זכרון תרועה-התעוררות מן השכחה האנושית
דף הבית  >> 
 >> 
הרשם  |  התחבר
מאמרים

זכרון תרועה-התעוררות מן השכחה האנושית 

מאת    [ 04/10/2006 ]
מילים במאמר: 918   [ נצפה 5058 פעמים ]

 
 
זכרון תרועה:
התורה מצוה: "בחדש השביעי באחד לחדש יהיה לכם שבתון זכרון תרועה מקרא קדש" (ויקרא, כ"ג, כ"ד). המושג זכרון קשור לשיכחה, והשכחה היא מכשיר נפשי הנתון בידי האדם לצורך הדחקה והסתרה של עניינים המטרידים את שגרתו. דהיינו, האדם משכיח מעצמו את יום הדין, ואת הייעוד של נשמתו, בכדי לקיים את שגרת החיים שבה הוא בוחר לעצמו. תקיעות השופר בראש השנה נועדו בין היתר לעצור את שגרת החיים של האדם, ע"מ שיזכור את מהות חייו עלי אדמות, ואת מחויביותיו כלפי בורא עולם. לפיכך תוקעים בשופר דוקא ביום הדין, אשר בו נקבע גורלו של כל אדם לשנה הקרובה, בעת סיומה של השנה החקלאית, ובטרם בואם של גשמי השנה החדשה, כדי להזכיר לאדם את תלותו הבלעדית בחסדי שמים. בדומה לכך מובא:
מעשה בעני אחד שהיה מחזר על הפתחים לתור אחר פרנסת אשתו ובניו הקטנים. היה העני מסתובב מבוקר ועד לילה ובקושי רב היה משיג אוכל מועט לתת לאשתו ובניו. פעם אחת נזדמן לעיר עשיר גדול, ניסה העני להגיע אליו ולבקש צדקה ורחמים. אך שומרי העשיר דחפוהו ולא הרשו לעני להתקרב. ראה זאת העשיר וקרא לעני: "יצחק"! הביט העני ולא האמין שהעשיר פונה אליו. שלח העשיר את עבדיו לקרוא לעני. רצו עבדי העשיר והביאו את העני לפני העשיר. אמר לו העשיר: "שמך יצחק"? אמר לו העני: "כן". שאלו העשיר: "שם אביך אברהם"? ענה לו העני: "כן". אמר לו העשיר: "אני מכיר את אביך זצ"ל שהיה צדיק ואהבתי אותו אהבת נפש. ובזכותו אתן לך כל מה שאתה מבקש". אמר העני: "אני מבקש, אם תוכל לתת לי כסף כדי שאזון את בני ביתי, ואם תוכל להגדיל חסדך עמי ותתן לי לעבוד אצלך כדי שלא יבושו בי בני, והנני מבטיחך בזאת שלא אשכח לך את חסדך עמי עד יום מותי". אמר לו העשיר: "אני נותן לך עכשיו כסף לקנית מזון בשפע לך ולבני ביתך, ולקנית בגדים חדשים, ולקנית בית חדש, ובנוסף לכך אני מעניק לך סכום כספי גדול כדי שלא תצטרך עוד לבריות, ולא זו בלבד אלא שהחל מהיום והלאה אתה תהיה אחד מעבדי, כך שתהיה מוגן ושמור מכל רע. אבל יש לי גם בקשה ממך, בכל יום תבוא לביתי ותעבוד בחצרי שעה כפי יכולתך, כי בראותי את פניך נזכר אני באביך הצדיק, והדבר גורם לי נחת רוח, יותר מכסף וזהב". שמח העני שמחה גדולה לקח מידי העשיר את הכסף, הודה לעשיר על חסדו עמו, והבטיח לבוא לביתו ולעובדו בכל יום בלבב שלם. למחרת חיכה העשיר שהעני יבוא לביתו והעני לא בא. שלח העשיר לשאול לשלומו. אמר העני לשליח: "היום לא היה לי זמן הלכתי לקנות אוכל למשפחה, תגיד לעשיר שאני אבוא מחר". גם למחרת חיכה העשיר שהעני יבוא לביתו והעני לא בא. שוב שלח העשיר שליח להזכיר לעני את התחייבותו. אמר העני לשליח: "היום לא היה לי זמן הלכתי לקנות בגדים לכל למשפחה, תגיד לעשיר שאני אבוא מחר". גם למחרת חיכה העשיר שהעני יבוא לביתו והעני לא בא. שוב שלח העשיר שליח להזהיר את העני שיקיים את התחייבותו. אמר העני לשליח: "היום לא היה לי זמן הלכתי לקנות בית חדש לכל למשפחה, תגיד לעשיר שאני אבוא מחר". גם למחרת חיכה העשיר שהעני יבוא לביתו והעני אכן הגיע לבית העשיר. שאל העשיר את העני: "למה לא באת מיוזמתך לעבוד בחצרי כמוסכם ביננו? ולמה לא נענית לתזכורות ששלחתי אליך"? אמר לו העני: "הייתי טרוד בקניות ועסקים בכסף אשר נתת לי, עד כדי כך שלא נותר לי זמן למלא את התחייבותי כלפיך". שאל העשיר את העני: "א"כ איך היום מצאת זמן לבוא אלי"? אמר לו העני: "תם הכסף אשר נתת לי, בדיוק ביום שמצאתי עסק עם פרנסה בשפע, ובאתי לבקש ממך עוד כסף כדי לקנותו, אנא רחם עלי, ואני מבטיחך שלאחר קנית העסק, אתבסס כלכלית, ואהיה עשיר ובלי דאגות, ואז אבוא לחצרך לעבוד כפי שסיכמנו". אמר לו העשיר: "אם לא באת לעבוד בחצרי עדין לא עשיר, בודאי לא תבוא לעבדני כשתהיה עשיר. לפיכך אין אני נותן לך אלא שכר יומיומי לפי עבודתך".
והנמשל הוא לאדם מישראל שה' נותן לו את כל מבוקשו, בזכות חסדי האבות. ומבקש ממנו לבוא להתפלל, וללמוד תורה בכל יום. אך האדם לוקח את המתנות שה' נותן לו מתעסק עמהם, ולא מוצא את הזמן לעבודת ה', למרות שהקב"ה שולח לאדם תזכורת. אולם כשחסר לאדם דבר מה הוא הולך להתפלל ולבקש את חסדי ה'. ואז ה' אומר לו: כשנתתי לך שפע, לא באת לעבוד אותי, רק כשחסר לך אתה בא לבקרני. על כן אין אני נותן לך אלא לפי עבודתך. לפיכך נאמר: "וביום שמחתכם ובמועדיכם ובראשי חדשכם ותקעתם בחצצרת על עלתיכם ועל זבחי שלמיכם והיו לכם לזכרון לפני אלהיכם אני ה' אלהיכם" (במדבר, י', י'). דהיינו, שלא רק בראש השנה יזכור האדם לבוא להתפלל, משום שר"ה הוא יום הדין הקובע את גורלו של האדם לכל השנה הבאה. אלא שהאדם צריך לזכור לכל אורך השנה, גם בעת השפע והשמחה, שהמקור לשפע הוא חסדי ה'. לפיכך קבעו חז"ל להתפלל בתפילת שמונה עשרה שלש פעמים ביום: "תקע בשופר גדול לחרותינו", כדי לעורר את האדם לבקש רחמים על עצמו, ולבקש את צרכיו מהקב"ה בכל יום תמיד.
לסיכום:
נמצאנו למדים מן האמור לעיל, כי קולו של השופר הוא קול ללא דיבור אנושי, אלא צעקה אשר טמונה בתוכה יכולות על אנושיות. כפי שמצאנו בכיבוש יריחו. שנאמר: "ויריעו העם תרועה גדולה ותפל החומה תחתיה" (יהושע, ו', כ'). לפיכך לא פירשה התורה טעם יחיד למצות התרועה בראש השנה, ומתוך כך ייחסו חז"ל למצות התרועה בשופר סגולות רבות בנסתר ובנגלה. כגון: המלכת ה', העלאת זכרון האבות, זכירת ההתגלות האלוהית במעמד הר סיני, זכירת בריאת העולם בר"ה, זיכוי ישראל בדין, התעוררות לתשובה וכו. ואף בעתיד לבוא מובטחים ישראל שתחילת גאולתם תחל בתקיעת שופרו של המשיח.
יה"ר שנזכה שיתקע בשופר גדול לחרותינו, ויתקיים בנו מקרא שכתוב: "והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול ובאו האבדים בארץ אשור והנדחים בארץ מצרים והשתחוו לה' בהר הקדש בירושלם" (ישעיה, כ"ז, י"ג).


העל"ח רפאל ב"ר אשר חגבי (חגי רפי)
מחברם של הספרים: אשר תקראו, אשר על המשכן, ומצמרת הארז
מאמרים נוספים שעשויים לעניין אותך:

שליחת המאמר שלח לחבר  הדפסת המאמר הדפסת המאמר  קישור ישיר למאמר קישור ישיר למאמר  דווח מאמר בעייתי דווח על מאמר בעייתי  כתוב לכותב המאמר פניה לכותב המאמר  פרסום המאמר פרסום המאמר 

©2017
כל הזכויות שמורות

מורנו'ס - שיווק באינטרנט

אודותינו
שאלות נפוצות
יצירת קשר
יתרונות לכותבי מאמרים
מדיניות פרטיות
רשימת כותבים
כותבים מומחים
עלינו בעיתונות
מאמרים חדשים
פרסם אצלנו
לכותבי מאמרים: פתיחת חשבון חינם
כניסה למערכת
יתרונות לכותבי מאמרים
תנאי השירות
הנחיות עריכה
לבעלי אתרים:



מדיה חברתית:
חלון מאמרים לאתרך
תנאי שימוש במאמרים
ערוצי מאמרים ב-RSS Recent articles RSS


מאמרים בפייסבוק מאמרים בטוויטר מאמרים ביוטיוב