אכילה רגשית, ירידה במשקל ומה שביניהן - איך פעולה קטנה בבוקר, עלולה להרוס יום שלם 

גלית, בת 32. מנסה כבר שנים לרדת במשקל. ללא הצלחה של ממש. יורדת 2-3 ק"ג, ועולה אותם בחזרה.

במפגש האחרון, סיפרה כי חברה טובה במשרד חגגה יום הולדת, והיא ועוד חברה הכינו עבורה עוגת שוקולד עשירה, בדיוק כפי שהיא אוהבת. גלית ידעה מה יוגש למחרת בבוקר במשרד, ומהו הפיתוי (הגדול) שתאלץ לעמוד מולו. מאחר ושוחחנו רבות על החשיבות שבהכנה מראש (כאשר אפשרית, כמובן), למצבים מעין אלה, תכננה גלית לא לוותר על העוגה, אלא לאכול ממנה חתיכה, קטנה ממה שנהגה לאכול בעבר. למרות התכנון, לא הצליחה לעמוד בפיתוי, ואכלה יותר מאשר תכננה (למעשה, כבר לקראת תום הפרוסה הראשונה- ידעה שתיקח עוד אחת).

על ארוחת הביניים היא דילגה, כיוון שחשה ברע על כך שאכלה יותר משתכננה, והוטרדה מאד מכך ששוב, כנראה, לא תצליח לרדת במשקל. לארוחת הצהריים הגיעה מורעבת, ואכלה מהר, דבר שגרם לכאב בטן ולתחושת מלאות ונפיחות מציקה.

כשהגיעה הביתה בשעות אחה"צ המאוחרות, הרגישה רע והייתה צריכה לאגור את כל כוחותיה כדי להמנע מלפשוט על המקרר. למרות זאת אכלה יותר מהמתוכנן.

מאוחר יותר בערב יצאה עם בעלה להצגה, ושם לא הצליחה להתרכז בשל התחושות הקשות והמחשבה שקלקלה לעצמה, שוב.

אנחנו חיים בסביבה עשירה מאד בפיתויים ובמזונות טעימים בהישג יד. רובם הם מזונות בעלי 'דחיסות אנרגיה גבוהה', כלומר, יחידה קטנה של מזון עשויה לספק כמות גדולה מאד של אנרגיה (קלוריות), ולרוב ללא תחושת שובע (למשל: פרוסת עוגה, דומה לזו שאכלה גלית, עשוייה לספק כמות קלוריות זהה לזו שיספק כריך משתי פרוסות לחם, ביצה קשה, כף גבינה לבנה ו-2 ירקות וברור מי משתי האפשרויות משביעה יותר...).

גם כשרוצים לשמור ולרדת במשקל, לא יהיה נכון להמנע לחלוטין מכל אותם מזונות אהובים, בכדי לא ליצור תחושת חסך. חשוב לכלול אותם בתפריט בכמות קטנה או להרשות לעצמנו להתענג עליהם באירועים מסויימים. נכון עשתה גלית כשהחליטה לא להמנע מהעוגה. נכון עשתה גם כשתכננה את הכמות אותה תאכל. אך תכניות לעיתים משתנות. גלית אכלה יותר משתכננה.

אכילה או אי אכילה-זו החלטה שלנו. כאשר אנו רוצים לאכול דבר מה, בעיקר מזונות הידועים כמועדים לפורענות, ומעוניינים בתוספת, עומדות בפנינו שתי אפשרויות: להתאפק או לקחת את התוספת. לכל אחת מהבחירות המחיר שלה. כך למשל, המחיר של להתאפק עשוי להיות תחושת החמצה או תחושת הישג.  המחיר של לקחת את התוספת עשוי להיות תחושה טובה (טעים לי) או תחושת כשלון. חשוב ביותר שתהליך הבחירה יהיה מודע. כי בסופו של דבר, אף אחד לא מכריח אותנו לקחת את התוספת. זו בחירה שלנו. ועלינו להיות מודעים להשלכות שיהיו לה. בעצם העלאת תהליך הבחירה למודעות, נמנעת הפעולה האוטומטית (יש עוגה=אני אוכלת) והאפשרות לשליטה גדלה.

באותה פגישה עם גלית, לאחר העמדת הסיטואציה בחדר לפרטי פרטים, ערכנו תרשים זרימה, המתאר את שרשרת הפעולות באותו יום:

אכילת פרוסת עוגה נוספת  

1

ויתור על ארוחת ביניים

2

ארוחה גדולה מדי בצהרים, במהירות גדולה מהרצוי

3

תחושות קשות של אשמה, גועל, כישלון

4

התמודדות קשה בשעות אחה"צ והערב

5

בילוי לא מוצלח עם הבעל

סכמה זו מראה בבירור כיצד הבחירה שלה בבוקר, לאכול פרוסת עוגה נוספת, גרמה לשרשרת פעולות –שרשרת בחירת בעלות אופי מזיק. הבחירות שלה נעשו כולן תחת צל הביקורת בעקבת אכילת אותה פרוסת עוגה נוספת.

בהמשך הפגישה, נבחנו האפשרויות לבחירות שונות בכל אחד משלבי התהליך. להלן חלק מהן:

שלב 1-בחירה בארוחת ביניים הייתה מונעת הווצרות המערבולת. גלית ויתרה על ארוחת הביניים מתוך רצון לקזז את הקלוריות המיותרות כתוצאה מאכילת פרוסת העוגה הנוספת. כתוצאה מכך גרמה לצריכת קלוריות גדולה יותר במשך היום (בארוחת הצהרים ובשעות אחה"צ בבית). אכילת ארוחת ביניים, לאחר אותה ארוחת בוקר, הייתה מונעת 'זלילה' בארוחת צהרים, פשוט בשל היותה לא מורעבת. מרבית התחושות הקשות שליוו אותה בשעות אחה"צ והערב, מקורן בתחושות הקשות (הפיזית-נפיחות, והרגשית- תחושת כשלון) כתוצאה מאכילת היתר בארוחת הצהרים ולא בשל אכילת פרוסת עוגה נוספת. לו בחרה לאכול ארוחת ביניים, הייתה מחזירה את השליטה לעצמה ומונעת את כל אותן תחושת ביקורת ואשמה קשות, אשר ליוו אתה כל אותו ערב, וגם בהמשך השבוע.

שלב 2- וויתור על רגשות האשמה כמסייע בבחירות נכונות.  נבחנו אפשרויות חלופיות לסיטואציה בה גלית החליטה לותר על ארוחת הביניים והגיעה רעבה מאד לארוחת הצהרים. לו גלית הייתה 'מוותרת' על רגשות האשם כבר בשלב זה, הייתה מודעת לרעב הגדול יחסית ולמכשול בכך. אז הייתה עשויה לבחור לפתוח את הארוחה בסלט או במרק, להרשות לעצמה לקחת מנה גדולה מהרגיל אך בכמות מדודה, להגדיל את כמות הירקות המבושלים וכו'. גלית גם הוסיפה ואמרה, כי ללא האשמה, לא הייתה ממהרת לגמור עם הארוחה (כפושע שממהר לברוח מזירת הפשע) והייתה מצליחה להינות ממנה ולאכול לאט יותר. בבחירתה זו הייתה מונעת את תחושת המלאות והנפיחות ואף מצמצמת משמעותית את תחושות האשמה והגועל, אפילו עשויה לחוש מעט הישג.

שלב 3- החזרת השליטה. בחירה ב"מעידה" ולא ב"נפילה". בכדי למנוע את התחושות הקשות, גלית צריכה לסלוח לעצמה ולהבין כי למרות הנזק שנגרם, ביכולתה לבחור להחזיר לעצמה את השליטה ולהמשיך בשעות אחה"צ והערב כמתוכנן. הטעויות כבר נעשו וכעת ביכולתה לבחור 'לשבור את הכלים' (נפילה) או 'לחזור לעניינים' (מעידה). בכדי להצליח לבחור באופן בונה, נדרשים כוח ואמונה בעצמה ובתהליך.

שלב 4- שחרור הביקורת והאשמה למשל ע"י סיוע של גורם חיצוני. בשלב זה גלית כבר מרגישה רע מאד עם עצמה. חשה כשלון צורב ובושה. היא מכירה את עצמה ואת דפוסי פעולתה בעבר כאשר חשה באופן המתואר. ולכן יודעת כי סיטואציות כאלה חושפות אותה באופן מוגבר לזלילה. באותו יום, הביקורת והאשמה היו אלה שניהלו את פעולתה. בהעמדת הסיטואציה הנ"ל, גלית אמרה שאילו הייתה מתקשרת לבעלה ומשתפת אותו, סביר להניח שהיה מעודד אותה ותומך בה. "מילה קטנה ממנו הייתה מחזירה אותי לתלם", היא אמרה. בשל תחושת הבושה מעצמה, לא העלתה בדעתה אפילו לשתף אותו. "בנוסף", אמרה גלית, "יכולתי לצאת להליכה קצרה, כך הייתי מתרחקת מהמקרר ומתרעננת מעט. חוץ מזה שהייתי מרגישה שקצת איזנתי את המצב".

שלב 5-החלטה: "מחר יום חדש" או לשבור את הכלים. גלית ובעלה חיכו לבילוי המשותף הזה זמן רב. שניהם מאד עסוקים וזקוקים לזמן האיכות יחד. בשל התחושות הקשות, גלית לא הצליחה להינות מהערב ולא הייתה פרטנרית לבילוי נעים. כשלון הערב הוסיף לתחושות הקשות ממילא של גלית וגרמו לה לתחושת אשם ואי נוחות כלפי בעלה, שלוו אותה גם בהמשך השבוע. גלית אמרה כי לו היתה מחליטה ש'מחר יום חדש', הערב היה נראה אחרת.

לסיכום, החיים מורכבים מאוסף של בחירות וכך גם האכילה שלנו. לכל בחירה שלנו יש תוצאה. תהליך הירידה במשקל הינו תהליך מורכב מאד המלווה לא אחת ברגשות אשם ותחושות קשות של החמצה. למה לא להקל על עצמנו מעט? בחירות מוטעות תמיד עשינו ותמיד נעשה וכל אחת מהן ניתן לתקן. גם אם המצב נראה חמור ונדמה ש'כל הכלים כבר נשברו', רצוי לזכור כי מדובר בתהליך ארוך. זלילה אחת, ואפילו יום שלם של זלילות לא ישפיעו באופן מהותי על חיינו ואפילו לא תמיד ישפיעו באופן דרמטי על המשקל. לעומת זאת, כאשר הבחירות המוטעות יימשכו זמן רב, הנזק עשוי להיות משמעותי. פעולה קטנה, שבעיניים לא ביקורתיות עשוייה להראות חסרת חשיבות, עלולה לפתוח רצף של בחירות שמחמירות את המצב ואת התחושות הקשות. בכל שלב ניתן לעצור את התהליך ולבחור אחרת. בעזרת טכניקות מעולם הפסיכודרמה, של העמדת הסיטואציה בחדר, בחינת הקולות האחרים המעורבים בתהליך, הכרות מעמיקה עם קולות הביקורת והאשמה-ולו ברמה בסיסית של העלאתם למודעות, מסייעת להשתחרר מעט מהתחושות הקשות הללו ולראות את הסיטואציה בעיניים פחות ביקורתיות. באופן זה, בראייה אובייקטיבית יותר, קל יותר למצוא פתרונות יצירתיים, וכך, גם כשנדמה שהכל כבר נהרס, לבחור לא להשאב למערבולת רגשית קשה, אלא לחזור למסלול ולהשיב לעצמנו את השליטה.