שלו הכי טוב. זה ברור לא - ואישתי אומרת שהוא הבן היקר שלה ו ה"תכשיט" שלי. ככה זה. כול אחד ויכולת התיאור שלו. העיקר שיהיה בריא.
הוא כבר עמד ללכת, עמד על המפתן עם רגל אחת בחוץ כאשר ניגשתי אליו, אחזתי בידו, קירבתי אותו אלי מתוך שאני מנסה להביע רכות מופגנת, אהבה יתרה וחיוך אבהי שאף פעם לא חיכתי קודם, את ידי השניה הנחתי על כתיפיו, הושבתי אותו על ידי על הספה החדשה בסלון ומבחינתי, היתי מוכן.
אימה שלו, ז"א אישתי היקרה לא היתה בבית ויכולנו להתבודד, מעמד שלא קרה כבר הרבה זמן. אני אפילו לא זוכר מתי זה קרה בפעם האחרונה.
כדי לייצב את המצב, קמתי, הבאתי קינלי ופיצוחים. צלחת לקליפות. שוקולד, והתישבתי הפעם על כורסת הטלויזיה, מתרווח לי בנחת ומביט באהדה בעיניו החומות שדומות לשלי. יפות.
"מי מתחיל ?" שאלתי כדי לשבור את הרגע המביך הקודם לכול מעמד חשוב כזה.
הצעתי שאני אתחיל, גם כדי להבהיר את כוונותי וגם בתקווה שהאמירות שלי עליו ישפיעו על תוכן האמירות שלו עלי.
יופי אבא. הוא אמר. תתחיל אתה. איתי אין לך בעיות.
לקחתי מלאו ראותי אויר. נאנחתי ארוכות. דאגתי שהחיוך לא ימחק ושמעתי עצמי אומר: "אז שמע בן:"
כבר מזמן רציתי להגיד לך שאתה בן טוב ואני גאה בך.
לכול החברים שלי בעבודה, ולכול המכירים שלי, אני אומר עליך רק דברים טובים. אתה ילד מתחשב. עוזר לאמא. בבוקר, מחליק את המיטה. מסודר בדרך כלל. אני מקווה שאתה מצחצח שיניים עדיין, ומסורק כיאה לגברבר צעיר, מצליח.
חכם כמו אבא. שקול ונימוסי. כול בוקר,אם אנחנו נפגשים, "בוקר טוב". אני דואג שהקופה שלך תהיה מסודרת, מקשיב לאימא גם כאשר קשה לך כמו שקשה לי לפעמים. אוכל יפה בדרך כלל. משתמש בסכין ומזלג כמו שהאורחים מצפים ממך.
החדר שלך מסודר,משהו ! נכון שאי אפשר להכנס לחדר שלך כי אין מקום לדרוך, אבל זה באשמתנו. אנחנו קנינו לך יותר מדי דברים, רובם עוד אין לך מה לעשות איתם, וחלקם כבר אין מה לעשות איתם.
מבית הספר אומרים לנו שאתה תלמיד טוב. פעם אחת, אמרו לנו שאתה קצת שובב ומושך בצמות של מיכל, אבל זה מתוך חיבה. נכון שפעם אפילו בכתה, אבל ככה זה בן. האהבה כואבת. וכדאי שמיכל תלמד את זה כבר בגיל צעיר.
הציונים שלך מצביעים על מקום טוב בפעמון הסטטיסטי. לא גאון אבל גם לא אחרון ברשימה. נכון שאתה יכול יותר, אבל מי אמר שצריכים להיות הכי טוב? אני מסתפק שתהיה טוב. אני תמיד פחדתי שיותר מדי טוב זה גם לא טוב. הבנת?
אני בטוח שאתה מבין. אתה ילד מבין. חכם ומתחשב. אני מאחל לך שיהיה לך תמיד טוב.
נהיה שקט. כמה רגעים של מבוכה הדדית. אני הבטתי עליו והוא שקע נבוך בהירהורים מביט בשטיח הפרוס על הרצפה מכסה את החדר לכול אורכו.
בכול הזמן שאני דיברתי, לא הוציא הגה. לא נגע בפיצוחים ואפילו לא בשוקולד. אבל גם לא הביט בי בעיניים. ילד טוב. רגיש ומכבד.
המתנתי דרוך להמשך שיבוא. עכשיו תורו להחמיא לי.
"שמע אבא" הוא אמר: אל תעבוד עלי. אני מבסוט שאתה אומר לי מילים טובות, ואני גם יודע את האמת. או לפחות אני חושב שאני יודע הרבה מהאמת על עצמי. החלק שרק אני יודע או יותר נכון החלק שאני מוכן להודות שאני יודע.
אלף, אני רוצה להגיד לך שאתה אבא אמיץ. להזמין אותי להגיד לך מה שאני חושב עליך, פירושו להסתכן באי ידיעה על הצפוי שיקרה בשיחה כזאת. ומי שמסתכן הוא גיבור וגיבור הוא אמיץ. הבנת?
ב' אבא, אתה בסדר. בשפה שלנו הצעירים, להגיד למישהו בסדר, בעצם זה להגיד הכול. אין צורך בפרטים. חבל על הזמן. זה כמו לתת ציון "עבר". עבר בלי ציפיות.
אתה נוהג באימא יוצא מהכלל גם כשאתה צועק ואני לא מבין למה אתה צועק. למדתי ממך, שמי שצועק אולי לא צודק. אבל אתה עומד על שלך. עקבי. זאת יכולה להיות מחמאה אבל אמרו לנו בכיתה שלהיות עקבי מדי זה כמו להיות עקשן ללא תקנה. אתה קח את הפירוש החיובי. הפן האחר תשאיר לאחרים לציין.
מתוך נימוס אני לא רוצה להביע עמדה.
אוהבים אותך אבא. במיוחד השכנה. כשהיא רואה אותך היא נמסה. קצת יותר מאימא אפילו. ההבדל, שאימא מכירה אותך יותר טוב וגם שומעת אותך נוחר ועוד כול מיני. השכנה מכירה אותך אולי, רק עם המכנסיים. את האמת אתה יודע.
גם אתה מסודר. בכול יום שאתה זורק את הנעלים והגרביים שמריחים אותם מרחוק בכול מקום בבית, הם תמיד אחד ליד השני, בעיני זה נקרא מסודר. אני מתאר לעצמי מה היה אילו שמתה כול אחד במקום אחר. כמו הבגדים למשל. המעיל בסלון, המכנסיים על הכיסא. הגופיה בשירותים והחולצה על המיטה על הסמיכה. טוב גם זה סידור במיוחד אם הוא חוזר על עצמו כול יום.
שמעתי שסיפרת לאימא שבויכוח האחרון עם מנהל העבודה שלך, דחפת אותו קצת יותר מדי בנחישות, הוא נפל ושבר את העף. זה בטח לא היה באשמתך. הוא היה צריך לדעת כבר מזמן שיש לך פיוזים חלשים ושאיתך לא עושים חוכמות. עכשיו הוא כבר יודע. ובכלל, כאשר הוא קרוב מדי אליך, רצוי שישפר את שיווי המשקל. זאת לא בדיחה.
בין בקבוק לבקבוק אתה פיקח. חריף והולך ישר. וגם זה משהו.
אפרופו, היום שעלו עליך ממשטרת השכונה. זה שגר מלמעלה התלונן ששברת את הכינור של הבן שלו. אני יודע. אני ידע. הוא בטח ניגן בשעות המנוחה שלך. אתה צודק. וגם מהנהלת מכבי שאלו עליך. אומרים שדיברתה בקול רם על האימא של השופט ושל השוער של הפועל. ואתה יודע לדבר. כשאתה כבר אומר למישהו משהוא, הוא לא ישכח את זה כול כך מהר. סוף סוף כול האצטדיון שמע.
אבא, אתה על הכפאק. שתהיה לי בריא. אפילו הרופאים השלימו איתך. מאז שהכנסתה לזה עם המשקפיים סנוקרת והמשקפיים מתישבים לו בעוקם, הם מעדיפים שתהיה בריא ורק שלא יראו אותך. הם מוקירים ומעריכים אותך מרחוק. כמה שיותר רחוק.
מה הם יודעים עליך אבא - כלום. אני מכיר אותך אבא. וזה מספיק. וגם אתה יודע שלא חייבים להגיד לכולם הכול. בקושי אני אמרתי לך. כי ביקשת. והפעלתי הרבה צנזורה עצמית.
אני אוהב אותך.
הבן השתתק. נע בחוסר סבלנות. קם, התנצל כי ממהר לפגישה עם גורם חשוב. יצא את החדר ולא ראיתי אותו כבר שבוע. אני מקווה שהוא מרגיש טוב. אני לא כול כך.
בפעם הבא שאזמין אותו לשיחה אני אחשוב על זה פעמיים. ככה צריך לנהוג אדם חכם. אימפרוביזציה מחייבת הכנה לא פחות מדוקדקת מהצגה, או מסיבה או פגישה מקרית. לפגישה עיוורת הולכים בעיניים פתוחות. להולך לפגישה עיוורת עם עיניים עצומות יחזור בלי לראות דבר ורק שתי דמעות מרוחות על הלחיים. וחשבו על זה.
בדרך כלל לכול מחמאה יש "אבל" ופעמים כדאי לוותר על המחמאה ולא לשמוע את "האבל". זה מסוכן.
ואסור לדרוך פעמיים באותה שלולית. רצוי לעקוף שלוליות שיש בהם מי רפש.
הבנתם.?
כתב: דני.
דני פלד - ניר יצחק - כותב להנאתי
