מאז שאני רצה, יש לי הרגשה ומחשבה שהריצה היא התרופה שלי. אני חולקת איתכם את התובנה הזו, משולבת במחקר קטן שעשיתי.
...לרוץ, להפעיל את הגוף, לאמץ את המערכות האנטומית, הפיזיולוגית והעצבית, זו פעילות מרפאה ומשקמת בעידן שלנו. תקופה בה יושבים רוב הזמן מול מסכים, נמצאים בלחץ לקלוט את המידע הבלתי מוגבל, נעים ברכב, מנותקים מהטבע. גוף האדם בנוי לתנועה וזקוק לה ואורח החיים הנוכחי אינו מעודד פעילות פיזית מספקת.
הריצה מאתגרת את הגוף עם עומס אירובי, שמשפר תפקוד מערכת לב ריאה, עומס ביו-מכני, שמזרז בניית עצם ורקמת שריר ומאמצים של ויסות טמפרטורה, סיבולת ושליטה במערכת העצבים. ההתמודדות עם העומסים משפרת את התפקוד והגמישות של המערכות השונות, כדי לעמוד באתגרים ולשרוד את המאמץ. השיפור שחל כתוצאה מהפעילות הגופנית, עוזר להתמודד טוב יותר בשגרה ובמצבים חדשים. יתרונות נוספים באים לידי בטוי בזעזועים שהגוף חווה בריצה, אשר יוצרים עיסוי לאברי הבטן, משפרים זרימת דם ומאפשרים שינויי לחצים על האברים הפנימיים.
בריצת סיבולת, ההתמדה בפעילות לאורך זמן, משפרת את הקשר והשליטה במערכת העצבים ומפעילה מנגנונים קדומים, כמו בתקופות שהאדם רץ לצוד את מזונו, לברוח מטורפו, או רץ משמחה. גם הקואורדינציה משתפרת, כדי שנוכל להניע ולדחוף את עצמנו בצורה היעילה ביותר במהירות ולאורך זמן.
בפעילות גופנית חילוף החומרים מזורז וכן פינוי פסולת, בד בבד עם תוצרי לוואי שנוצרים כתוצאה מהמאמץ (חומצת חלב) ומסולקים תוך כדי הפעילות ובסיומה. בספורט בחוץ הגוף לומד להסתגל לתנאי אקלים וסביבה משתנים, והתוצאה היא התחזקות וחיסון.
מחקרים רבים מראים את הקשר ההדוק בין אורח החיים הפעיל ובין הקטנת הסיכון למספר מחלות וביניהם גם מחלת הסרטן. סיפורו הידוע של האתלט לאנס ארמסטרונג, שחלה בסרטן האשכים, החלים, זכה בטור דה פרנס שבע פעמים והשתתף בריצת מרתון ניו יורק, מעלה את השאלה: האם יש קשר בין אורח חייו כספורטאי, ליכולת של גופו להתמודד עם המחלה -
קיימת תיאוריה חדשה, שטרם הוכחה, שיש קשר בין חום הגוף לריפוי מסרטן האשכים. על פי מאמר שפורסם ב- American Medical Association יש הסבר לתופעה. לטענת מחברי המאמר, חוקרים ממכון ג'ון הופקינס לחקר הסרטן, טמפרטורת האשכים היא מעט נמוכה יותר משאר הגוף, מה שיכול לגרום להתפתחות סרטן הרגיש לחום. כשסרטן זה מתפשט לחלקים חמים יותר בגוף, הטמפרטורה יכולה לפגוע בו. למעשה מעלים החוקרים ממכון ג'ון הופקינס את נושא הטיפול בעזרת חימום יתר, טיפול שנוי במחלוקת בקרב הרופאים הקונבנציונאליים.
עולה בדעתי ההשערה : האם אפשר לקשר בין עליית חום הגוף, בזמן פעילות גופנית, למניעת סרטן? בזמן מאמץ גופני קצב פירוק חומרי המזון וחילוף החומרים גובר ובעקבותיו עולה תוספת החום המטבולי ואתה טמפרטורת הגוף. עליית טמפרטורת הגוף עד 38.5 מעלות מגבירה פעילות של אנזימים, משפרת תפקודים פיזיולוגיים, ומשפיעה באופן חיובי על היכולת הגופנית.
בשנים האחרונות הראו מספר רב של מחקרים, שכנראה שילוב של מספר גורמים מועילים באימון גופני: ירידה ברמת האסטרוגן, ירידה ברמת האינסולין וגם הפחתה של התהליך הדלקתי בגוף. כל זה יחד מפחית בצורה משמעותית את תהליכי חלוקת התאים בגוף ועל ידי כך מוריד את הסיכון לחלות בסרטן השד.
מהגישות החדשות ביחס לתועלת הבריאותית שמתקבלת מפעילות גופנית, ניתן להבין כי היתרונות של פעילות גופנית משמעותיים בהיבט מניעתי, טיפולי ושיקומי במחלות רבות.
גם כשאני עייפה, הגב כואב, השרירים תפוסים ולא בא לצאת מהמיטה בחמש בבוקר, אני קמה, מתארגנת ויוצאת לריצה, כי זו התרופה שלי והיא פחות מרה מכל גלולה.
...לרוץ, להפעיל את הגוף, לאמץ את המערכות האנטומית, הפיזיולוגית והעצבית, זו פעילות מרפאה ומשקמת בעידן שלנו. תקופה בה יושבים רוב הזמן מול מסכים, נמצאים בלחץ לקלוט את המידע הבלתי מוגבל, נעים ברכב, מנותקים מהטבע. גוף האדם בנוי לתנועה וזקוק לה ואורח החיים הנוכחי אינו מעודד פעילות פיזית מספקת.
הריצה מאתגרת את הגוף עם עומס אירובי, שמשפר תפקוד מערכת לב ריאה, עומס ביו-מכני, שמזרז בניית עצם ורקמת שריר ומאמצים של ויסות טמפרטורה, סיבולת ושליטה במערכת העצבים. ההתמודדות עם העומסים משפרת את התפקוד והגמישות של המערכות השונות, כדי לעמוד באתגרים ולשרוד את המאמץ. השיפור שחל כתוצאה מהפעילות הגופנית, עוזר להתמודד טוב יותר בשגרה ובמצבים חדשים. יתרונות נוספים באים לידי בטוי בזעזועים שהגוף חווה בריצה, אשר יוצרים עיסוי לאברי הבטן, משפרים זרימת דם ומאפשרים שינויי לחצים על האברים הפנימיים.
בריצת סיבולת, ההתמדה בפעילות לאורך זמן, משפרת את הקשר והשליטה במערכת העצבים ומפעילה מנגנונים קדומים, כמו בתקופות שהאדם רץ לצוד את מזונו, לברוח מטורפו, או רץ משמחה. גם הקואורדינציה משתפרת, כדי שנוכל להניע ולדחוף את עצמנו בצורה היעילה ביותר במהירות ולאורך זמן.
בפעילות גופנית חילוף החומרים מזורז וכן פינוי פסולת, בד בבד עם תוצרי לוואי שנוצרים כתוצאה מהמאמץ (חומצת חלב) ומסולקים תוך כדי הפעילות ובסיומה. בספורט בחוץ הגוף לומד להסתגל לתנאי אקלים וסביבה משתנים, והתוצאה היא התחזקות וחיסון.
מחקרים רבים מראים את הקשר ההדוק בין אורח החיים הפעיל ובין הקטנת הסיכון למספר מחלות וביניהם גם מחלת הסרטן. סיפורו הידוע של האתלט לאנס ארמסטרונג, שחלה בסרטן האשכים, החלים, זכה בטור דה פרנס שבע פעמים והשתתף בריצת מרתון ניו יורק, מעלה את השאלה: האם יש קשר בין אורח חייו כספורטאי, ליכולת של גופו להתמודד עם המחלה -
קיימת תיאוריה חדשה, שטרם הוכחה, שיש קשר בין חום הגוף לריפוי מסרטן האשכים. על פי מאמר שפורסם ב- American Medical Association יש הסבר לתופעה. לטענת מחברי המאמר, חוקרים ממכון ג'ון הופקינס לחקר הסרטן, טמפרטורת האשכים היא מעט נמוכה יותר משאר הגוף, מה שיכול לגרום להתפתחות סרטן הרגיש לחום. כשסרטן זה מתפשט לחלקים חמים יותר בגוף, הטמפרטורה יכולה לפגוע בו. למעשה מעלים החוקרים ממכון ג'ון הופקינס את נושא הטיפול בעזרת חימום יתר, טיפול שנוי במחלוקת בקרב הרופאים הקונבנציונאליים.
עולה בדעתי ההשערה : האם אפשר לקשר בין עליית חום הגוף, בזמן פעילות גופנית, למניעת סרטן? בזמן מאמץ גופני קצב פירוק חומרי המזון וחילוף החומרים גובר ובעקבותיו עולה תוספת החום המטבולי ואתה טמפרטורת הגוף. עליית טמפרטורת הגוף עד 38.5 מעלות מגבירה פעילות של אנזימים, משפרת תפקודים פיזיולוגיים, ומשפיעה באופן חיובי על היכולת הגופנית.
בשנים האחרונות הראו מספר רב של מחקרים, שכנראה שילוב של מספר גורמים מועילים באימון גופני: ירידה ברמת האסטרוגן, ירידה ברמת האינסולין וגם הפחתה של התהליך הדלקתי בגוף. כל זה יחד מפחית בצורה משמעותית את תהליכי חלוקת התאים בגוף ועל ידי כך מוריד את הסיכון לחלות בסרטן השד.
מהגישות החדשות ביחס לתועלת הבריאותית שמתקבלת מפעילות גופנית, ניתן להבין כי היתרונות של פעילות גופנית משמעותיים בהיבט מניעתי, טיפולי ושיקומי במחלות רבות.
גם כשאני עייפה, הגב כואב, השרירים תפוסים ולא בא לצאת מהמיטה בחמש בבוקר, אני קמה, מתארגנת ויוצאת לריצה, כי זו התרופה שלי והיא פחות מרה מכל גלולה.
רוני וקסלר, מאמנת כושר אישית, מורה למחול ותנועה, מטפלת בהתעמלות בשיטת פאולה.
