ת"א (קריות) 7132-06-08 , גלז - גוטרמן בע"מ ואח' נ' אורלי שרון
כב' השופט ערן נווה
17.09.2009
העובדות:
1. התביעה העיקרית עניינה בטענה של התובעים/הנתבעים שכנגד לזכאותם לתשלום דמי תיווך שהיו מגיעים להם מן הנתבעת, אשר הקנתה להם "בלעדיות" לטענתם בתיווך במכירה של ביתה בשבי ציון.
2. הדרישה של התובעים עם זאת, היא שמאחר והנתבעת למעשה סיכלה קיומה של עסקה שהייתה יכולה להתגבש ב- 7,000,000 ש"ח לקניית הבית, הרי מגיעים לתובעים דמי תיווך שהנתבעת צריכה לשאת בהם גם עבור הקונים הפוטנציאליים (2% נוספים על דמי התיווך שישולמו מצד הקונה) ולכן מגיע הסכום הנתבע ל- 320,000 ש"ח לערך, ובנוסף נתבעים 80,000 ש"ח בגין פגיעה במוניטין והוצאות שונות, לרבות החשש מתביעות עתידיות של המכללה האקדמית בקרית-אונו, אשר איתה הייתה אמורה להיחתם העסקה של מכירת הבית בשבי ציון בסכום של 7,000,000 ש"ח.
3. תביעתה של הנתבעת/התובעת שכנגד היא, לעומת זאת, לנזקים שגרמו לה התובעים, בכך שהטילו עיקול במעמד צד אחד על כל נכס המקרקעין, דבר שהביא לעיכובים במכירתו של הנכס, הן במועד חתימת ההסכם והן במועד העברת התקבולים בגינו.
ההכרעה:
1. זכותו של צד לדחות עסקה ועלי לציין שאין מדובר בדחייה של מה בכך, שכן ישנו הפרש משמעותי בין ההצעה ובין המחיר שבפועל נמכר בו הנכס.
2. הנתבעת הוכיחה בביהמ"ש שלמעשה היו לה חששות מפני העסקה של ה- 7,000,000 ש"ח וכי עפ"י יעוץ משפטי שקיבלה ממשרד עו"ד רז/עו"ד גורן, שאף טרח והוציא מכתבים בעניין זה לתובעים או לעורך דינם, כי העסקה המוצעת מסוכנת לה וכי היא אינה רוצה בה.
3. לא הובאו ראיות, כי עסקת 7 מליון ה-ש"ח (עסקת אלחדד/הרטמן) הייתה עסקה פיקטיבית, אך גם לא שהנתבעת סיכלה את העסקה מתוך מניעים זרים לרבות התחמקות מדמי תיווך שלכל היותר יעמדו על 2% + מע"מ מהעסקה.
4. תיקון מס' 4 לחוק מסדיר את עניין הבלעדיות, שטרם חקיקתו ניטשה בעניינו מחלוקת בין בתי משפט שונים, בשאלת החובה להוכיח, כי המתווך היה "הגורם היעיל" לשם הזכייה בבלעדיות.
5. המחוקק אפשר, בסופו של דבר, את קיומה של חזקה לטובת המתווך, חזקה אשר תאפשר למתווך ליהנות מדמי העסקה, אך זאת בכפוף לעמידתו בשלל תנאים, על פי התקנות. התנאים הקבועים בחוק ובתקנות, אם כן, אינם פרטים טכניים ושוליים, אלא אמצעי שאין בלתו להשגת אותו יתרון של חזקה, שיביא עימו פסיקת דמי תיווך בגין "בלעדיות".
6. לא הוכח כלל ועיקר על ידי התובעים, כי הפעולות הללו בוצעו. זאת ועוד, כאשר העיד ונחקר התובע מס' 2 בביהמ"ש הוא טען, כי השקיע 20,000 ש"ח לערך בכל הקשור בביצוע אותן פעולות נדרשות עפ"י החוק. חזקה על מתווך המשקיע סכום שכזה שיעמיד בפני ביהמ"ש תשתית ראייתית כלשהי המלמדת על הסכומים שהוציא, ואולם בפועל לא הומצאה ולו קבלה אחת לגבי הסכומים שהשקיעו התובעים לטענתם בביצוע כל אותן פעולות שהתחייבו עליהן באותו מסמך והדבר אומר דרשני.
7. אם נפרש את החוזה בצורה פורמאלית ולשונית, הרי שהתובעים לא עמדו בנטל הראייה להוכיח את עמידתם בתנאי החוזה הנ"ל, שהרי לא הוכיחו את ביצוע כל התחייבויותיהם. אם נפרש את החוזה מבחינת אומד כוונת הצדדים ונגמיש את הפורמאליות בפרשנות החוזה, יש לצפות, כי לנכס בסדר גודל כזה יינתן שרות "יוקרתי יותר" ויש להניח, כי זאת הייתה כוונת הצדדים, וכי זה הרקע לביטולו של החוזה למעשה ע"י הנתבעת בהמשך.
8. יש לדחות את טענתם של התובעים לעניין תשלום דמי התיווך המגיעים לתובעים מתוך הכספים שהשתלמו בעסקת המכר עם מר סלאמה, ביחס לטענתם, כי סעיף "הבלעדיות" מקנה בנסיבות תיק זה זכות לקבלת שכ"ט עקב קיומה של עסקה במהלכה נמכר הנכס ב- 5.6 מליון ש"ח.
9. הסיבות לקבלת התביעה שכנגד, הן לאור העובדה שלתובעת אין זכות לקבלת דמי תיווך וכי לא היה מקום להטלת עיקול על נכס בשווי בו עסקינן, ובסכום שבו הוטל.
10. אין הצדקה לסעד האגרסיבי אליו עתרו התובעים בהליכי הביניים במעמד צד אחד. לא בכדי מחויב מי שפונה לקבלת סעד ביניים בדמות עיקול, לצרף התחייבות לשיפוי בגין הנזקים וזהו המקום להפעיל הלכה למעשה מחויבות זו.
11. הסכום שנפסק לנתבעת בתביעתה שכנגד הינו אפוא סך של 15,391 ש"ח כעולה ממסמך רו"ח בגין ריביות על העיכוב במתן התשלומים וכן 5,000 ש"ח + מע"מ, דהיינו 5,825 ש"ח. בסה"כ הסכום הינו 21,216 ש"ח.
כב' השופט ערן נווה
17.09.2009
העובדות:
1. התביעה העיקרית עניינה בטענה של התובעים/הנתבעים שכנגד לזכאותם לתשלום דמי תיווך שהיו מגיעים להם מן הנתבעת, אשר הקנתה להם "בלעדיות" לטענתם בתיווך במכירה של ביתה בשבי ציון.
2. הדרישה של התובעים עם זאת, היא שמאחר והנתבעת למעשה סיכלה קיומה של עסקה שהייתה יכולה להתגבש ב- 7,000,000 ש"ח לקניית הבית, הרי מגיעים לתובעים דמי תיווך שהנתבעת צריכה לשאת בהם גם עבור הקונים הפוטנציאליים (2% נוספים על דמי התיווך שישולמו מצד הקונה) ולכן מגיע הסכום הנתבע ל- 320,000 ש"ח לערך, ובנוסף נתבעים 80,000 ש"ח בגין פגיעה במוניטין והוצאות שונות, לרבות החשש מתביעות עתידיות של המכללה האקדמית בקרית-אונו, אשר איתה הייתה אמורה להיחתם העסקה של מכירת הבית בשבי ציון בסכום של 7,000,000 ש"ח.
3. תביעתה של הנתבעת/התובעת שכנגד היא, לעומת זאת, לנזקים שגרמו לה התובעים, בכך שהטילו עיקול במעמד צד אחד על כל נכס המקרקעין, דבר שהביא לעיכובים במכירתו של הנכס, הן במועד חתימת ההסכם והן במועד העברת התקבולים בגינו.
ההכרעה:
1. זכותו של צד לדחות עסקה ועלי לציין שאין מדובר בדחייה של מה בכך, שכן ישנו הפרש משמעותי בין ההצעה ובין המחיר שבפועל נמכר בו הנכס.
2. הנתבעת הוכיחה בביהמ"ש שלמעשה היו לה חששות מפני העסקה של ה- 7,000,000 ש"ח וכי עפ"י יעוץ משפטי שקיבלה ממשרד עו"ד רז/עו"ד גורן, שאף טרח והוציא מכתבים בעניין זה לתובעים או לעורך דינם, כי העסקה המוצעת מסוכנת לה וכי היא אינה רוצה בה.
3. לא הובאו ראיות, כי עסקת 7 מליון ה-ש"ח (עסקת אלחדד/הרטמן) הייתה עסקה פיקטיבית, אך גם לא שהנתבעת סיכלה את העסקה מתוך מניעים זרים לרבות התחמקות מדמי תיווך שלכל היותר יעמדו על 2% + מע"מ מהעסקה.
4. תיקון מס' 4 לחוק מסדיר את עניין הבלעדיות, שטרם חקיקתו ניטשה בעניינו מחלוקת בין בתי משפט שונים, בשאלת החובה להוכיח, כי המתווך היה "הגורם היעיל" לשם הזכייה בבלעדיות.
5. המחוקק אפשר, בסופו של דבר, את קיומה של חזקה לטובת המתווך, חזקה אשר תאפשר למתווך ליהנות מדמי העסקה, אך זאת בכפוף לעמידתו בשלל תנאים, על פי התקנות. התנאים הקבועים בחוק ובתקנות, אם כן, אינם פרטים טכניים ושוליים, אלא אמצעי שאין בלתו להשגת אותו יתרון של חזקה, שיביא עימו פסיקת דמי תיווך בגין "בלעדיות".
6. לא הוכח כלל ועיקר על ידי התובעים, כי הפעולות הללו בוצעו. זאת ועוד, כאשר העיד ונחקר התובע מס' 2 בביהמ"ש הוא טען, כי השקיע 20,000 ש"ח לערך בכל הקשור בביצוע אותן פעולות נדרשות עפ"י החוק. חזקה על מתווך המשקיע סכום שכזה שיעמיד בפני ביהמ"ש תשתית ראייתית כלשהי המלמדת על הסכומים שהוציא, ואולם בפועל לא הומצאה ולו קבלה אחת לגבי הסכומים שהשקיעו התובעים לטענתם בביצוע כל אותן פעולות שהתחייבו עליהן באותו מסמך והדבר אומר דרשני.
7. אם נפרש את החוזה בצורה פורמאלית ולשונית, הרי שהתובעים לא עמדו בנטל הראייה להוכיח את עמידתם בתנאי החוזה הנ"ל, שהרי לא הוכיחו את ביצוע כל התחייבויותיהם. אם נפרש את החוזה מבחינת אומד כוונת הצדדים ונגמיש את הפורמאליות בפרשנות החוזה, יש לצפות, כי לנכס בסדר גודל כזה יינתן שרות "יוקרתי יותר" ויש להניח, כי זאת הייתה כוונת הצדדים, וכי זה הרקע לביטולו של החוזה למעשה ע"י הנתבעת בהמשך.
8. יש לדחות את טענתם של התובעים לעניין תשלום דמי התיווך המגיעים לתובעים מתוך הכספים שהשתלמו בעסקת המכר עם מר סלאמה, ביחס לטענתם, כי סעיף "הבלעדיות" מקנה בנסיבות תיק זה זכות לקבלת שכ"ט עקב קיומה של עסקה במהלכה נמכר הנכס ב- 5.6 מליון ש"ח.
9. הסיבות לקבלת התביעה שכנגד, הן לאור העובדה שלתובעת אין זכות לקבלת דמי תיווך וכי לא היה מקום להטלת עיקול על נכס בשווי בו עסקינן, ובסכום שבו הוטל.
10. אין הצדקה לסעד האגרסיבי אליו עתרו התובעים בהליכי הביניים במעמד צד אחד. לא בכדי מחויב מי שפונה לקבלת סעד ביניים בדמות עיקול, לצרף התחייבות לשיפוי בגין הנזקים וזהו המקום להפעיל הלכה למעשה מחויבות זו.
11. הסכום שנפסק לנתבעת בתביעתה שכנגד הינו אפוא סך של 15,391 ש"ח כעולה ממסמך רו"ח בגין ריביות על העיכוב במתן התשלומים וכן 5,000 ש"ח + מע"מ, דהיינו 5,825 ש"ח. בסה"כ הסכום הינו 21,216 ש"ח.
את פסק הדין המלא תוכלו למצוא בתקדין, המאגר המשפטי הטוב ביותר בישראל, הכולל במנוי אחד מעל ל-500,000 מסמכי פסיקה וחקיקה וכחצי מיליון כתבות עיתון גלובס !!!
http://www.takdin.co.il
http://www.takdin.co.il
