בעיית המנהיגות
יוסי דיין
א. תשתית חינוכית ומוסרית
בעיקרון, חייב אדם לבחון את מעשיו יום-יום, כדי שיוכל היום לשפר את מה שעשה אתמול, לקראת מחר טוב יותר. ועדות חקירה או בדיקה ציבוריות או ממלכתיות יכולות להיות מועילות, אם קיימת תשתית חברתית, מוסרית ובעלת מודעות ערכית איתנה ובריאה. כאשר זו חסרה או שהיא לקויה, הרי אין מי שיקלוט את מסקנות הבדיקה ויתבונן בהן לצורך התקדמות ובניין טוב יותר. ולראיה: מאז קום המדינה הוקמו ועדות רבות לחקירת ולבדיקת כישלונות ואירועים. למרות אלה אנו ממשיכים באותה דרך, איננו לומדים לקחים, כאילו לא היו דברים מעולם - זאת ועוד: התדרדרנו יותר, מבחינת שיטת-הממשל הלא-יעילה, מבחינה תפקודית, מבחינה חברתית ומבחינה מוסרית.
במה דברים אמורים? בחינוך הקלוקל בישראל, שהצמיח גם עם בעל נורמות נפסדות ובעל ערכים רדודים ומעוותים, עם מלומד וידען אבל חומרני ויהיר, חובבן ומאלתר. עם זה הוא המאגר האנושי הבלעדי להעמדת מנהיגים אנוכיים, בעלי נורמות מוסריות מעוותות, חסרי מעוף וחסרי תפיסת מרחב. המנהיגים כיום הם תמצית הערכים המעוותים של החברה הישראלית, פרי החינוך הקלוקל הזה, אותו ייסדנו, בנינו וטיפחנו, תוך-כדי בעיטה בעברנו.
כיום, החברה הישראלית בכללה (= "דתיים" ו"חילוניים") משחקת אותו "ראש-קטן", חושבת במושגים כמותיים ומדידיים ומתנהגת בבחינת "אדם לאדם זאב", ולא במושגים ערכיים ומוסריים מוחלטים, שהם בבחינת "ואהבת לרעך כמוך". התפתח עם, שאימץ לעצמו סיסמה "יהיה בסדר!" ועושה הכול "חפיף", וכך גם המנהיגים.
הגיע הזמן שנחדל להאשים זה את זה על כישלונותינו ועל דרכינו הנפסדות ונחדל להיבנות איש על כישלון רעהו. נחדל לבכות ולומר דברי הבל בנאומים צבועים ובמאמרים מפולפלים וריקים. עלינו לפעול במעשים! בנפשנו להשביח ולקדם את המדע ואת הטכנולוגיה, ברם סוד קיומנו הוא העבר שלנו והערכים שלנו: "אדם שעברו לא ידוע לו גם עתידו לוט בערפל (יגאל אלון).
יצחק רבין ז"ל, ראש הממשלה ושר הביטחון לשעבר, בנאום, אותו נשא בפני בוגרי פו"ם, ואשר קטע ממנו פורסם בעיתון "ידיעות אחרונות", ביום כט באב תשנ"ב (28 באוגוסט 1992), אמר, בין השאר: "אווירת 'החפיף' אוכלת בנו בכל פה, איך נישר מבט לעיניו של אב, שבנו נהרג רק בגלל שמישהו חשב ואמר: 'סמוך עלי', או 'יהיה בסדר' ושום דבר לא היה בסדר".
בתגובה לדבריו של רבין ז"ל (ביום ד' בתשרי תשנ"ג) כתבתי: "מצב זה, אותו תיארת בהרצאתך, הנו המוטו של עם ישראל כיום. המצב היה צפוי והוא תולדה של תהליך ממושך ושל חינוך מכוון. בעתיד הלא רחוק נתגעגע למצב זה, עליו אנו בוכים כיום! לא די לעמוד נחרד ולתאר מצב הרסני זה, אותו ניתן היה לצפות מראש ...". הבהרתי, כי למצב זה, אותו הוא תיאר, הגענו כתוצאה: מהחינוך הקלוקל (שהוא גם אנטי יהודי); מהעדר מנהיגות (פוליטית ורוחנית); מפלגנות (הפרד ומשול); מחוסר רצינות, מהעדר שיטה, ומהעדר מחשבה מעמיקה (למשל, עידוד הנוער להתנחלויות ולבסוף, שימוש בכוח נגדם, הצגתם כפושעים והפקרתם לחסדי הרחוב).
כמה כואב שדברים אלה נכונים גם היום, בכניסתנו לשנה החדשה, שנת תשס"ז ...!
כל עוד בממגמת החינוך מסתמן ביטול העבר והערכים המקודשים שלנו, לשם יצירת עם חדש "שלא ידע את יוסף", צפויות לנו אכזבות. ערכי ישראל והעבר שלנו הם נצחיים, ירדפונו בזעם ויתבעו מאתנו לעשות דין צדק להיסטוריה ולמציאות - הם ינצחו, לבסוף!. רק דוגמה אחת קטנה למגמה הנ"ל: מאז קום המדינה, ועד לפני מספר שבועות, הועלתה מספר פעמים ההצעה להנהיג בבתי-הספר הוראת מקצועות מסוימים בשפה האנגלית. אמנם הניסיונות נכשלו, אך הרעיון מזעזע ומעיד על המגמה: חיסול ה"ישן" ויצירת משהו "חדש".
זו עזות מצח לעולל מעשה התאבדות לעם הוותיק ביותר, אשר העשיר את התרבות האנושית ואת ההיסטוריה העולמית. כל עם מזוהה, מזדהה ומאופיין בעברו ובשפתו. השפה היא נשמתו של כל עם נורמאלי! אפשר להשביח את רמת ההוראה של השפה האנגלית, אך לא על-חשבון קיום האומה היהודית ששפתה עברית.
אין תחליף לחינוך היהודי לצורך איחוי שברי-אדם השבים מגלויות שונות להיות לעם: בלי דתיות ובלי חילוניות, בלי אשכנזיות ובלי ספרדיות, בלי שחורים ובלי לבנים. אנחנו מחויבים, לאבותינו, לנו ולדורות הבאים, לבסס את חינוך ילדינו ואת אורחות חיינו על אחדות, על אהבה ועל הערכים היהודיים, כי הם הבסיס לעוצמתנו, לרוחנו, והם "תעודת-זהות" שלנו המצביעה על זכותנו הבלעדית על ארץ-ישראל.
אין לנו ארץ אחרת ...! על בסיס זה גם קמה המדינה: "אתמול נפל דבר בישראל, ורק הדורות הבאים יוכלו להעריך את משמעותו ההיסטורית המלאה. עלינו, על כל אחד מאתנו, שומה בימים אלה רק אחת: לבנות באהבה ובאמונה, מתוך אחוה יהודית, את מדינת ישראל ולהגן עליה בנפשו ובמאודו, כל עוד יהיה צורך בכך. אנו עומדים עדיין במערכה כבדה, מערכה כפולה: מדינית וצבאית. ואל נקשט עכשיו את מעשינו, ודאי את דיבורינו, בשמות רבי צלצול. נצניע לכת, הגענו למה שהגענו בעמדנו על שכמם של דורות שקדמו לנו, והשגנו אשר השגנו באשר קבלנו ושמרנו על מורשת יקרה, מורשת אומה קטנה, רבת סבל ונסיונות, אבל גדולה ונצחית ברוחה, חזונה, אמונתה וסגולות נפשה ..." (מדבריו של דוד בן-גוריון אל הישוב, עיתון "דבר", יום א', ז' אייר תש"ח, 16.5.48).
ב. שלום ואחדות
סוד הצלחתם של ישראל הוא שלום ואחדות בתוכם, ואחר-כך עם באי עולם: "ראה כמה גדול כח השלום, שאפילו לשונאים, אמר הקדוש-ברוך-הוא לפתוח להם לשלום. כך שנו רבותינו, שואלים בשלום הגוים מפני דרכי שלום. אמר רבי אליעזר הקפר ברבי, גדול כח השלום, שבשעה שישראל עושין חבורה אחת, אפילו עבודת כו"ם (כוכבים ומזלות = עבודה זרה י.ד.) ביניהם, אין מדת הדין נוגעת בהם ..." (מדרש תנחומא, פרשת שופטים, פרק יח).
ומה עשו מנהיגי ישראל? תאוות השלטון והרכושנות העבירו אותם על דעתם. ממשיכיהם עושים היום הכול, כדי להשיג את מבוקשם גם במחיר הערמה, מרמה, אחיזת עיניים, שקרים, הולכת שולל, נורמות נפסדות, פילוג העם והתבזות.
זה טבעי שבני אדם שונים זה מזה, בדעותיהם ובהליכותיהם. ברם לא ייתכן, שכל איש בישראל, יהיה אשר יהיה, שצובר קצת כוח, הולך לרחוב, מפלג את העם ומקים מפלגה חדשה, רק משום שדעתו שונה מזו של חבריו בסיעה. התנהגות זו אינה נובעת מן התבונה, מן השכל הישר ומן הדמוקרטיה, אלא מן ההפקרות, מן החולשה הכללית ומהמידות הרעות שספגנו. היצר לשלטון ומגמת הפלגנות אינם עומדים בקנה אחד עם האינטרסים של כלל החברה ושל המדינה. אלה באים לספק את הצרכים האישיים של "המנהיג", של אנשי שלומו ושל המפלגה שהקים לו.
פילוג העם והקמת מפלגה נוספת וריקה מתוכן-חדש, פותרת, אולי, בעיה אישית של מישהו, ברם מסיגה את החברה אחורה. עצוב הוא, שיש אנשים ברחוב שתומכים ומעודדים "מנהיג" כזה, שבודאי לא יביא תועלת לכלל, אלא נזק בלבד.
ג. "... בדמייך חיי ...!" (יחזקאל טז 6)
גורלנו הוא לנהל מאבק בלתי פוסק עם האויב הסמלי, "עמלק". טעות בסיסית היא לראות את המאבק עם ה"עמלק" המטא-היסטורי הזה מאבק מדיני. זהו מאבק-ערכי, אשר שורשו בימי האבות, התבסס במדבר סיני בידי עמלק ההיסטורי ובידי בלעם, המדיינים והמואבים, התפשט על-פני כדור-הארץ וקיבל ביטוי חריף בקוראן, המעודד את הפלג הקיצוני באסלאם, הפלג השיעי, המכונים בספרות המוסלמית: "גולאה" (= "מגזימים"), לשנוא את "אהל-אלכתאב" (= עם-הספר, הם היהודים והנוצרים), ולראותם נחותים: "אתם (כאן, הפנייה ליהודים, י.ד.), בני עם-הספר, הייתם האומה הטובה ביותר בין בני האדם ... אך כיום מעטים מהם (= היהודים, י.ד.) מאמינים ורובם חוטאים ואינם מסוגלים להזיק לכם (כלומר, למוסלמים, י.ד) אלא בפגיעות קטנות, ואם יילחמו בכם יפנו לכם עורף ולא ינצחו. הם יסבלו מהשפלה בכל מקום אשר הם נמצאים בו... ימשיך להישפך עליהם חרון אפו וחמתו של אללה ויהיו (= היהודים) מסכנים ודלים ..." (הקוראן, תרגום: אהרון בן-שמש, בשורת בית עמרם, 105). ברוח זאת, הקוראן מתפלמס, בעיקר, עם העם היהודים.
חובתנו לסלול דרך לשלום, אך השאיפה לשלום אינה צריכה להפוך אותנו לכבשה-תמה. כל ניסיון, כמו "התכנסות", על-מנת למצוא-חן בעיני אויבינו או בעיני העולם, יוצר אשליה והוא בבחינת חולשה, רפיון-דעת ואי-הכרה בכוונות האמיתיות של האויב הבלתי מתפשר. ל"עמלק" המטא-היסטורי יש "סיבה" לשנוא את ישראל, לרדוף אותם ולהשמידם. ה"סיבה" היא מטא-פיסית ו"עמלק" מסובב לה. במערכה זו נגד ישראל אינו פועל שום היגיון, כי הכול כפוי. "עמלק" ימשיך ללוות את ישראל כסמל של "סיבה-עיוורת", אשר מייצגת את ה"צד-הרע" במלחמתו ב"צד-הטוב". על-כן, ישראל נדרשו לכל ימי חייהם לעמוד על המשמר במלחמה מתמשכת זו, כדי להכשיל את ה"עמלק" ולנצח אותו: "זכור את אשר עשה לך "עמלק" בדרך בצאתכם ממצרים ...תמחה את זכר "עמלק" מתחת השמים, לא תשכח!" (דברים כה 17 - 19).
התנהגות שלומיאלית אינה מתאימה לעם-ישראל: "אם בא להרגך, השכם להרגהו!" (מסכת ברכות). יש כאן מאבק בין ה"אור" לבין ה"חושך". בראשונה, כאשר לא הייה בידי ישראל קובץ הערכים במלואם, בשלמותם, נדרש משה להרים את ידו הימנית במלחמה נגד הכוח המטא-פיסי הזה, הרמת יד של משה כלפי שמים מסמלת מאמץ לחיזוקו של הרוח, להסתייע בו ולשאוף ממנו אמונה במלחמה בלתי מתפשרת זו. לפני מותו מסר משה את קובץ הערכים, בשלמותם, המגובשים בספר התורה, לידי שבטי ישראל ולידי יהושע המנהיג. מכאן עבר המאמץ לידי כלל ישראל: "לא-ימוש ספר התורה הזה מפיך והגית בו יומם ולילה למען תשמר לעשות ככל-הכתוב בו כי-אז תצליח את-דרכיך ואז תשכיל" (יהושע א 8).
הבעיות וההתרחשויות המלוות כיום את ישראל, בתהליכי התכנסותם מחדש מגלויותיהם בארצם, מאופיינות בהתרחשויות פיסיות ומטא-פיסיות, ודורשות מישראל לברור את דרכם ואת מעשיהם במוסריות מוחלטת, תוך התבוננות מעמיקה בהתרחשויות הסובבות את העולם בכלל ואת ישראל בפרט. ישראל ומעשיהם חייבים לשמש "לאור גוים" (ישעיהו ו), ובכך יגרמו לשלום ולהרמוניה.
ד. היערכות מחדש
עלינו להתעורר, מוקדם ככל האפשר, ולבדוק את עצמנו בכל המערכות. עלינו להרוס את כל המערכות הרעועות שבנינו, מערכות ריקות מתוכן ורדודות מערכים ומיסודות מוסריים מוחלטים, ולבנות במקומן מערכות ערכיות ומוסריות שיהיו מבוקרות תמיד.
הערכים שלנו אינם דוגמות ואינם "פולחן-דתי". התורה אינה "דת", אלא אוסף של צווים וערכים מוחלטים. ערכים אלה - כמו: עשרת הדברות; "ואהבת לרעך כמוך"; עזרה לעני ולחלש; שוויון זכויות, אהבת הגר, אהבת-ישראל, אהבת ארץ-ישראל, יראת השם - הם נכס חברתי וחוסן מוסרי המווסתים אורח-חיים תקין אצל הפרט בישראל ומקיימים יחסי חברה תקינים בין הפרטים. התורה מבהירה, כי המציאות לא תסבול הפרת חוקים אלה, כי יש השגחה עליונה: "אל-תטמאו בכל-אלה כי בכל-אלה נטמאו הגוים אשר-אני משלח מפניכם. ותטמא הארץ ואפקד עונה עליה ותקא הארץ את-ישביה" (ויקרא יח 25).
עם פירוק עול הערכים פירקנו מעלינו גם את המצפון ואת הסדר החברתי והתרנו לנו הכול, בתקווה שהשוטר ברחוב לא יבחין בכך.
במסגרת ההיערכות מחדש, עלינו לפעול במגוון מישורים, כמו:
- חינוך חובה לכל אזרח עד הגיוס לצבא.
- השתתת החינוך על הערכים היהודיים - כלומר, על השורשים שלנו.
- הגבלת התערבותם של ההורים בענייני ההוראה בבתי הספר ומתן "טיפול נמרץ" לתלמידים אלימים. צריכה להיות מעורבות ההורים, אך לא התערבות.
- גיוס להוראה את הטובים ביותר מתוכנו, מתן כבוד למורה וחיזוק מעמדו.
- הנהגת יום לימודים מלא (= ארוך).
- הבחנה בין תלמידים מתקדמים לבין תלמידים חלשים, ומתן תגבור לתלמידים נזקקים בכיתות בנות 25 תלמיד.
- שינוי במבנה מוסד הרבנות הראשית. לישראל יש תורה אחת, ולכן צריך שיהיה רק רב ראשי אחד. יש לבסס את המוסד ההלכתי על מסגרת אחידה, והיא "מוסד הרבנות לישראל", אשר בראשו יעמוד רב יהודי אחד.
- חינוך נבחרי ומנהיגי ישראל, לרבות הרבנים, שעליהם לשמש דוגמה ולפעול למען אחדות ישראל תחת כנפי הרוח וערכי ישראל.
- אין מקום למפלגה דתית. התורה שייכת לכלל ישראל ואין מקום לסרסר בה.
- יצירת משטר דמוקרטי עם חוקה, שבו יפעלו שתי מפלגות (ימין ושמאל) בלבד.
- הגברת פיקוח על מערכות וגופים ציבוריים (כולל: זרועות הביטחון, חברי הכנסת ומוסדות אקדמיים).
- שימת-דגש לענייני המדע והטכנולוגיה.
- הקמת מועצה מיוחדת ללימוד ענייני הביטחון מול ההתפתחויות בעולם ואצל האויב, כך שתהייה לעזר ולמאיץ לשר הביטחון, לרמטכ"ל ולשר לענייני ביטחון הפנים.
- יצירת סינכרוניזציה בין כל החילות בצה"ל לצורך קבלת החלטות אופרטיביות.
- הנהגת שיטת ממשל תקינה, שתפעל בחסות החוק והכנסת ולא בחסות הכנופיות ברחוב. חינוך העם וחיובו לכבד את תוצאות הבחירות ואת נבחריו עד לבחירות הבאות.
- יהיו בראש דאגותינו: חסד, רחמים ודאגה לחלש. ישראל נגועים כיום במחלה. בתי התמחוי הם הסימפטומים של המחלה מול ה"אפנדים" המתהוללים.
מדינת ישראל עשירה דיה, ויכולה להתמודד עם החוליים שבה. דרושה מנהיגות נכונה, נבונה, אמיצה, מוסרית וענוה, כדי שתיצור שוויון ורווחה בסיסית לכלל אזרחיה וכך תעצים את רוחם ואת ביטחונם.
ה. משוב ותכליתיות
המערכות במדינת-ישראל הורגלו לכך, שהממונה מעביר את ההוראה לדרג הנמוך ממנו ומוריד מעליו את האחראיות, ולא תמיד מוודא, אם ההוראה ברורה או תקינה מקצועית, וגם אינו דואג לקבל משוב (= feed back) על תהליכי ביצוע ההוראה. איש אינו סוגר את מעגל-הפעולה משום שחסרים אנו ערכים, חינוך ומודעות להפעלת מערכות בקרה יעילות לצורך היזון-חוזר (= משוב).
מי שמקבל על עצמו תפקיד חדש? אסור לו לשחק "ראש-קטן" ולסמוך על קודמו. הוא חייב לצאת מתוך הנחה ששום דבר, ממה שקיבל תחת סמכותו, "אינו תקין" ועליו לבדוק ולתקן מה שטעון תיקון: האם לשר הביטחון החדש, שלקח על עצמו האחראיות על ביטחון מדינת-ישראל, יש ידע מקצועי? האם שר הביטחון בדק את מצב הצבא כשנכנס לתפקיד ווידא את מוכנות המערך הלוגיסטי של המילואים? האם הרמטכ"ל עשה זאת בתוקף תפקידו כמפקד הצבא? האם מפקדי חילות המילואים בדקו בזמן השלום את מוכנות יחידותיהם - אם זה מערך הלוגיסטי ואם זה מערך הלחימה? מי מדווח למי כשחסר ציוד, נשק ותחמושת או מנות קרב וכיו"ב? האם יש מערך ממוחשב יעיל ועדכני, שדרכו יוכל כל מפקד מוסמך (כולל שר הביטחון) לקבל מידע נדרש לצורך בקרה בזמן אמיתי?
חובה עלינו לפתח טכניקות של בקרה על כול מוסדותינו ועל אורחות חיינו ...!
ו. האמונה והתקווה
ביקורת זו אינה מתעלמת מנקודות אור-איתן שיש בנו, אשר בלעדיהן לבהמה דמינו. אני בטוח שנקודות האור האלה יתפשטו ויכריעו, לבסוף, ויגברו על החושך ...!
ערב ראש השנה תשס"ו
יוסי דיין
א. תשתית חינוכית ומוסרית
בעיקרון, חייב אדם לבחון את מעשיו יום-יום, כדי שיוכל היום לשפר את מה שעשה אתמול, לקראת מחר טוב יותר. ועדות חקירה או בדיקה ציבוריות או ממלכתיות יכולות להיות מועילות, אם קיימת תשתית חברתית, מוסרית ובעלת מודעות ערכית איתנה ובריאה. כאשר זו חסרה או שהיא לקויה, הרי אין מי שיקלוט את מסקנות הבדיקה ויתבונן בהן לצורך התקדמות ובניין טוב יותר. ולראיה: מאז קום המדינה הוקמו ועדות רבות לחקירת ולבדיקת כישלונות ואירועים. למרות אלה אנו ממשיכים באותה דרך, איננו לומדים לקחים, כאילו לא היו דברים מעולם - זאת ועוד: התדרדרנו יותר, מבחינת שיטת-הממשל הלא-יעילה, מבחינה תפקודית, מבחינה חברתית ומבחינה מוסרית.
במה דברים אמורים? בחינוך הקלוקל בישראל, שהצמיח גם עם בעל נורמות נפסדות ובעל ערכים רדודים ומעוותים, עם מלומד וידען אבל חומרני ויהיר, חובבן ומאלתר. עם זה הוא המאגר האנושי הבלעדי להעמדת מנהיגים אנוכיים, בעלי נורמות מוסריות מעוותות, חסרי מעוף וחסרי תפיסת מרחב. המנהיגים כיום הם תמצית הערכים המעוותים של החברה הישראלית, פרי החינוך הקלוקל הזה, אותו ייסדנו, בנינו וטיפחנו, תוך-כדי בעיטה בעברנו.
כיום, החברה הישראלית בכללה (= "דתיים" ו"חילוניים") משחקת אותו "ראש-קטן", חושבת במושגים כמותיים ומדידיים ומתנהגת בבחינת "אדם לאדם זאב", ולא במושגים ערכיים ומוסריים מוחלטים, שהם בבחינת "ואהבת לרעך כמוך". התפתח עם, שאימץ לעצמו סיסמה "יהיה בסדר!" ועושה הכול "חפיף", וכך גם המנהיגים.
הגיע הזמן שנחדל להאשים זה את זה על כישלונותינו ועל דרכינו הנפסדות ונחדל להיבנות איש על כישלון רעהו. נחדל לבכות ולומר דברי הבל בנאומים צבועים ובמאמרים מפולפלים וריקים. עלינו לפעול במעשים! בנפשנו להשביח ולקדם את המדע ואת הטכנולוגיה, ברם סוד קיומנו הוא העבר שלנו והערכים שלנו: "אדם שעברו לא ידוע לו גם עתידו לוט בערפל (יגאל אלון).
יצחק רבין ז"ל, ראש הממשלה ושר הביטחון לשעבר, בנאום, אותו נשא בפני בוגרי פו"ם, ואשר קטע ממנו פורסם בעיתון "ידיעות אחרונות", ביום כט באב תשנ"ב (28 באוגוסט 1992), אמר, בין השאר: "אווירת 'החפיף' אוכלת בנו בכל פה, איך נישר מבט לעיניו של אב, שבנו נהרג רק בגלל שמישהו חשב ואמר: 'סמוך עלי', או 'יהיה בסדר' ושום דבר לא היה בסדר".
בתגובה לדבריו של רבין ז"ל (ביום ד' בתשרי תשנ"ג) כתבתי: "מצב זה, אותו תיארת בהרצאתך, הנו המוטו של עם ישראל כיום. המצב היה צפוי והוא תולדה של תהליך ממושך ושל חינוך מכוון. בעתיד הלא רחוק נתגעגע למצב זה, עליו אנו בוכים כיום! לא די לעמוד נחרד ולתאר מצב הרסני זה, אותו ניתן היה לצפות מראש ...". הבהרתי, כי למצב זה, אותו הוא תיאר, הגענו כתוצאה: מהחינוך הקלוקל (שהוא גם אנטי יהודי); מהעדר מנהיגות (פוליטית ורוחנית); מפלגנות (הפרד ומשול); מחוסר רצינות, מהעדר שיטה, ומהעדר מחשבה מעמיקה (למשל, עידוד הנוער להתנחלויות ולבסוף, שימוש בכוח נגדם, הצגתם כפושעים והפקרתם לחסדי הרחוב).
כמה כואב שדברים אלה נכונים גם היום, בכניסתנו לשנה החדשה, שנת תשס"ז ...!
כל עוד בממגמת החינוך מסתמן ביטול העבר והערכים המקודשים שלנו, לשם יצירת עם חדש "שלא ידע את יוסף", צפויות לנו אכזבות. ערכי ישראל והעבר שלנו הם נצחיים, ירדפונו בזעם ויתבעו מאתנו לעשות דין צדק להיסטוריה ולמציאות - הם ינצחו, לבסוף!. רק דוגמה אחת קטנה למגמה הנ"ל: מאז קום המדינה, ועד לפני מספר שבועות, הועלתה מספר פעמים ההצעה להנהיג בבתי-הספר הוראת מקצועות מסוימים בשפה האנגלית. אמנם הניסיונות נכשלו, אך הרעיון מזעזע ומעיד על המגמה: חיסול ה"ישן" ויצירת משהו "חדש".
זו עזות מצח לעולל מעשה התאבדות לעם הוותיק ביותר, אשר העשיר את התרבות האנושית ואת ההיסטוריה העולמית. כל עם מזוהה, מזדהה ומאופיין בעברו ובשפתו. השפה היא נשמתו של כל עם נורמאלי! אפשר להשביח את רמת ההוראה של השפה האנגלית, אך לא על-חשבון קיום האומה היהודית ששפתה עברית.
אין תחליף לחינוך היהודי לצורך איחוי שברי-אדם השבים מגלויות שונות להיות לעם: בלי דתיות ובלי חילוניות, בלי אשכנזיות ובלי ספרדיות, בלי שחורים ובלי לבנים. אנחנו מחויבים, לאבותינו, לנו ולדורות הבאים, לבסס את חינוך ילדינו ואת אורחות חיינו על אחדות, על אהבה ועל הערכים היהודיים, כי הם הבסיס לעוצמתנו, לרוחנו, והם "תעודת-זהות" שלנו המצביעה על זכותנו הבלעדית על ארץ-ישראל.
אין לנו ארץ אחרת ...! על בסיס זה גם קמה המדינה: "אתמול נפל דבר בישראל, ורק הדורות הבאים יוכלו להעריך את משמעותו ההיסטורית המלאה. עלינו, על כל אחד מאתנו, שומה בימים אלה רק אחת: לבנות באהבה ובאמונה, מתוך אחוה יהודית, את מדינת ישראל ולהגן עליה בנפשו ובמאודו, כל עוד יהיה צורך בכך. אנו עומדים עדיין במערכה כבדה, מערכה כפולה: מדינית וצבאית. ואל נקשט עכשיו את מעשינו, ודאי את דיבורינו, בשמות רבי צלצול. נצניע לכת, הגענו למה שהגענו בעמדנו על שכמם של דורות שקדמו לנו, והשגנו אשר השגנו באשר קבלנו ושמרנו על מורשת יקרה, מורשת אומה קטנה, רבת סבל ונסיונות, אבל גדולה ונצחית ברוחה, חזונה, אמונתה וסגולות נפשה ..." (מדבריו של דוד בן-גוריון אל הישוב, עיתון "דבר", יום א', ז' אייר תש"ח, 16.5.48).
ב. שלום ואחדות
סוד הצלחתם של ישראל הוא שלום ואחדות בתוכם, ואחר-כך עם באי עולם: "ראה כמה גדול כח השלום, שאפילו לשונאים, אמר הקדוש-ברוך-הוא לפתוח להם לשלום. כך שנו רבותינו, שואלים בשלום הגוים מפני דרכי שלום. אמר רבי אליעזר הקפר ברבי, גדול כח השלום, שבשעה שישראל עושין חבורה אחת, אפילו עבודת כו"ם (כוכבים ומזלות = עבודה זרה י.ד.) ביניהם, אין מדת הדין נוגעת בהם ..." (מדרש תנחומא, פרשת שופטים, פרק יח).
ומה עשו מנהיגי ישראל? תאוות השלטון והרכושנות העבירו אותם על דעתם. ממשיכיהם עושים היום הכול, כדי להשיג את מבוקשם גם במחיר הערמה, מרמה, אחיזת עיניים, שקרים, הולכת שולל, נורמות נפסדות, פילוג העם והתבזות.
זה טבעי שבני אדם שונים זה מזה, בדעותיהם ובהליכותיהם. ברם לא ייתכן, שכל איש בישראל, יהיה אשר יהיה, שצובר קצת כוח, הולך לרחוב, מפלג את העם ומקים מפלגה חדשה, רק משום שדעתו שונה מזו של חבריו בסיעה. התנהגות זו אינה נובעת מן התבונה, מן השכל הישר ומן הדמוקרטיה, אלא מן ההפקרות, מן החולשה הכללית ומהמידות הרעות שספגנו. היצר לשלטון ומגמת הפלגנות אינם עומדים בקנה אחד עם האינטרסים של כלל החברה ושל המדינה. אלה באים לספק את הצרכים האישיים של "המנהיג", של אנשי שלומו ושל המפלגה שהקים לו.
פילוג העם והקמת מפלגה נוספת וריקה מתוכן-חדש, פותרת, אולי, בעיה אישית של מישהו, ברם מסיגה את החברה אחורה. עצוב הוא, שיש אנשים ברחוב שתומכים ומעודדים "מנהיג" כזה, שבודאי לא יביא תועלת לכלל, אלא נזק בלבד.
ג. "... בדמייך חיי ...!" (יחזקאל טז 6)
גורלנו הוא לנהל מאבק בלתי פוסק עם האויב הסמלי, "עמלק". טעות בסיסית היא לראות את המאבק עם ה"עמלק" המטא-היסטורי הזה מאבק מדיני. זהו מאבק-ערכי, אשר שורשו בימי האבות, התבסס במדבר סיני בידי עמלק ההיסטורי ובידי בלעם, המדיינים והמואבים, התפשט על-פני כדור-הארץ וקיבל ביטוי חריף בקוראן, המעודד את הפלג הקיצוני באסלאם, הפלג השיעי, המכונים בספרות המוסלמית: "גולאה" (= "מגזימים"), לשנוא את "אהל-אלכתאב" (= עם-הספר, הם היהודים והנוצרים), ולראותם נחותים: "אתם (כאן, הפנייה ליהודים, י.ד.), בני עם-הספר, הייתם האומה הטובה ביותר בין בני האדם ... אך כיום מעטים מהם (= היהודים, י.ד.) מאמינים ורובם חוטאים ואינם מסוגלים להזיק לכם (כלומר, למוסלמים, י.ד) אלא בפגיעות קטנות, ואם יילחמו בכם יפנו לכם עורף ולא ינצחו. הם יסבלו מהשפלה בכל מקום אשר הם נמצאים בו... ימשיך להישפך עליהם חרון אפו וחמתו של אללה ויהיו (= היהודים) מסכנים ודלים ..." (הקוראן, תרגום: אהרון בן-שמש, בשורת בית עמרם, 105). ברוח זאת, הקוראן מתפלמס, בעיקר, עם העם היהודים.
חובתנו לסלול דרך לשלום, אך השאיפה לשלום אינה צריכה להפוך אותנו לכבשה-תמה. כל ניסיון, כמו "התכנסות", על-מנת למצוא-חן בעיני אויבינו או בעיני העולם, יוצר אשליה והוא בבחינת חולשה, רפיון-דעת ואי-הכרה בכוונות האמיתיות של האויב הבלתי מתפשר. ל"עמלק" המטא-היסטורי יש "סיבה" לשנוא את ישראל, לרדוף אותם ולהשמידם. ה"סיבה" היא מטא-פיסית ו"עמלק" מסובב לה. במערכה זו נגד ישראל אינו פועל שום היגיון, כי הכול כפוי. "עמלק" ימשיך ללוות את ישראל כסמל של "סיבה-עיוורת", אשר מייצגת את ה"צד-הרע" במלחמתו ב"צד-הטוב". על-כן, ישראל נדרשו לכל ימי חייהם לעמוד על המשמר במלחמה מתמשכת זו, כדי להכשיל את ה"עמלק" ולנצח אותו: "זכור את אשר עשה לך "עמלק" בדרך בצאתכם ממצרים ...תמחה את זכר "עמלק" מתחת השמים, לא תשכח!" (דברים כה 17 - 19).
התנהגות שלומיאלית אינה מתאימה לעם-ישראל: "אם בא להרגך, השכם להרגהו!" (מסכת ברכות). יש כאן מאבק בין ה"אור" לבין ה"חושך". בראשונה, כאשר לא הייה בידי ישראל קובץ הערכים במלואם, בשלמותם, נדרש משה להרים את ידו הימנית במלחמה נגד הכוח המטא-פיסי הזה, הרמת יד של משה כלפי שמים מסמלת מאמץ לחיזוקו של הרוח, להסתייע בו ולשאוף ממנו אמונה במלחמה בלתי מתפשרת זו. לפני מותו מסר משה את קובץ הערכים, בשלמותם, המגובשים בספר התורה, לידי שבטי ישראל ולידי יהושע המנהיג. מכאן עבר המאמץ לידי כלל ישראל: "לא-ימוש ספר התורה הזה מפיך והגית בו יומם ולילה למען תשמר לעשות ככל-הכתוב בו כי-אז תצליח את-דרכיך ואז תשכיל" (יהושע א 8).
הבעיות וההתרחשויות המלוות כיום את ישראל, בתהליכי התכנסותם מחדש מגלויותיהם בארצם, מאופיינות בהתרחשויות פיסיות ומטא-פיסיות, ודורשות מישראל לברור את דרכם ואת מעשיהם במוסריות מוחלטת, תוך התבוננות מעמיקה בהתרחשויות הסובבות את העולם בכלל ואת ישראל בפרט. ישראל ומעשיהם חייבים לשמש "לאור גוים" (ישעיהו ו), ובכך יגרמו לשלום ולהרמוניה.
ד. היערכות מחדש
עלינו להתעורר, מוקדם ככל האפשר, ולבדוק את עצמנו בכל המערכות. עלינו להרוס את כל המערכות הרעועות שבנינו, מערכות ריקות מתוכן ורדודות מערכים ומיסודות מוסריים מוחלטים, ולבנות במקומן מערכות ערכיות ומוסריות שיהיו מבוקרות תמיד.
הערכים שלנו אינם דוגמות ואינם "פולחן-דתי". התורה אינה "דת", אלא אוסף של צווים וערכים מוחלטים. ערכים אלה - כמו: עשרת הדברות; "ואהבת לרעך כמוך"; עזרה לעני ולחלש; שוויון זכויות, אהבת הגר, אהבת-ישראל, אהבת ארץ-ישראל, יראת השם - הם נכס חברתי וחוסן מוסרי המווסתים אורח-חיים תקין אצל הפרט בישראל ומקיימים יחסי חברה תקינים בין הפרטים. התורה מבהירה, כי המציאות לא תסבול הפרת חוקים אלה, כי יש השגחה עליונה: "אל-תטמאו בכל-אלה כי בכל-אלה נטמאו הגוים אשר-אני משלח מפניכם. ותטמא הארץ ואפקד עונה עליה ותקא הארץ את-ישביה" (ויקרא יח 25).
עם פירוק עול הערכים פירקנו מעלינו גם את המצפון ואת הסדר החברתי והתרנו לנו הכול, בתקווה שהשוטר ברחוב לא יבחין בכך.
במסגרת ההיערכות מחדש, עלינו לפעול במגוון מישורים, כמו:
- חינוך חובה לכל אזרח עד הגיוס לצבא.
- השתתת החינוך על הערכים היהודיים - כלומר, על השורשים שלנו.
- הגבלת התערבותם של ההורים בענייני ההוראה בבתי הספר ומתן "טיפול נמרץ" לתלמידים אלימים. צריכה להיות מעורבות ההורים, אך לא התערבות.
- גיוס להוראה את הטובים ביותר מתוכנו, מתן כבוד למורה וחיזוק מעמדו.
- הנהגת יום לימודים מלא (= ארוך).
- הבחנה בין תלמידים מתקדמים לבין תלמידים חלשים, ומתן תגבור לתלמידים נזקקים בכיתות בנות 25 תלמיד.
- שינוי במבנה מוסד הרבנות הראשית. לישראל יש תורה אחת, ולכן צריך שיהיה רק רב ראשי אחד. יש לבסס את המוסד ההלכתי על מסגרת אחידה, והיא "מוסד הרבנות לישראל", אשר בראשו יעמוד רב יהודי אחד.
- חינוך נבחרי ומנהיגי ישראל, לרבות הרבנים, שעליהם לשמש דוגמה ולפעול למען אחדות ישראל תחת כנפי הרוח וערכי ישראל.
- אין מקום למפלגה דתית. התורה שייכת לכלל ישראל ואין מקום לסרסר בה.
- יצירת משטר דמוקרטי עם חוקה, שבו יפעלו שתי מפלגות (ימין ושמאל) בלבד.
- הגברת פיקוח על מערכות וגופים ציבוריים (כולל: זרועות הביטחון, חברי הכנסת ומוסדות אקדמיים).
- שימת-דגש לענייני המדע והטכנולוגיה.
- הקמת מועצה מיוחדת ללימוד ענייני הביטחון מול ההתפתחויות בעולם ואצל האויב, כך שתהייה לעזר ולמאיץ לשר הביטחון, לרמטכ"ל ולשר לענייני ביטחון הפנים.
- יצירת סינכרוניזציה בין כל החילות בצה"ל לצורך קבלת החלטות אופרטיביות.
- הנהגת שיטת ממשל תקינה, שתפעל בחסות החוק והכנסת ולא בחסות הכנופיות ברחוב. חינוך העם וחיובו לכבד את תוצאות הבחירות ואת נבחריו עד לבחירות הבאות.
- יהיו בראש דאגותינו: חסד, רחמים ודאגה לחלש. ישראל נגועים כיום במחלה. בתי התמחוי הם הסימפטומים של המחלה מול ה"אפנדים" המתהוללים.
מדינת ישראל עשירה דיה, ויכולה להתמודד עם החוליים שבה. דרושה מנהיגות נכונה, נבונה, אמיצה, מוסרית וענוה, כדי שתיצור שוויון ורווחה בסיסית לכלל אזרחיה וכך תעצים את רוחם ואת ביטחונם.
ה. משוב ותכליתיות
המערכות במדינת-ישראל הורגלו לכך, שהממונה מעביר את ההוראה לדרג הנמוך ממנו ומוריד מעליו את האחראיות, ולא תמיד מוודא, אם ההוראה ברורה או תקינה מקצועית, וגם אינו דואג לקבל משוב (= feed back) על תהליכי ביצוע ההוראה. איש אינו סוגר את מעגל-הפעולה משום שחסרים אנו ערכים, חינוך ומודעות להפעלת מערכות בקרה יעילות לצורך היזון-חוזר (= משוב).
מי שמקבל על עצמו תפקיד חדש? אסור לו לשחק "ראש-קטן" ולסמוך על קודמו. הוא חייב לצאת מתוך הנחה ששום דבר, ממה שקיבל תחת סמכותו, "אינו תקין" ועליו לבדוק ולתקן מה שטעון תיקון: האם לשר הביטחון החדש, שלקח על עצמו האחראיות על ביטחון מדינת-ישראל, יש ידע מקצועי? האם שר הביטחון בדק את מצב הצבא כשנכנס לתפקיד ווידא את מוכנות המערך הלוגיסטי של המילואים? האם הרמטכ"ל עשה זאת בתוקף תפקידו כמפקד הצבא? האם מפקדי חילות המילואים בדקו בזמן השלום את מוכנות יחידותיהם - אם זה מערך הלוגיסטי ואם זה מערך הלחימה? מי מדווח למי כשחסר ציוד, נשק ותחמושת או מנות קרב וכיו"ב? האם יש מערך ממוחשב יעיל ועדכני, שדרכו יוכל כל מפקד מוסמך (כולל שר הביטחון) לקבל מידע נדרש לצורך בקרה בזמן אמיתי?
חובה עלינו לפתח טכניקות של בקרה על כול מוסדותינו ועל אורחות חיינו ...!
ו. האמונה והתקווה
ביקורת זו אינה מתעלמת מנקודות אור-איתן שיש בנו, אשר בלעדיהן לבהמה דמינו. אני בטוח שנקודות האור האלה יתפשטו ויכריעו, לבסוף, ויגברו על החושך ...!
ערב ראש השנה תשס"ו
מחבר המאמר פירסם שני מאמרים באתר זה: - "בין דת למדע"
- "עבודה זה מול עבודת ה'"
בנוסף, המחבר פירסם שני ספרים:
- "כתיבה מדעית"
- "אור לגויים - מציאות ומטא-
מציאות"
- "עבודה זה מול עבודת ה'"
בנוסף, המחבר פירסם שני ספרים:
- "כתיבה מדעית"
- "אור לגויים - מציאות ומטא-
מציאות"
