איך יכול להיות שאדם שנבדק על ידי פסיכיאטר מתאבד? במיוחד כאשר הוא ניסה בעבר להתאבד?
המקרה של גולדרינג הוא בדיוק הדוגמא לכך, שלאדם שפוי מותר להתאבד. ננסה להסביר את תהליך הבדיקה הפסיכיאטרית: כאשר אדם עובר עבירה, יכולות להיות מוגשות בעניינו חוות דעת פסיכיאטריות לבית המשפט. לרוב, מוגשים שני סוגים של חוות דעת.
הראשונה, האם הוא כשיר חוות דעת זו למעשה מעריכה האם הוא שפוי. היא קובעת האם האדם הבין, בעת ביצוע העבירה מה מותר ומה אסור, האם סבל ממחלת נפש (כלומר מסכיזופרניה), האם שמע קולות או שהיו לו מחשבות לא מציאותיות. אם האדם מבחין ביו טוב לרע ובין מותר לאסור, והבחין בניהם גם בזמן ביצוע העבירה, ניתן לומר כי הוא היה כשיר (ובלשון העם- שפוי) בעת ביצוע העבירה וכעת הוא כשיר לעמוד לדין- כלומר גם מכיר ומבין מהו שופט ויכול לשתף פעולה עם עורך הדין שלו. אדם שפוי, שכשיר לעמוד לדין, בא הוא רצה למות, למעשה זו זכותו, באם הוא רצה בכך, ואף פסיכיאטר לא יוכל לעזור. אנשים כאלה אכן מתאבדים, ולפעמים בדרכים אלימות כמו על ידי ירי.
בעניינו של גולדרינג הוגשה חוות דעת שקבעה שהוא כשיר. אז הוא עבר לטיפול המערכת המשפטית. תפקידה של מערכת החוק והמשפט במקרה זה לנסות ולמנוע ממנו לפגוע בעצמו, וברור שלא ניתן למנוע זאת לחלוטין..
חוות דעת אחרת פסיכיאטרית (מבוצעת על ידי פסיכיאטר מומחה) שיכולה להיות מוגשת לבית המשפט, מנסה להסביר מדוע העבירה בוצעה. מהו הרקע של אותו אדם? מהי אישיותו? איך הוא הגיע למצב בו ביצע כזו עבירה קשה ואלימה? איזה אדם ובאילו נסיבות מסוגל להרוג את ביתו? בחוות דעת זו, אשר מוגשת לרוב בשלבים מאוחרים יותר של המשפט על ידי שירות המבחן או על ידי הסניגור, ניתנת תמונה רחבה יותר לגבי אותו אדם משפחתו אישיותו, הטיפול שעליו לקבל ועוד. באמצעותה מבין בית המשפט מה באמת קרה, ואיך יתכן שפשע כזה בוצע ועל ידי מי.
חשוב לציין דבר נוסף בהקשר של גולדרינג: לאחר ביצוע עבירה כה קשה, אלימה ומזעזעת, מטבע הדברים הוא שעובר העבירה מוצף ברגשות קשים ואף בלתי נסבלים, לגבי מה שעשה ולכך תפקיד חשוב. יש כאלה שמרגישים קורבן בעצמם, אך יש אכלה המוצפים חרטה ואשמה. במקרה הספציפי, הוכיח גולדרינג כי הוא יכול לקחת חיים של מישהו ולקפח אותם, הפעם בחר לקחת את חייו הוא.
