בגידות בחיי נישואין - חלק א
דף הבית  >>  >>  הרשם  |  התחבר
מאמרים

בגידות בחיי נישואין - חלק א 

מאת    [ 20/09/2009 ]
מילים במאמר: 1609   [ נצפה 4173 פעמים ]

 
 
דיני גירושין:
בגידות בחיי נישואין- חלק א'
כללי
בעידן המודרני חוסר נאמנות בחיי הנישואים הוא דבר נפוץ לכאורה. עדיין רבים הנישואין המסתיימים בגירושין בגלל בגידה של אחד מבני הזוג ולמרות המתירנות בני זוג עדיין חשים מרומים ולעיתים עד עמקי נשמתם כאשר הם מגלים כי בן זוגם ניהל רומן חשאי סוער במהלך חיי הנישואים.
בגידה של אחד מבני הזוג באחר נחשבת כעילת גירושין על פי ההלכה, הן כלפי גבר והן כלפי האישה אלא שבעוד אישה שבגדה דינה גירושין, לגבר שבגד יש דרך חזרה.
בעוד אישה שבגדה "אסורה" על פי ההלכה "על בעלה ועל בועלה" הרי שבעל שהפסיק לבגוד נשמטת כנגדו עילת הגירושין.
הוכחת הבגידה
קושי ניכר טמון בהוכחת מעשה הבגידה.
ההלכה מורה בין היתר כי את מעשה הבגידה יש להוכיח בשני עדים שראו את האישה מקיימת יחסי מין עם אחר. משמע כי ההוכחה על הגבר הטוען לבגידה הוא נטל כבד ביותר. לרוב גברים ישקיעו מאמצים רבים יותר בהוכחת בגידה משום שתוצאת הבגידה של אשת איש כלפי בעלה על פי ההלכה הוא חמור מאין כמותו בעוד שהוכחת בגידתו של גבר כלפי גבר אישתו אינה סוף פסוק.
הוכחת הבגידה מול אינטרס הגנת הפרטיות
סעיף 32 לחוק הגנת הפרטיות קובע כלל פסילה לפיו ראיות שהושגו תוך פגיעה בפרטיות אינן קבילות.
"חומר שהושג תוך פגיעה בפרטיות יהיה פסול מלשמש ראיה בבית משפט, ללא הסכמת הנפגע, זולת אם בית המשפט התיר מטעמים שיירשמו להשתמש בחומר, או אם היו לפוגע, שהוא צד להליך, הגנה או פטור לפי חוק זה".
בית המשפט העליון בבג"צ 6650/04 "פלונית" להלן "פ"ד פלונית" שנתן בשנת 2006 מנתח את כלל הפסילה ואת איזון האינטרסים שבין דרכי הוכחת בגידה לצורך הליך גירושין לעומת הזכות לפרטיות.
ב"פ"ד פלונית" דובר בבני זוג שנפרדו לאחר שהבעל עזב את בית מגורי הצדדים. לצורך הוכחת תביעת הגירושין נכנס הבעל לבית הצדדים בו התגוררה אשתו בלא ידיעתה או הסכמתה וצילמה מקיימת יחסי מין עם גבר אחר במרתף ביתם של בני הזוג בנוכחות שני עדים, חברים מטעמו.
בית הדין הרבני האיזורי קיבל את תביעת הבעל לגירושין על סמך התמונות שהוצגו בפניו בקבעו כי הגם שהתמונות הושגו תוך פגיעה בפרטיות ותוך עבירה על סעיף 32 לחוק הגנת הפרטיות, הרי שלבעל עומדות ההגנות הקבועות בחוק הגנת הפרטיות בסעיף 18 (2) לחוק:
(ב) הפגיעה נעשתה בנסיבות שבהן היתה מוטלת על הפוגע חובה חוקית, מוסרית, חברתית או מקצועית לעשותה.
(ג) הפגיעה נעשתה לשם הגנה על עניין אישי כשר של הפוגע.

בית הדין הרבני אישר את פסקו של בית הדין הרבני האיזורי ואף הוסיף כי חוק הגנת הפרטיות אינו מתאים ליחסים בין בני זוג לאור העדר מושג של פרטיות נפרדת בחיי זוגיות.
השופט ברק (בדימוס) ב"פ"ד פלונית" מנתח את הזכות לפרטיות הן מכוח חוק הגנת הפרטיות (1981) והן לאור חקיקתו של חוק יסוד כבוד האדם וחירותו (1992) סעיף 7 שבו הקובע: 7 (א) כל אדם זכאי לפרטיות ולצנעת חייו.7(ב) אין נכנסים לרשות היחיד של אדם שלא בהסכמתו.
(ג).................(ד) אין פוגעים בסוד שיחו של אדם, בכתביו או ברשומותיו.
וקובע כי חוק הגנת הפרטיות חל על בתי הדין הרבניים וכי לאחר חקיקת חוק כבוד יסוד האדם וחירותו הזכות לפרטיות קיבלה מעמד חוקתי וכלשונו, "כלל הפסילה הקבוע בחוק הגנת הפרטיות הוא כלל מדיני הראיות ומשקף את מעמדה החוקתי של הזכות לפרטיות, ובית דין רבני חייב לפעול על פיו".
השופט ברק דוחה את עמדתו של כבוד הרב דיכובסקי מבית הדין הרבני הגדול שקבע בפסק דינו כי חוק הגנת הפרטיות אינו מתאים ליחסים בין בני זוג לאור העדר מושג של פרטיות נפרדת בחיי זוגיות וקובע כי הנישואין אינם שוללים מבני הזוג את זכותם לפרטיות זה כלפי זו וכלשונו "יש לאזן בין האינטרס הציבורי לעשיית צדק ושאיפה לאמת ולבין האינטרס הציבורי של הגנה על הפרטיות".
בית המשפט בפ"ד פלונית מנתח השאלה האם נפגעה פרטיותה של האישה העותרת במקרה דנן בנתחו את המונח "רשות היחיד". פגיעה בפרטיות הנה פגיעה הנעשית ברשות היחיד על פי סעיף 2 לחוק הגנת הפרטיות. בית המשפט קובע כי אין זה משנה באיזה מחלקי הבית נעשתה הפגיעה בפרטיות באמרו כי ברגע שהבעל עזב את דירת בני הזוג גם אם הוא בעלים משותף של הבית מבחינה קניינית הפך הבית להיות רשות היחיד של האישה על כל חלקיו.
השופט ברק אף מרחיק לכת בקבעו כי "בהקשר שלנו , שעניינו צילום של אדם שלא בהסכמתו, הדיבור "ברשות היחיד" אינו מצביע על יחידה קניינית. הוא מצביע על יחידה "אוטונומית". הוא לא נקבע על פי דיני הנכסים. אכן, הזכות לפרטיות היא זכותו של אדם ולא של המקום. אכן, סביב כל אדם יש מרחב שבתוכו הוא זכאי להיות עם עצמו. מרחב זה נע עם האדם עצמו. היקפו של המרחב נגזר מהצורך להגן על האוטונומיה של הפרט. על כן הוא עשוי לחול גם במקום בו אין לפרט כל קניין (כגון בית הוריו, בית חולים, תא טלפון...)".
יצויין כי קביעה זו של כבוד השופט ברק מרחיבה עד מאוד את ההגדרה של המונח "רשות היחיד" שבחוק.
השופט ברק בפ"ד פלונית קובע כי לא עומדות למשיב ההגנות שבסעיף 18 לחוק הגנת הפרטיות באשר לא פעל בתום לב כאשר תנאי להחלת ההגנות הנה כי הפגיעה בפרטיות נעשתה בתום לב, וכלשונו -"המשיב פגע בגרעין הקשה של הזכות לפרטיות. הוא חדר כשהוא מצוייד במצלמה מלווה בשני חבריו שצפו בכל המתרחש למיטתה של העותרת. אין לך פגיעה קשה מזו בפרטיות. פגיעה זו היא מעבר לכל מידה ראויה. עמדו לרשות המשיב אמצעי הוכחה שונים שאינם פוגעים כלל בפרטיותה של העותרת".

כלל הפסילה היחסי

יש להדגיש כי כלל הפסילה הקבוע בחוק הגנת הפרטיות הוא כלל פסילה יחסי אשר מאפשר לבית המשפט לעשות שימוש בראיות שהושגו תוך פגיעה בפרטיות על פי שיקול דעתו של בית המשפט ומטעמים שירשמו. מהם השיקולים שינחו את בית המשפט להעדיף את עקרון גילוי האמת על עקרון הגנת הפרטיות? לדידו של השופט ברק בפ"ד פלונית שני כללים מרכזיים ישנם בעניין זה א. ככל שהפגיעה בפרטיות גדולה יותר כך ירצה בית המשפט להגן על הזכות לפרטיות. ב. ככל שהראיה חיונית יותר להוכחת האמת כן יגבר משקלה לעומת משקלה של הפגיעה בפרטיות.

בסיכום פ"ד פלונית, השופט ברק קובע כי במקרה דנן יש להעדיף את אינטרס ההגנה על הפרטיות שכן הפגיעה בפרטיות היתה קיצונית וכן בשל העובדה כי בית הדין לא בחן האם נתן להכריע בעניין גם בלא הצילומים אלא באמצעות ראיות אחרות שדי בהן כדי להוות עילת גירושין על פי המשפט העברי. במקרה זה הוחזר התיק לבית הדין הרבני האיזורי על מנת להמשיך בהליך במסגרת אותה התווה בית המשפט העליון.

עידן המחשב והשלכותיו על הגנת הפרטיות


האמצעים הטכנולוגיים שקיימים היום כמו גם פרסומם ברשת מאפשרים לכל אדם מן הישוב להתחקות אחר מעשיו של בן זוגו במקרה של חשד לבגידה כזו או אחרת אלא שקשה מאוד לעקוב אחר מישהו מבלי למעשה לעבור על החוק.
כך למשל נתן להתקין תוכנה במחשב הביתי שתעקוב אחר בן הזוג. מובן כי הדבר אינו חוקי מצד בן הזוג המתקין. למרת זאת קיימים לא מעט יצרנים שמייצרים תוכנות מעקב ברשת- המדובר בתוכנה שמותקנת במחשב הביתי ועוקבת אחר הנעשה באינטרנט. התוכנה רואה הכול ופועלת כמו מצלמה מהירה. ומידי שניה מצלמת את תוכן צג המחשב. אחר כך אפשר להציג את התמונות כמו מופע שקופיות. באמצעות התוכנה נתן גם לאתר את הסיסמה של כתובת המייל של בן הזוג.

כאמור יכול השימוש בראיות אלה בבית המשפט או בית הדין להיות בעייתי בשל אי קבילותן. יחד עם זאת, גם אם שימוש בראיות בבית הדין או בבית המשפט יכול להוות בעיה עצם הידיעה על הבגידה מקדמת את בן זוג המתחקה ומאפשרת לו לגבש את רצונו כיצד לנהוג, לפרק הנישואין או לפנות לשיקומם. במקרה של פירוק זה בהחלט יכולות ראיות על בגידה לשמש בידיו כקלף מיקוח גם מבלי לעשות שימוש בפועל בראיות שהושגו. כך למשל, בשלב זה כשבן הזוג כבר יודע על הבגידה הוא יכול לנסות להקליט את בן/בת הזוג האחר/ת ולהוציא ממנו הודאה על הבגידה.

יוזכר כי עצם ההתחקות תוך פגיעה בפרטיות כפי שצויין לעיל יכולה להגיע לכדי עבירה פלילית ולפיכך יכול שבן זוג נבגד יורשע בפלילים בגלל התחקות פסולה. כך למשל בעניין ע"פ (י-ם) 30352/06 אריה אדלר נגד אורה אדלר, נדון ערעור על זיכויה של אישה במסגרת קובלנה פלילית פרטית שהוגשה כנגדה על ידי בעלה בעקבות זאת שבמהלך הליך הגירושין נכנסה לבית מגוריו ולקחה מממנו תדפיסי חשבון בנק שלו. בית המשפט הרשיע את האישה בקבעו כי כניסתה לבית של הבעל בו כבר לא התגוררה ונטילת המסמכים מהווה עבירה על חוק הגנת הפרטיות. בית המשפט דחה את טענתה כי מגיעות לה ההגנות הקבועות בחוק בקבעו שהאישה לא פעלה תום לב והרשיעה בפלילים.

האם בגידה וירטואלית מהווה עילת גירושין

על פי ההלכה בדין העברי בגידה מהווה קיום יחסי מין עם בן זוג שאינו בן הזוג החוקי. במובן זה בגידה וירטואלית לא תוכל להיחשב כבגידה. יחד עם זאת לא מן הנמנע כי קיום קשר אינטימי ברשת, אף ללא מגע, עם גבר זר תחשב כמעשה שמגיע לכדי עילת גירושין מצד האישה כלפי הבעל. בפ"ד שנתן ביום 4.4.06 בבית הדין הרבני באשקלון קבע בית הדין כי קשרים של אישה באינטרנט עם גברים זרים מהווים "משחקים אסורים" המגיעים לכדי עילת גירושין גם אם אינם בגדר בגידה וקבל את תביעת הגירושין של הבעל, "אם הבעל טוען שאינו יכול לעבור לסדר היום לאחר סידרה של בגידות וירטואליות והוא אינו מסוגל לחיות עם אישה שמקיימת קשרי אישות וזימה רעיוניים עם גבר זר הרי זוהי טענה מוצדקת ומובנת ועל כן זכאי הוא לתבוע גירושין".

לסיכום

בגידה של אחד מבני הזוג באחר נחשבת כעילת גירושין על פי ההלכה, הן כלפי גבר והן כלפי האישה אלא שבעוד אישה שבגדה דינה גירושין, לגבר שבגד יש דרך חזרה.

בעוד אישה שבגדה "אסורה" על פי ההלכה "על בעלה ועל בועלה" הרי שבעל שהפסיק לבגוד נשמטת כנגדו עילת הגירושין.

באשר להוכחתה של בגידה קיים קושי רב שכן הוכחה כזו כרוכה לרוב בפגיעה בפרטיות. לפיכך בית משפט בבואו לבחון אם לקבל ראיות המוכיחות את הבגידה יערוך איזון אינטרסים בנסיבות התיק שיעמוד בפניו האם הפגיעה בפרטיות הייתה מחוייבת המציאות בנסיבות העניין וזאת על מנת להכריע בקבילות הראיות שהובאו בפניו.

באשר לבגידה וירטואלית נראה כי בגידה כזו תהווה עילת גירושין בבית הדין הרבני אם כי לא במובן ההלכתי של בגידה, משמע אשת איש שבגדה בבעלה בגידה וירטואלית לא תהא מחוייבת בגט במובן של "אסורה על בעלה" אלא שהדבר יהווה עילת גירושין עבור בעלה במידה וירצה לגרשה. יש להניח כי גם במקרים של בגידות וירטואליות בתי הדין הרבניים יחמירו יותר עם נשים מאשר עם גברים.

ליאן קהת משרד עורכי דין
משרד המתמחה בדיני משפחה וירושה
ליאן קהת עורכת דין
תובל 32
רמת גן(מתחם הבורסה)
03-6126367
http://kehat-law.com
lskehat@netvision.net.il
טל נייד למקרים דחופים בלבד 0545434331
מאמרים נוספים שעשויים לעניין אותך:

שליחת המאמר שלח לחבר  הדפסת המאמר הדפסת המאמר  קישור ישיר למאמר קישור ישיר למאמר  דווח מאמר בעייתי דווח על מאמר בעייתי  כתוב לכותב המאמר פניה לכותב המאמר  פרסום המאמר פרסום המאמר 

©2017
כל הזכויות שמורות

מורנו'ס - שיווק באינטרנט

אודותינו
שאלות נפוצות
יצירת קשר
יתרונות לכותבי מאמרים
מדיניות פרטיות
רשימת כותבים
כותבים מומחים
עלינו בעיתונות
מאמרים חדשים
פרסם אצלנו
לכותבי מאמרים: פתיחת חשבון חינם
כניסה למערכת
יתרונות לכותבי מאמרים
תנאי השירות
הנחיות עריכה
לבעלי אתרים:



מדיה חברתית:
חלון מאמרים לאתרך
תנאי שימוש במאמרים
ערוצי מאמרים ב-RSS Recent articles RSS


מאמרים בפייסבוק מאמרים בטוויטר מאמרים ביוטיוב