ישנה תופעה בפוליטיקה הישראלית הנוכחית שאינני מצליח להבין אותה. במכוון, אינני עוסק בימי המלחמה, אלא בתקופה שאחריה.
להמחשת הנושא אתייחס לשני אישים: ראש הממשלה ושר האוצר. סביר להניח שבתקופת המלחמה הם היו נתונים במסכת לחצים גדולה. כעת הלחץ השתנה במקצת, וניתן לעשות כמה וכמה דברים שיסייעו לציבור וגם יראו טוב בתקשורת. לתמהוני, אין סימנים שהדברים נעשים.
אינני מצליח להבין מדוע הם לא עושים זאת. הנה שתי דוגמאות:
1. ראש הממשלה - לא ממנה שר בממשלתו, או סגן שר, על מנת שיטפל בשני מישורים שונים באוכלוסיית העוני בישראל:
במישור המיידי, לארגן מערך של סיוע באוכל ובמצרכים דחופים לאותם עניים שלא מצליחים להגיע לתנאי מחיה מינימאליים בתקופת החגים ולקראת החורף שהולך ומתקרב.
במקום זאת, אנו ממשיכים לשמוע כי בעיקר הנטל הארגוני והפיננסי לטיפול ברעבים ובחסרי הבית, נושאים ארגונים וולונטריים שפועלים בואקום שהותירה הממשלה. האם זוהי המחשה מדוע כדאי להפריט חלק ניכר מתפקודי הממשלה?!
במישור הקצר, לטפל באוכלוסיית העוני באופן קבוע, באמצעות מנגנון ממשלתי שיפעיל את מחלקות הרווחה בכל רשות. המנגנון המרכזי, במשרד הרווחה, יקבל את רשימות הנתמכים בכל רשות מקומית, ימיין לפי קריטריונים, יסייע לנזקקים במזון, ביגוד, עזרה רפואית וכו', ויגיש דו"ח ציבורי תקופתי. המטרה הקריטית תהיה: בשום מקרה לא ייווצר מצב בו ישנו אדם או משפחה, במקום ישוב בארץ, שאין להם תנאי יסוד סבירים למחייה (בית, חימום, מזון, טיפול רפואי).
הרי לו היה עושה זאת ראש הממשלה, במקום לבקר רק פעם בשנה בבית תמחוי, הוא היה זוכה מיד לאהדה של האוכלוסייה.
העוני היה הופך להיות למשימה לאומית שישנה מטרה שנתית פעלתנית להפחיתו. הציבור היה מקבל דו"ח התקדמות תקופתי. קיצוץ מעשי כזה בעוני היה מתקבל לבטח בהערכה.
2. שר האוצר - מדוע אין הוא נותן דין וחשבון דו שבועי על התקדמות שיקום העורף, באייטם קבוע במהדורות החדשות של יום שישי - פעמיים בחודש. הרי לו היה עושה זאת היה חושף כלפי חוץ עשייה מתקדמת שהייתה לבטח מזכה אותו באהדה ציבורית.
בעיניי, זוהי תופעה מוזרה שבשלטון יושבים מנהלים בכירים שנבחרו לטפל בענייני המדינה, בעלי גישה למקורות כספיים וארגוניים כמעט ללא מגבלה, ולמרות שהם בבעיה ציבורית והפופולריות שלהם בדעיכה, ויש להם מודעות ברורה לערכה של התקשורת, למרות זאת הם לא מנצלים את המשאבים שברשותם על מנת לתקן את הקלקולים בצורה שיטתית שתראה לציבור, בחתימת ידם.
מה מפריע להם לבצע? מה מפריע להם לדווח על ביצועי אמת? תעלומה שלא הצלחתי לעמוד על טיבה.
להמחשת הנושא אתייחס לשני אישים: ראש הממשלה ושר האוצר. סביר להניח שבתקופת המלחמה הם היו נתונים במסכת לחצים גדולה. כעת הלחץ השתנה במקצת, וניתן לעשות כמה וכמה דברים שיסייעו לציבור וגם יראו טוב בתקשורת. לתמהוני, אין סימנים שהדברים נעשים.
אינני מצליח להבין מדוע הם לא עושים זאת. הנה שתי דוגמאות:
1. ראש הממשלה - לא ממנה שר בממשלתו, או סגן שר, על מנת שיטפל בשני מישורים שונים באוכלוסיית העוני בישראל:
במישור המיידי, לארגן מערך של סיוע באוכל ובמצרכים דחופים לאותם עניים שלא מצליחים להגיע לתנאי מחיה מינימאליים בתקופת החגים ולקראת החורף שהולך ומתקרב.
במקום זאת, אנו ממשיכים לשמוע כי בעיקר הנטל הארגוני והפיננסי לטיפול ברעבים ובחסרי הבית, נושאים ארגונים וולונטריים שפועלים בואקום שהותירה הממשלה. האם זוהי המחשה מדוע כדאי להפריט חלק ניכר מתפקודי הממשלה?!
במישור הקצר, לטפל באוכלוסיית העוני באופן קבוע, באמצעות מנגנון ממשלתי שיפעיל את מחלקות הרווחה בכל רשות. המנגנון המרכזי, במשרד הרווחה, יקבל את רשימות הנתמכים בכל רשות מקומית, ימיין לפי קריטריונים, יסייע לנזקקים במזון, ביגוד, עזרה רפואית וכו', ויגיש דו"ח ציבורי תקופתי. המטרה הקריטית תהיה: בשום מקרה לא ייווצר מצב בו ישנו אדם או משפחה, במקום ישוב בארץ, שאין להם תנאי יסוד סבירים למחייה (בית, חימום, מזון, טיפול רפואי).
הרי לו היה עושה זאת ראש הממשלה, במקום לבקר רק פעם בשנה בבית תמחוי, הוא היה זוכה מיד לאהדה של האוכלוסייה.
העוני היה הופך להיות למשימה לאומית שישנה מטרה שנתית פעלתנית להפחיתו. הציבור היה מקבל דו"ח התקדמות תקופתי. קיצוץ מעשי כזה בעוני היה מתקבל לבטח בהערכה.
2. שר האוצר - מדוע אין הוא נותן דין וחשבון דו שבועי על התקדמות שיקום העורף, באייטם קבוע במהדורות החדשות של יום שישי - פעמיים בחודש. הרי לו היה עושה זאת היה חושף כלפי חוץ עשייה מתקדמת שהייתה לבטח מזכה אותו באהדה ציבורית.
בעיניי, זוהי תופעה מוזרה שבשלטון יושבים מנהלים בכירים שנבחרו לטפל בענייני המדינה, בעלי גישה למקורות כספיים וארגוניים כמעט ללא מגבלה, ולמרות שהם בבעיה ציבורית והפופולריות שלהם בדעיכה, ויש להם מודעות ברורה לערכה של התקשורת, למרות זאת הם לא מנצלים את המשאבים שברשותם על מנת לתקן את הקלקולים בצורה שיטתית שתראה לציבור, בחתימת ידם.
מה מפריע להם לבצע? מה מפריע להם לדווח על ביצועי אמת? תעלומה שלא הצלחתי לעמוד על טיבה.
בנקאי ופובליציסט.
בעל תואר ראשון במדעי החברה והרוח מהאוניברסיטה הפתוחה. ת"א, ישראל.
בעל תואר שני במינהל עסקים - MBA -מאוניברסיטת מנצ'סטר, אנגליה.
בעל תואר ראשון במדעי החברה והרוח מהאוניברסיטה הפתוחה. ת"א, ישראל.
בעל תואר שני במינהל עסקים - MBA -מאוניברסיטת מנצ'סטר, אנגליה.