פריט 26 לחלק א' של התוספת השניה לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח בפני פגיעה בעבודה), התשי"ד- 1954, מתייחס לפגיעה בשורש כף היד כמחלת מקצוע, בלשונו "דלקת של גידים ותיקיהם או דלקת במקומות חיבור שרירים לעצמות, הכל בכף היד או במרפק". יחד עם זאת, בהתאם לתקנות הפגיעה בשורש כף היד תחשב כ"מחלת מקצוע" אך ורק לגבי עובדים העוסקים ב: "עבודות המחייבות תנועות חד גוניות של האצבעות, כף יד או מרפק, לפי הענין, החוזרות ונשנות, ברציפות".
עובד הסובל מתסמונת התעלה הקרפלית אך לא נכלל בהגדרה המצומצמת של מחלת המקצוע עשוי להיות מוכר כמי שנפגע לפי תורת המיקרוטראומה. המיקרוטראומה היא למעשה פיקציה משפטית של בתי הדין אשר נוצרה בכדי לעקוף את הרשימה הסגורה של מחלות המקצוע, וניתן ליישמה רק כאשר מומחה רפואי קובע כי אין ספור פגיעות חוזרות ונשנות גרמו במצטבר להופעת המחלה. בפסקי דין רבים בחנו בתי הדין את ישומה של תורת המיקרוטראומה ביחס לתסמונת התעלה הקרפלית (CTS), לגבי בעלי מקצוע שונים המפעילים באופן תדיר את שורשי כפות הידיים.
ביטוח לאומי ובתי הדין הכירו בתביעותיהם של עובדים אשר נפגעו בשורש כף היד כתוצאה מהפעלת כלי עבודה רוטטים או נהיגה אינטנסיבית בשטח תוך החזקת הגה משאית רוטט. כמו כן נמצא קשר סיבתי בין עבודה עם חומרים קפואים לבין תסמונת התעלה הקרפלית. בעניין עבודת קלדנות קביעות המומחים הרפואיים ובעקבותיהם פסקי הדין, השתנו עם השנים. בדבע מז/ 0-21 מרים זוהר נגד המוסד לביטוח לאומי, פד"ע יט 91, הוכרה תסמונת התעלה הקרפלית כפגיעה בעבודה, שנגרמה לקלדנית, עקב נסיבות עבודתה, בדרך של מיקרוטראומה. מאידך, בבל 212/01 שושנה סיפלד נגד המוסד לביטוח לאומי, עבודה אזורי, כרך יג' 661, נדחתה תביעתה של קלדנית, בשל קביעה נחרצת של המומחה הרפואי כי לא קיים קשר סיבתי כלשהו בין הפגיעה בתסמונת התעלה הקרפלית ובין עבודת הקלדנות.
דרגת הנכות בגין תסמונת התעלה הקרפלית נקבעת בהתאם לפריט 31 בתוספת הראשונה לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) תשט"ז - 1956.
אם אתם סובלים מכאבים, הירדמות, חוסר תחושה או נימול בכפות הידיים, כתוצאה מעבודתכם, אתם עשויים להיות זכאים לגמלאות מביטוח לאומי. מומלץ לפנות לעורך דין המתמחה בביטוח לאומי לשם בחינת קיומה של תשתית עובדתית המתאימה לתביעה, עוד בטרם הגשתה לביטוח לאומי.
עו"ד מירב אפרים
מתמחה במימוש זכויות רפואיות וכספיות מול המוסד לביטוח לאומי.
